לא התכוונתי להתאהב אבל זה קרה פרק 39

פרק 39
פתחתי את הדלת, והופתעתי לגלות את מראה עיניי. פי נפתח בהלם, והנחתי את ידי על פי. הרגשתי כאילו קפאתי. לא הייתי מסוגלת לזוז.
״איפה הוא ?!״ נדיר שאל בבהלה והתפרץ לתוך החדר, מתחיל לחפש ולהפוך את החדר. 
״אין הוא לא פה !״ אמרתי מיואשת ודפקתי יד בקיר. איך נמצא אותו עכשיו ? הוצאתי מכשיר קשרשהיה במכנסיי ולחצתי על הכפתור. 
״קשר 1 קשר 2. המנוע ברח״ אמרתי ביאוש למכשיר ביאוש. 
״קיבלנו״ איש אמר דרך המכשיר. 
״שיט,״ שמעתי את נדי ממלמל וחוזר על המילה כמה פעמים.
״מה ?״ שאלתי בבלבול. מתקרבת אליו ומניחה את ידי על כתפי.
״איך לא עליתי על זה קודם ?!״ הוא מלמל וקם מהרצפה. 
״נדיר דבר איתי !״ אמרתי לו, הוא פתח בריצה מהירה לעבר מקום לא ידוע. התגלה שזה שער בית הספר. הוא עבר את הפרצה ורץ לכיוון ביתו. עברתי את שלושה המדרגות של דלת הכניסה למבנה ועברתי בזהירות את הפרצה, רצה אחרי נדיר, משתדלת שהוא יהיה באופק שלי. לבסוף, הצלחתי להגיע אליו והייתי לידו. עברנו את שלושת המדרגות שהובילו לביתו והגענו לדלת הכניסה. נדיר הוציא את מפתחו מכיסו, פותח את הדלת ונכנס בריצה לתוך הבית. 
״אוקיי. פז, לכי תחפשי איפה ליאור, ואני אחפש את טולי, אוקע ?״ שאל ולא חיכה לתשובה. הוא ישר רץ לחדר של טולי, ואני ממלאת את פקודתי רצה לחדרו של ליאור. הורדתי את הידית הכסופה של הדלת הלבנה של חדרו של ליאור ונכנסתי לחדר 
"לא,לא ,לא" מילמלתי שראיתי שליאור לא בערסל שלו. התחלתי לחפש בכל החדר ואחרי כמה דקות התייאשתי, לא מצאתי אותו. הלכתי במהירות לכיוון המדרגות, רצה במדרגות תוך כדי תפיסה במעקה. הגעתי לסלון וראיתי את נדיר.
"הוא שם?" הוא שאל התקווה, מניח את ידו על צווארו. הנדתי את ראשי ללא משפילה את מבטי.
"שיט!" הוא צעק בעצבים, דופק את שני ידיו על הקיר משאין את ראשו על הקיר.
"ושלי וטום?" שאלתי בתקווה. אני מקווה שחס וחלילה לא קרה כלום לשלישייה. 
"גם לא" הוא מלמל והשפיל מבט.
"איך נתתי לו לקחת אותם!" הוא צעק בכעס. מביט לכיוון התיקרה.
"די" מלמלתי מתקרבת לכיוונו ומלטפת את כתפו. 
"אני הייתי אמור לשמור אליהם" הוא מלמל מסובב את ראשו לכיווני. הבטתי לתוך עיניו, קולטת את עיניו הירוקות מבריקות.
"אנחנו נמצא אותם אני מבטיחה״ אמרתי בתקווה, מביטה לתוך עיניו הירוקות.
"תודה שאת כאן,אוליטף הוא מלמל, וליטף לי את הכתף. חייכתי חיוך ביישני, מביטה בו מלאת תקווה.
"כדאי שנלך למצוא אותם" אמרתי מסמנת בראשי ללכת לכיוון הדלת. הוא הנהן בהסכמה, בעודנו רצים למחוץ לבית. בדיוק השומרים הגיעו.
״מצאתם ?״ שאלתי בתקווה שכן.
אך התשובה הייתה שלילית. 
״אני אלך לשם, אתה בוא איתי ! שתיכם לכיוון ההפוך וניפגש פה עוד שעתיים״ חילקתי הוראות ולקחתי איתי את אחד השומרים. אני והשומר התחלנו לרוץ לכיוון הצד שהתפצלנו. נעצרנו בפתאומיות. הגענו למין מבוך, שיש בו שתי דרכים. 
״אממ..״ מלמלתי חושבת על מה לעשות. ״אני לשם, את לשני. ונפגש פה עוד שעה בדיוק !״ השומר תפס את הפיקוד, מסמן לי להזהר. הנהנתי והתחלתי לרוץ לכיוון השביל בימין, והוא לשביל שבצד האחר. הגעתי למין יער. מלא בעצים. לא ידעתי לאיפה ללכת. 
״יש פה מישהו ?״ שאלתי בצעקה ענקית. 
אבל המענה היה ההד שחזר אחרי. יופי ! זה מה שאני צריכה. שהד יחזור אחרי במקום שמישהו יענה לי. התחלתי לרוץ במעגלים, מחפשת את דרכי חזרה.
״שי !״ צרחתי בשמו של השומר. ״שי״ צרחתי שוב מקווה שיהיה הפעם מענה. אבל כלום ! שום מענה ! התחלתי לרוץ שוב פעם, מוציאה את המכשיר קשר ומתחילה לדבר לתוכו. אבל כלום. אין מענה. התייאשתי פוסעת לעבר עץ שהיה קרוב אליי התיישבתי ליד העץ עוצמת את עיניי בעצבים. שמעתי צליל של הליכה, פתחתי את עיניי בבהלה, מסובבת את ראשי במהירות. ראיתי את אביו של נדי מכוון אלי רובה. שבידיו ליאור וטולי בוכים.