חצי רגל באדמה – פרק 38
השיחה עם תומאס גרמה לי הקלה מסוימת. לוקאס התחיל להפחיד אותי. הוא ידע בדיוק כמוני שה… דבר הזה שפוגע בו כל פעם עוד יהרוג אותו אבל הוא לא רצה לגלות את זה לאף אחד. כעסתי עליו. אני מודה. וכשתומאס דיבר איתי הרגשתי משוחררת יותר.
לא יצא לי לדבר עם מישהו על תומאס במשך הרבה זמן. היו את אלה שלא רצו להכאיב ולא שאלו והיו את אלה שלא באמת התעניינו.
"אני מניחה שממש קשה לך כרגע במחנה" אמרתי
תומאס נאנח.
"זה קשה, כן" הוא אמר, "זה ממש מתסכל"
"אל תדאג" אמרתי, "בקרוב כל זה יעבור ובכלל לא תצטרך לדאוג"
"אני מקווה שאת צודקת" הוא אמר
"תגיד… תומאס" הבטתי בו, "כשהיית עם לוקאס… הוא התנהג בצורה משונה? אמר משהו ש…?"
"את חושבת שהוא הבוגד?" הוא שאל נדהם.
"ברור שלא" אמרתי מיד, "אני יודעת שהוא לא. אבל יש משהו אחר.. אני מצטערת שאני לא יכולה לגלות. נשבעתי לחכות עד שהוא יחליט לגלות בעצמו. אבל.. תבטיח לי שאם תראה משהו מוזר אצל לוקאס תגיד לי, בסדר?"
תומאס נראה מבולבל מעט אבל הנהן. "זה קשור להתקפים האלו שלו, נכון?"
שתקתי יותר מדי זמן.
"אמה? תומאס?, אתם פה?" קולו של לוקאס קרא
תומאס התכוון לענות אבל אני חסמתי את פיו ואז הנדתי בראשי לאות 'לא'. תפסתי את ידו של תומאס ורצנו במהירות אל מאחורי שיח שהצליח להחביא אותנו.
לוקאס נגלה מבין העצים. הוא הביט מסביבו וכשהיה בטוח שאין אף אחד הוא הפשיל מעט את השרוול והביט בסימן, הוא נראה חיוור לפתע והתיישב על הקרקע כאילו קשה לו לזוז.
ידעתי במה הוא מביט ומה הוא בודק. אבל תומאס, שלא ידע, היה חייב לשאול.
"מה קורה?" הוא שאל
לוקאס הפסיק לבדוק את הסימן והקשיב. ידעתי שאם נעשה תנועה אחת לא נכונה אנחנו אבודים.
הנחתי אצבע על שפתיי וככה הזהרתי את תומאס שישמור על שקט.
לוקאס החזיר את החולצה למקומה והתרחק מהמקום.
"ידעתי!" אמרתי בכעס כשיצאנו מהמחבוא
"ידעת מה?"
"איך הוא שיקר לי?" שאלתי בכעס
"שיקר בנוגע למה?"
"אני לא מאמינה שהוא עבד עליי!" אמרתי בזעם, "אני הולכת להכריח אותו לגלות מה קרה לו!"
"אמה?" תומאס הביט בי בשאלה
"אני.. לא יכולה לומר"
"בטח, עוד סודות" הוא מלמל
"זה לא קשור אלייך" אמרתי אבל הוא כבר צעד בראש שמוט לכיוון הביתנים.
השמיים כבר התחילו להחשיך ורוב החניכים יצאו מהביתנים לכיוון חדר האוכל לארוחת הערב.
"אני אהרוג את לוקאס" החלטתי, "ככה הוא לפחות לא יסבול מהדבר הזה"
צעדתי בכעס לעבר ביתן אתנה, נחושה בדעתי לדבר עם לוקאס. כל הדרך מלמלתי מה שאני אעשה לו ואיך שאכריח אותו לגלות את האמת. ידעתי שהוא לא יסכים אז לפחות הרשיתי לעצמי להאמין בזה עד שאראה אותו. בדיוק כשהתכוונתי לדפוק על דלת ביתן אתנה ראיתי אותו פונה במהירות אל כיוון הים. לוקאס מעולם לא הלך לים מרצונו החופשי.
כיווצתי את מצחי בדאגה ושמרתי על מרחק בטוח.
ואז עשיתי את מה שהייתי חייבת לעשות:
עקבתי אחרי לוקאס
תגובות (0)