לא התכוונתי להתאהב אבל זה קרה פרק 42

פרק 42
היא צחקקה כשהתנתקנו. 
״מה ?״ שאלתי וצחקתי גם אני, נושך את שפתי ומביט לתוך עיניה החומות. יש לה את הצחוק המדבק. 
״אתה פשוט חמוד,״ היא מלמלה, מביטה בי בחיוך קטנטן.
״אז את סולחת לי ?״ שאלתי בהרמת גבות. היא הנהנה בחיוך, נושכת את שפתיה.
״אהבה שלי״ קראתי בקול, נושק את שפתיה נשיקה קטנה בעודה היא מצחקקת. ידי הונחו על מותניה, אך היא התנתקה במהירות, ובכאב.
״מה ?״ שאלתי בבלבול. 
״ה..המכה״ היא גימגמה והניחה את ידה בחולשה על המותן הימנית.
״חיימשלי, אני מצטער,״ מלמלתי בעודי מתכופף, נותן נשיקה קטנה למותם.
״איככ ימגעיל,״ היא מלמלה מעווטת את פרצופה לפרצוף נגעל. צחקקתי.
״המגעיל שאת אוהבת,״ קרצתי .
״מי אמר ?״ התחכמה. 
״אני אמרתי !״ אמרתי ונתתי לה נשיקה קצרה בצוואר. 
״אחמ-אחמ״ שמעתי קול מאחורינו. 
הסתובבנו וראיתי את הרופא. 
דייי הוא חייב להתערב בהכל ?
״אני צריך לבדוק את פז. לבינתיים תצא״ הוא אמר לי, מסמן לי לצאת. הנהנתי וקמתי מהמיטה, נותן נשיקה קטנה בשפתיה של פס ויוצא מן החדר.
״נו ?״ טולי שאלו ברגע שיצאתי מהחדר, קמים מכיסאם וקופצים מצפים לשמוע את התשובה כן.
״חזרנו,״ אישרתי, כאשר חיוך קטן התרחב בפני כאשר הם צרחו וקפצו עליי בחיבוק. צחקקתי וחיבקתי אותם חזרה. היה כבר מאוחר נורא. הרופא יצא, מאשר לנו להכנס. הנהנתי בתודה, נכנס לחדר לבדי. השומרים החזירו את התאומים וליאור בבית. אני רק מקווה שהם בסדר שם לבד. או שהשומרים עדיין שומרים עליהם שם. פסעתי לכיוון פז, נשכב לידה במיטה.
"חיימשלי את צריכה לנוח" מלמלתי, גונב מפז את השלט השחור של הטלוויזיה ומכבה.
היא נאנחה קלות, מרימה את גופה קצת אליי ונותנת נשיקה קלה לשפתיי. "לילה טוב" לחשה, נשכבת חזרה במיטתה.
"לילה טוב" מלמלתי נשכב גם אני, ומניח את ראשה של פז על חזהי. עצמתי את עיניי, מנסה למחוק את המחשבות מראשי. לאחר כמה דקות נרדמתי מהמחשבות. קמתי בבהלה, מרעש איום של צפצופים וכמה צעקות של רופאים ששמעתי במעורפל
"מה זה ?״ שמעתי קול קליל ועייף. הסתכלתי לצידי, וראיתי את פז שואלת בעייפות.
"אני לא יודע אני אלך לבדוק״ מלמלתי, קם מהמיטה מניח את ראשה של פז על הכרית, ויוצא בשקט מהחדר. ראיתי מלא רופאים סיבב אלוקה.  התקדמתי עוד כמה צעדים קטנים, מתאמץ במבטי לזהות את מי ששכב שם. חזרתי מהר לחדר שלי, כאשר הבעה מבוהלת הייתה על פני.
"מה קרה?" פז שאלה בדאגה, מניחה את ידה על כתפי מנסה להביט בעיניי שהסרתי לרצפה.
"זה הוא״ מילמלתי בהלם. מניח את ידי על עורפי, ומגרד בחוזקה והעצבים.
"מי ?" שאלה, לוקחת את ידי מהעורף האדום, ומשלבת בידה גורמת לי קצת להירגע.
"אבא שלי" אמרתי בלחש, עדיין המום. איך ? איך פאקינג מצאו אותו ?!
״מה ?״ פז שאלה בשוק, מניחה את ידה על פיה. שמעתי אותה מתנשמת בכבדות. 
״פז ?״ שאלתי בלחץ, מביט לעברה. ״אוויר,״ היא מלמלה עדיין מתנשמת בכבדות. ״אני צריכה אוויר״ אמרה באיטיות ולאחר מכן עיניים נעצמו. 
״פז ! פזי !״ צעקתי בלחץ, פורץ בריצה מהירה למחוץ לחדר לקרוא לרופא.
לאחר כמה דקות, הוא הגיע מוציא אותי בכוח מהחדר. התיישבתי בכיסאות, קובר את פניי בין ידי. כמה רופאים ואחיות רצו לחדר מסויים. אז רציתי ללכת לבדוק. קמתי מהכיסא, פוסע בזהירות ובמהירות לכיוון החדר. פתחתי את הדלת בזהירות בלי שאף אחד ישים לב, וראיתי אותו. את אבא שלי, שוכב שם והרופאים מנסים להחיות אותו. שימות ! רצתי מיד לחדר של פזי, מחכה בחוץ לרופא שיצא. לאחר כמה דקות, שהרגשתי שהשתגעתי בחוץ, באתי להכנס אבל באותו זמן הרופא יצא. הבטתי בו בשאלה, הבעת פניו היו דיי לחוצות.
״היא תצטרך להתפנות לטיפול נמרץ. 
4 פעמים התעלפות זה לא צחוק !״ הוא אמר והביט בי בהתנצלות, עוקף אותי והולך. כוסאמו. פסעתי במהירות לכיוון חדרה דל פז, נכנס וסוגר את הדלת אחרי. היא ישנה. נאנחתי להקלה פוסע לעברה בשקט ומקרב את שפתי למצחה, מנשק נשיקה קטנה. האחיות התפרצו לחדר, ולקחו אותה לחדר טיפול נמרץ. יצאתי מהחדר שלה והתקדמתי לכיוון החדר של האיש ראיתי שכול הרופאים והאחיות מתפזרים. נגעתי בכתפה של אחת האחיות, מביט בה בחיוך מתנצל שהיא הסתובבה בבהלה.
"מה עם זה שבחדר שלוש מאות ארבעים וחמש ?״ שאלתי בכיווץ גבות
"הצלחנו להחיות אותו ברגע האחרון" היא אמרה והלכה. למה אלוקים למה לא יכולת להרוג אותו וזהו? שאלתי בלב והרמתי את הראש שהיה מורכן לכמה שניות. אחרי שראיתי שכולם התפזרו, פסעתי במהירות לחדרו של 'אבי', פותח את הדלתות ונכנס בטריקת דלת. הוא הרים את ראשו בהפתעה, וכאשר קלט שזה אני גלגל את עיניו בחיוך מרושע
"אתה יודע 'אבא' אני עדיין לא מצליח להבין למה הצילו אותך הרי זה לא מגיע לך״ אמרתי ואת האבא עשיתי במרכאות. שילבתי את ידי על חזהי, מביט בו בכעס ובאכזבה. לא האמנתי שזה אבא שלי. ״אתה חשבת שנפטרת ממני? טעית. זה עוד לא הסוף אתה תראה" הוא אמר בקול חלש אך מאיים מעניין על מה הוא מדבר.