~11~

הבטתי בנאור, לקחו אותו לאמבולנס ניסיתי לעבור אבל לא נתנו לי, ועוד לפני ששמתי לב האמבולנס נעלם!
״אני אחותו! למה אתם לא נותנים לי לעבור?!״ צעקתי בבכי
ראיתי איש יוצאת מהמכונית שפגעה בנאור, פשוט דחפתי את האנשים והתקדמתי על האיש הזה.
״אתה עוד תשלם! אני אדאג למרר את חייך! את בן אדם פשוט…״
״זוזי ילדה.״ שוטר אחד קטע אותי, הבטתי בו במבט רצחני שני אנשים לקחו אותי והוציאו אותי מהשטח של התאונה.
נפלתי על הברכיים והתחלתי לבכות..
״את בסדר..?״ ראיתי נער לא מוכר
״כן אני שמחה והחיים שלי ורודים כי אח שלי נדרס ומדמם.״ אמרתי בציניות
״תירגעי, אני רועי אחד החברים של אח שלך, אני הייתי עם נאור כשזה קרה…״ מלמל
שתקתי
״הוא סיפר לנו על ריב שהיה לכם והוא לא שם לב שהיה אור אדום והכל קרה כל כך מהר..״ אמר והשפיל מבט.
קמתי ונעמדתי מולו
״אז אתה בעצם אומר שאני זאתי שעשתה את התאונה? אני לא מאמינה, הכל באשמתי!״ צרחתי
״אמילי..!!״ שמעתי את הקול של דניאל
התעלמתי , ולאחר כמה שניות זרועות עטפו את גופי וחיבקו אותי.
״הכל בגללי, הכל..״ פרצתי בבכי על דניאל
״שש..תירגעי הכל יהיה בסדר.״ לחש
המשכתי לבכות..

~לאחר שלושה ימים מיום התאונה~

נסגרתי בחדר כל היום, חשבתי על הרגע ההוא שפשוט ראיתי את נאור לא יכולתי לשכוח את המראה הזה…שוכב על הכביש מדמם, בגללי.
שמעתי דפיקות על הדלת
״מתוקה? את סגורה כל היום בחדר אולי תצאי החוצה?״ שמעתי את קולה של אמי
התעלמתי
לאחר כמה דקות אמי ויתרה והלכה..
שמעתי דפיקות על הדלת..
״אני לא יוצאת תפנימו!״ צרחתי
״א..אמילי?״ שמעתי את קולו החלוש של נאור
״נאור ?? ״ צעקתי בהתלהבות
פתחתי את הדלת מהר , ראיתי אותו באייפד שאמי החזיקה דרך הסקייפ, הוא היה מחובר לכל מיני מכשירים לא הייתי מסוגלת לראות אותו ככה , טרקתי את הדלת והתחלתי לבכות.
שכבתי על המיטה , הראש שלי התחיל לכאוב..

**פלאשבאק**

״נאור , תודה אני חייבת להודות שלא הכרתי את הצד הרגיש הזה אצלך.״ גיחכתי
״את אחותי. אני אמור לדאוג לך לא?״ אמר נאור בחיוך

**סוף פלאשבאק**

איך הוא יכול לדאוג לי עם אני זאתי שגרמה לו להדרס? איך הוא יכול לסמוך עליי שוב? הוא בטח שונא אותי…הוא בחיים לא ירצה להגן ולדאוג לי..