Lying in the snow – פרק 13 ♥

"שיט"אמר בראד מסתובב חזרה,מוריד את ראשו מעט.
"מה עושים?"שאלתי
"יש לי רעיון"אמר פול,כשבראד מסתכל עליו במבט שואל.

"אני ממש מצטער שזה ככה"אמר בראד
"אל תצטער."אמרתי בעצבים
"ויודע מה?אל תפנה אליי בכלל."הוספתי
"שגב.."אמר נאנח
"לא.אין לי סבלנות להקשיב לך יותר ולהבין אותך.ומי יבין אותי?אה?"שאלתי צועקת מעט.
"נמאס לי..כל זה נגמר"הוספתי
"מה?"שאל
"שכל אחד יילך לדרכו,אולי זה צריך להיות ככה."אמרתי
"שגב,אל תעשי את זה"אמר אוחז בידי
"אני לא מסוגל לזה,את חלק מהחיים שלי עכשיו."הוסיף
"אני מצטערת,אבל אני לא יכולה להמשיך ככה.זה פשוט מטורף!אתה קולט מה עברתי עכשיו בגלל החברה שלך?!"שאלתי עצבנית
"למה מי היא שתגרום לי להיכנס לארון הקטן הזה ובמיוחד שאני סובלת מקלסטרופוביה?!"אמרתי
"שגב את לא מבינה כמה שאני מצטער אבל"החל לומר
"לא לא,אין צורך להתנצל.אני סיימתי עם זה."קטעתי אותו
"בראד,אנחנו צריכים להתמודד עם העובדות.אתה תמיד תעדיף את החברה שלך על פניי."אמרתי
"שגב זה לא נכון!"צעק
"את לא מבינה שאני לא מסוגל לחיות בלעדייך?את האישה הכי מדהימה שהכרתי.אני לא יכול לתת לך ללכת פתאום."אמר
"אז למה אתה עושה לי את זה?למה אתה לא מסוגל פעם אחת לומר לה את האמת!?"שאלתי
הוא השתתק ואני גלגלתי את עיניי,נאנחת.
"אני לא מסוגלת להמשיך ככה.או שאתה הולך לחברה המזדיינת שלך ואומר לה את כל האמת או שאנחנו מנתקים קשר לתמיד.תחליט מי יותר חשובה לך.זאת שאיתך במשך שנה מסכנה או האחת שאיתך במשך פאקינג 3 שנים."אמרתי
"שגב,אל תעשי לי את זה"אמר
"אין לי ברירה."אמרתי מסתובבת ומתחילה ללכת הביתה.

לין תמיד אמרה לי לא לסמוך על אנשים יותר מידי,אף פעם לא הבנתי למה זה כלכך רע,אני מניחה שרק היום אני מבינה עד כמה שהיא צודקת.
עברו 3 חודשים ועדיין לא שמעתי מבראד,אני מניחה שהוא החליט את מי הוא מעדיף.
שאלו אותי אם כואב לי שסיימנו את הקשר שלנו ככה,אף על פי שאמרתי לכולם שלא אכפת לי ממנו ושזאת הבחירה שלו,לא יכולתי שלא להרגיש את הכאב.
הרגשתי שאני מתמוטטת.רק לאחר שאיבדתי אותו הבנתי את החשיבות שלו בחיים שלי.החיים שלי ריקים בלעדיו.
אין מי שידחוף אותי קדימה,אין מי שיראה לי את הדרך הנכונה.
לין מנסה לעזור לי להמשיך הלאה,היא לא מבינה שאי אפשר להמשיך הלאה.
היא לא מבינה שברגע שאתה מאבד מישהו כלכך משמעותי בחיים שלך,אין לך חשק להמשיך לחיות.
לא משנה כמה אני אכחיש,בראד הגיע לחיים שלי ושינה אותם מקצה לקצה.
הוא היה שם כשאף אחד אחר לא היה.הוא גרם לי להבין שאני לא צריכה את הסיגריות והשתייה.
ברגע שהוא נכנס לחיים שלי,הוא הביא איתם אור.אור שאי אפשר להסביר אותו.
איך אפשר לתת לבן אדם כזה ללכת?איך ממשיכים הלאה?
איך משחררים את הבן אדם שאת אוהבת?

~תגיבו מה דעתכם! מי שרוצה יכול להצטרף לסיפור גם בפייסבוק!
https://www.facebook.com/groups/1445104865739232/
שתהיה לנו שבת שקטה <3~