לא התכוונתי להתאהב אבל זה קרה פרק 40 -מרתון-
פרק 40
״תברחי !״ טום פלט צעקה מפיו, מסמן לי בדאגה לברוח. אין סיכוי שאני משאירה אותם ככה.
״תסתום !״ האבא אמר, מביט בטום בעצבים. בלי שהוא ישים לב, הוצאתי את הרובה מהמכנס וגם כיוונתי אליו.
״מצאתי אותו״ הוצאתי את מכשיר הקשר השחור שהיה בכיסי, מקווה שיהיה עכשיו קשר ויענו לי. ״תאתרו אותי כמה שיותר מהר !״
״תורידי את האקדח !״ צעק לי והידק את אצבעו ללחצץ.
״מציאה שתוריד אתה !״ צעקתי לו חזרה, כאשר ידי עם האקדח רועדת מאיימת ליפול, אבל אני שומרת על זה.ס
״אני אפגע בו !״ הוא הוריד את אקדחו, מניח על מצחו של ליאור שבכה בקולי קולות. טום ושלי הוציאו בפיהם קולות יבוב, ממשיכים לבכות.
״עזוב אותו !״ טום צעק, מאגרף את ידו ונותן לדמעות להמשיך לזרום.
״סתום גמד !״ האב זרק והרים את רגלו, נותן בעיטה קלה לרגלו של טום, שיבב בכאב.
״אני מורידה !״ צעקתי מביטה בטום שסימן לי לא להוריד, ושהוא בסדר. נאנחתי, מורידה לאט לאט את האקדח. יש לי מזל שהשארתי את מכשיר הקשר דלוק. ככה שמעו מה קרה.
-מנק׳ המבט של נדיר-
אני והשומר שרתנו לכיוון השביל, מתחילים לחפש בזריזות את התאומים וליאור.
"מצאתי אותו" שמעתי קול אומר. הוצאתי את מכשיר הקשר מכיסי, מקשיב לכל מה שהיא אומרת.
"תאתרו אותי כמה שיותר מהר !״ היא אמרה במהירות.
"בוא" אמרתי לשומר, קופץ מהחומה הגבוהה ועובר אותה לצד השני. התחלנו לנסות לאתר את המקום שבו הייתה פז. מזל שהמכשיר קשר שלה היה דלוק, ככה שיכולנו לשמוע ולזהות את המיקום.
"הינה" אמרתי בהקלה שהצלחתי לאתר את המיקום של פז .
נק' המבט של פז
"תעזוב אותם" צעקתי בעצבים, מביטה לתוך עיניהם של הקטנים.
"אין סיכוי״ האיש אמר ,טולי וליאור לא הפסיקו לבכות ולייבב. אני צריכה להוציא אותם מי זה.
"תעזוב אותנו,אנחנו רוצים את אימא" טום ושלי צעקו מבעד לדמעות, מנסים להשתחרר מאחיזתו של האיש.
"שקט!" האיש צעק והידק בהם את האחיזה, נותן להם ליבב בקולי קולות ונהנה מכל רגע.
"אתה מכאיב להם!" צעקתי מניפה את ידי בתנועה קלה כשראיתי שהם התפתלו מכאב .
"זה לא מזיז לי״ הוא אמר ופלט מתוך פיו צחוק.
"חרא" מלמלתי בלחש, מתחילה לחשוב על תוכנית. כאב לי לראות את התאומים ככה, ואת ליאור. הם לא הולכים לצאת מהטראומה הזאת.
"מה אמרת?״ הוא שאל. הרמתי את ראשי, מביטה בפניו ורואה את מבטו העצבני.
"שאתה חרא, כן ,כן מה ששמעת אתה חרא, חרא של אבא וחרא של איש" אמרתי בהתחכמות, משלבת את ידי על חזהי.
"אבא?" טוף ושלי אמרו יחד בשוק, כאשר היה נשמע בקולם שהם לא מבינים מה קורה פה.
"הוא אבא שלנו?" הם צעקו בשאלה ובשוק.
"אמרתי לכם לסתום״ האיש אמר, והרים את ידו בתנופה ונתן לשלי סטירה בלחי. שלי הניחה את ידה על לחייה מביטה בן בשנאה וגואל. השפלתי את מבטי מכניסה את ידי לכיסים ומתחילה לחפש דברים שיכולים לעזור לי במצב הזה. הרגשתי משהו קל ודורקני. האולר. הוצאתי את האולר מכיסי, בלי שישים לב, מתקרבת אליו ומתכופפות דוקרת אותו ברגלו.
"אח…״ הוא פלט מפיו אנחת כאב. ״ילדה מטומטמת את תצטערי על זה״ הוא אמר בשנאה וכעס, כיוון אליי חזרה את האקדח וטען את האקדח.
נק' המבט של נדיר
רצנו הכי מהר שיכלנו למקום שבוא פז הייתה, קפצתי מעל כמה חומות שהיו, ועברתי אותם במהירות מחפש את המקום בו הייתה פז.
"את תצטערי על זה" שמעתי את האיש אומר ונשמעה ירייה מאיזור קרוב אלינו.
״לא יכול להיות !״ מלמלתי בבהלה והתחלתי לפתוח בריצה במקום בו היה נשמע הירייה. לעיניי נגלת מראה מזעזע. ראיתי את אבי ואת פז שוכבים ברצפה, ולידם שלולית דם. לאבי המון, אבל לפז קצת. הסטתי את מבטח סביב, קולט את שלי וטום כאשר פניהם רטובים ומחזיקים בליאור שגם הוא בכה.
״טולי !״ צעקתי והלכתי בריצה מהירה לכיוונם. חיבקתי אותם, בודק שאין בהם סימנים או משהו. אך פתאום קלטתי סימן בלחייה של שלי.
״מי עשה לך את זה ?״ שאלתי בכעס. מי מעז לגעת בשלי ? הבטתי לתוך עיניה, היא רק בכתב יותר: נשקתי את מצחיהם וסימנתי לשומרים לשמור אליהם. הלכתי בריצה קלה לכיוון פז, והנחתי את ראשה על ברכי. הסתכלתי סביבה, והשלולית של הדם רק התמלאת יותר. כוסאמקק, איך אני אביא אותה לבית חולים עכשיו ?!
הורדתי את חולצתי השחורה, וקשרתי בקשירה חזקה על מותנה. הרמתי אותה על ידי, וסימנתי לשומרים ולתאומיפ להתחיל לרוץ. הם הנהנו, כאשר שומר אחד הניח את ליאור בין ידיו והשומר השני תפס בידיהם של התאומים. התחלנו לרוץ לכיוון חזרה, משאירים את האיש מאחור. כן, האיש. לא מגיע לו שיקראו לו אבא ! פשוט לא מגיע לו !
אחרי כמה דקות, מצאנו את הדרך מחוץ ליער. לרגע היה כיף לשמוע את רעש המכוניות הסואנות. הסתכלתי סביבי, מחפש ספסל או משהו שיכולתי לשים בו את פז. לבסוף מצאתי ספספל קטן, והודבתי שם את פז, תופס בידה המלאה דם ומשלב אותה בידי. הוצאתי את האייפון מהכיס, מקליד את הסיסמה ומתקדר למד״א. אמרתי להם את הכתובת ותוך מספר דקות היינו יכולים לשמוע את הסירנות. כמה רופאים יצאו, מוציאים אלונקה ומכניסים את פז לבפנים. השומרים נכנסו עם פז, ואני פסעתי בהליכה מהירה לעבר המכונית של פז שחנתה קצת רחוק מימנו. הכנסתי את התאומים וליאור ונכנסתי גם אני למושב הנהג, מתניע את המכונית ומתחיל לנסוע לכיוון בית החולים.
חיכיתי מחוץ לדלת, מחכה בעצבים למה שיקרה. הרופא יצא, ופנה אלינו.
״מי ל…״ מלמל ובדק בדף. ״לפז ירון ?״
״אנחנו״ אמרתי וקמתי אם טולי.
״פז בטראומה מהכדור.
היא איבדה המון דם. כך שיקרה המון מקרי התעלפות. אתם יכולים להיכנס לבקר אותה.
אבל לא ליותר מדי זמן.״ הוא אמר. דיי הוא מדבר הרבה ! תודה לאל שהפסיק ! ברגע ששמעתי שאפשר להיכנס, הלכתי בהליכה מהירה לכיוון החדר, פותח את שני דלתות הכניסה ונכנס. הבטתי בה, מתחיל לפסוע באיטיות. הרגשתי כאילו העולם קופא. כאב לי לזוז. כאב לי לעשות משהו.
״פז ?״ שאלתי שהגעתי אליה, מניח יד אחת על המיטה מעל ראשה ויד אחת על לחייה מביט ישירות לתוך עיניים החומות.
״נדי,״ היא מלמלה, כאשר הדמעות ממשיכות לזרום, והיא ? לא עוצרת אותם. השכלתי את ידי סביבה, מושך אותה לחיבוקי ונותן לה ליפול לחיבוקי.
״תרגעי, הכל בסדר !״ אמרתי לה, מתנתק מהחיבוק, ומלטף את לחייה.
״ל..ליאו..ליאור. הוא בסדר ?
מה עם. ע..עם טולי ?״ שאלה בגמגום, והדמעות רק התחזקו. ״הייתי צריכה לשמור אליהם ! קרה להם משהו !״ היא הניחה את ראשה על חזהי, בוכה לתוכו בקולי קולות. כלכך כאב לי לראות אותה במצב הזה.
״פזי, לא קרה להם כלום !״ אמרתי בדאגה. מה הרופאים המזדיינים נתנו לה לשתות ? אך היא המשיכה לבכות.
״פזי, תסתכלי אליי !״ אמרתי מניח את שני ידי על לחייה, מכריח אותה להרים את מבטה. הבטתי בעיניה. בעיניה החומות דבש שהתאהבתי מההתחלה.
״כלום לא קרה ! את איתי עכשיו !״ אמרתי ברוגע ודאגה, מחייך אליה חיוך מעודד. הרגשתי שפתיים רופפות על שלי, ותוך שנייה גופי הצטמרר. היא נישקה אותי.
תגובות (3)
זה מושלםםם תמשיכיייייי
עאעאעאעאעאעאעאעא הם התנשקו!!
הפרק יצא כל יפה ומרגש, הייתי עם דמעות בעיניים.
תמשיכי דחוףףף♥♥♥
יאאאא החזרת אותםם את כזאת מתחשבתת!!!
אני מחכה שתמשיככי !!!
אווח נדיר הזה כלכך מושלם!!!
שלא נדבר על טולי .איך הם יכלו להיות הילדים של האיש הזבל הזה?!