מתחילים מחדש- פרק 21

נקודת מבט שי
יום שבת בבוקר, יש יותר כיף מזה? לא צריך לקום מוקדם לבית הספר, אין תור למקלחת בבוקר, פשוט נפלא…
התעוררתי למשמע הצחקוקים מהקומה השנייה, התחלתי להתמתח במיטתי.
הבטתי בשעה, השעה הייתה עשר וחצי. אח, כמה אני אוהבת את יום שבת.
"בוקר טוב." מלמלתי לעצמי.
פסעתי בגרירת רגליים לכיוון המקלחת, עשיתי מקלחת חמה,כמו שאני אוהבת, וצחצחתי שיניים. פסעתי לכיוון חדרי לאחר שסיימתי את הארגוני בוקר שלי והחלפתי בגדים לבגדים קלילים יותר.
הרמתי את שיערי לקוקו גבוה וירדתי למטה, לכולם.
"בוקר טוב." מלמלתי.
"אוהו, תראו מי קמה." אמר דולב.
"מה, השעה רק עשר וחצי." אמרתי ומשכתי כתפיים.
"עשר וחצי? השעה כבר אחת עשרה וחצי." אמר שקד.
"אופס…" מלמלתי. שקד משך אותי אליו לנשיקה.
"עכשיו זה בוקר טוב." אמר שקד. צחקקתי לי.
"אז מה התוכניות שלכם להיום?" שאלתי.
"שבת שגרתית, פלייסטיישן, אוכל…" ענה דולב.
"בנים…" מלמלתי, והלכתי לשבת ליד רומי ויהלי ודיברנו.
"בוקר טוב." שמענו את קולו של מוראל מכיוון המדרגות.
"צהריים טובים." תיקן שקד.
"מה?" מוראל שאל.
"צהריים טובים, אמרתי." אמר שקד.
"מה, מה הוא רוצה ממני זה?" שאל מוראל.
"מה לא הבנת, עכשיו כבר צהריים לא בוקר." אמר שקד.
"ועוד דיברתם עליי כמה אני אוהבת לישון." אמרתי בקול נעלב.
"ללא ספק, שי ומוראל אתם הישנוניים של הבית." אמר דולב.
"צהריים טובים לכולם, אני רואה שכבר כולכם התעוררתם." אמרה סיגל.
"תקשיבו יש לנו משהו לספר לכם." אמרה סיגל.
כולנו השתתקנו והסטנו את מבטינו לכיוונם של סיגל וברוך.
"אז כמו שכולכם כבר יודעים המקום הזה לא ממן את עצמו, יש לו תורמים מאוד מכובדים ועשירים שדואגים שיהיה לכם את כל מה שאתם רוצים ומעבר לזה." אמר ברוך.
הייתי מרוכזת במה שברוך אמר, הבטתי בו והנהנתי בראשי להסכמה.
"הייס ניימן, אחד מהאנשים המאוד מכובדים שתורמים למקום הזה, מזמין אותנו לטיול של שלושה ימים בחיק הטבע." אמר סיגל.
נראה לי שכולם איבדנו אותה כבר ששמענו את המילה טיול, נשמעו קולות שמחה ברחבי הבית.
"אהמ…" ברוך זייף שיעול כדי לרמוז לנו שנהיה בשקט. כולנו השתתקנו חזרה וחזרנו להביט בברוך וסיגל.
"בכל מקרה, הטיול יתקיים מחר מימים ראשון עד שלישי,אנחנו סומכים עליכם שתייצגו את בית המחסה שלנו בכבוד." אמרה סיגל.
"בלי כל מיני שטויות, אהמ… השלישייה שם שי,שקד ומוראל הכוונה אליכם." אמר ברוך ונעץ בנו מבטי אזהרה.
הסתכלנו אחד על השני וצחקנו וכך גם כל השאר.
"בכל מקרה, אני מציעה לכם להתחיל לארוז כבר מעכשיו, למה יש כאלה שזה לוקח להם שנה. הכוונה אליכם רומי ומוראל." אמרה סיגל והפנתה אצבע מאשימה לכיוונם של רומי ומוראל.

נקודת מבט מוראל
"איזה חולצה לקחת, את הכחולה או האפורה?" שאלתי את שקד בזמן שארזנו.
"אנאערף…" הוא מלמל.
"טוב אני אקח את שתיהן." אמרתי.
"אוח, מוראל אתה מנהג כמו כוסית." אמר שקד ונענע בראשו.
"יאללה שתוק אתה." אמרתי בהתגוננות. שקד הביט בי וצחק.
"אמרתי לך לשתוק." אמרתי בכעס מדומה.
"בסדר… שותק." אמר שקד והמשיך לצחוק.
בינתיים הוצאתי עוד כמה בגדים מהארון והנחתי על המיטה שלי.
"שאלום אחוקים." אמר דולב ונזרק על המיטה שלי וכל הערמת בגדים התפרקה איך אני שונא שזה קורה.
"אופסי." מלמל דולב כשראה את המבט הרצחני ששלחתי לעברו.
ושקד? נקרע עליי מצחוק, נו מה חדש?
"אופסי? אופסי דולב? אופסי זו אולי המילה הראשונה שאימא שלך אמרה כשהיא ילדה אותך." אמרתי בעצבים.
"וואו וואו, מישהי פה במחזור?" שאל דולב. והוא ושקד נקרעו מצחוק.
"שני זבלים." סיננתי לעברם בעצבים.
"נו די אחי תשתחרר קצת, הנה אני אעזור לך." אמר דולב.
"תתרחק ממני!" צעקתי.
"מה אתה עושה פה? סיימת לארוז?" שאל שקד את דולב. דולב הנהן בראשו.
"למה מה אני כמוכם?" שאל דולב.
שקד ואני הסתכלנו אחד על השני בקיבוץ גבות. "כמונו?" שאלתי.
"כן כמוכם, שניכם מתנהגים כמו כוסיות, אשכרה כמו בנות, כולה שלושה ימים מה אתם צריכים כל כך הרבה בגדים?" שאל דולב.
בתכלס הוא צודק, אני ושקד גנדרנים אפילו יותר מבנות.
"מה לעשות שחשוב לי להראות טוב?" שאלתי.
"האמת, המזל שלי אני לא צריך את זה, אני נראה טוב בכל מצב, לא כמוכם." אמר דולב.
"סתום סתום את הפה שלך אתה." אמרתי לדולב וזרקתי עליו כרית. וכמובן שדולב זרק עליי חזרה, ובסוף התפתחה מלחמת כריות ומי ניצח בה אם לא אני?
"נכנע?" שאלתי את דולב כאר השלכתי עליו ערימת כריות והוא לא יכל לעשות שום דבר בנידון.
"נכנע נכנע." ענה דולב והניף את שתי ידיו לצדדים כאות כניעה.
הגיעה שעת כיבוי אורות, עברתי שוב על הדברים לבדוק שבאמת הכל מוכן.
"נהייתי כבר עייף מכל האריזות האלו." אמרתי לשקד ונזרקתי על המיטה שלי.
"לילה טוב." מלמלתי ועיניי נעצמו להן לאט לאט.

נקודת מבט שי
"כולם מוכנים?" שאל ברוך כשכולנו עמדנו בסלון כל אחד עם הדברים שלו, עדיין מתקשים להתאושש מהשינה.
קמנו מוקדם היום, מוקדם מאוד אפילו.
"מוכנים." ענינו בקול עייף.
הבנים לקחו את התיקים והעמיסו אותם על התא מטען.
"אח, תגידי מה שמת שם בפנים, אבנים?" שאל שקד בזמן שלקח את התיק שלי לכיוון המכונית.
"אולי קצת, חוץ מזה מה יש, תתאמץ קצת." אמרתי לו.
"יש לך מזל שאני אוהב אותך." אמר שקד ונתן לי נשיקה קטנה על הלחי.מוראל הביט בנו במבט נגעל, גלגלתי עיניים.
"טוב הכל מוכן." צעקו הבנים מבחוץ. כולנו יצאנו החוצה.
"וואו." אמרתי פעורת פה, כשראיתי את המיניבוס המאוד יוקרתי שחנה מול בית המחסה.
"רק תיזהרי שלא ייכנס לך זבוב לפה." אמר מוראל בגיחוך.
"קדימה כולם להיכנס." אמרה סיגל.
נכנסנו למיניבוס התיישבתי ליד רומי.
הייתי עייפה, בכל זאת קמנו מוקדם היום, אבל איך שנכנסנו לאווירה של הטיול כל העייפות התפוגגה בשנייה.
כל הדרך עברה ששירים התנגנו ברקע, בעיקר במזרחית. והמון צחוקים.