מתי היא תשים לב.. פרק 31 חלק ד'

נקודת מבט הדר-

הסופ"ש עבר. התגעגעתי אל מתן! אך הייתי צריכה לחזור לבסיס..
תומר הכריח אותי להישאר שבת בבסיס, יותר נכון הטיל עלי להישאר שבת.

התעוררתי לבוקר יום חמישי, חלום של כל חייל בצבא.
היום אני יוצאת הביתה אחרי שסגרתי שבועיים בבסיס, אל תספרו למתן- אבל נהניתי.
"הדר" שמעתי את תומר קורא לי
"אני יוצאת הביתה! ומי יוצאת הביתה!" קראתי בהתלהבות
"אני מבין שאת לא נהנית פה" אמר בקול מתחכם וליווה אותי לשער הגדול של הבסיס
"אני נהנית. אבל שיעמם לי כל השבוע" סיפרתי בחיוך קטן
"אז אני אתן לך פעם הבאה הרבה עבודות ככה לא ישעמם לך" חייך
גלגלתי את עיני ובאתי לצאת מהבסיס לא לפני שתומר חזר על הנאום שהוא הביא בפני כל הכיתה שלי שיוצאת הביתה
"לא לעלות על טרמפים. להיות קשובים ודרוכים" אמר בקצרה
"כן במפקד" קרצתי ויצאתי מהבסיס אל כיוון תחנת האוטובוס המפוצצת

נכנסתי לאוטובוס אחרי הרבה דחיפות של חיילים, נכנסתי לאוטובוס ונאלצתי לעמוד.
הנסיעה התמשכה וכל פעם ירדו מעט אנשים בדרך, עד שהגענו למרכז. לתל אביב וכולם ירדו מהאוטובוס.
חייגתי אל מתן, לוקחת עוד אוטובוס לדירה שלי.
"הגעתם אל התא הקולי של-" ניתקתי את השיחה. הוא בעבודה..

הגעתי לבית הריק וארגנתי את התיק שלי לשבת אצל סבתא וסבא,
תהרגו אותי/תחזירו אותי לצבא
סידרתי את הבית והחדר המבולגן עם הבגדים של מתן זרוקים על השידה,
העיקר שאני אצלו הוא מחייב אותי לסדר אחרי, מה לגביו?

התקשרתי אל עומרי לאחר שהתלבשתי בבגדים של בית, שורט בד וחולצת טריקו.
יורדת אל הסופר בקרוב ועושה בו קניות בסיסיות לבית

"הדר הגעת לבית? את בסדר? את אכלת?" התקיף בשאלות עומרי
-"כן." צחקתי, מכניסה לעגלה שקית חלב וקצת ירקות וגבינה
"איפה את?" שאל
-"בסופר, עושה קניות לבית" הסברתי, מחפשת לחם טרי ומכניסה לעגלה
"נכון" מלמל לעצמו
-"אתה ישן אצל ענבר?" שאלתי,
"כן, אנחנו בערב הולכים למסיבת אירוסין של דודה שלה"
-"בעזרת השם , אתם אחריהם מיד" חייכתי
"זה מורכב יותר" צחק
-"תשמור על עצמך, אני ומתן השבת אצל סבתא שלי" אמרתי בקול מבואס
"תשמחי, זה כיף!" קרא בהתלהבות

סיימנו לדבר ולקחתי את הקניות לאחר ששילמתי לדירה, מחפשת במבטי אולי מתן נמצא פה
עליתי במעלית לדירה, מכניסה את האוכל למקרר ומסדרת בפעם האחרונה את הבית.
הפעלתי כביסה, הודות לשרית שלימדה אותי איך
התקשרתי למתן ולא הפסקתי עד שהוא לא ענה

"מאמי שלי. הכל בסדר?" קרא במהירות
-"כן! אתה זוכר שאתה בא אלי היום?" שאלתי
"כן. אני אסיים לעבוד ואני אעבור דרכך" ציין
-"ותודה שהשארת לי את החדר נקי" עניתי בציניות
"אני אסדר כשאני אחזור" צחק
-"אנחנו חייבים לנסוע לסבתא שלי? אולי נישאר בבית ונבוא רק לאכול?"
"זאת סבתא שלך, היא תשמח אם תבואי" ענה וקולות של הלקוחות החסרי סבלנות נשמעו
-"טוב" מלמלתי
"הדר" קרא בקול רגוע
-"מה?" קראתי בקול עצוב ונשכבתי בספה שבסלון, מתפרסת על כל האזור
"אני בטוח שאת תהיני שם. הם התגעגעו אליך" החדיר בי ביטחון
-"הם לא התגעגעו" אמרתי בקול עצוב
"גם אם לא. אני כן התגעגעתי אליך" ענה בקול הממיס שלו
-"מתי אתה מסיים לעבוד?" אמרתי בעצב
"היום ב8 בגלל שאת באה הביתה" ענה לי וענה לאחר מכן ללקוח
-"אני לא אפריע, אני אוהבת אותך. אני מחכה לך לאכול ביחד" הצהרתי
"טוב יפה שלי. תאכלי ונאכל אחרי זה שוב" ענה

סיימנו לדבר וראיתי טלוויזיה קצת. לא היה לי מה לעשות יותר מזה, עד שצלצול בבית הפריע לי.
הבטתי על השעון שהראה שהשעה 14:23, מתן לא אמור להיות כאן….
מי זה?!
"כן?" שאלתי ללא הבנה , מחכה לתגובה
פתחתי את הדלת, רואה את השכנה מהקומה שלנו, איך קוראים לה?
"טוב שאת כאן. את חייבת להציל אותי" אמרה במהירות, הבטתי על הילד בחמוד שבידיים שלה
"אוקי" צחקתי לא מבינה מה דחוף
"ענבר כאן?" שאלה לפני שפתחה את ליבה בפני
"היא נסעה עם עומרי, הם לא כאן. הם יחזרו ביום שישי בערב" הסברתי, רגע למה אמרתי לה?
אולי היא רוצה לפרוץ לנו לבית?!
"אני צריכה שמישהו ישמור על גל" אמרה והצביעה על הבן שלה, אז קוראים לו גל?
רגע מה?! לא! אני לא שומרת על תינוקות! אני אמות מפחד שהוא יבכה, או יהיה רעב
או יעשה קקי ופיפי! מתן לא פה בשביל לעזור לי!!!!!!
"אני חייבת ללכת לבית חולים, אבא שלי מאושפז שם" אמרה בעצב
"ב-בטח" מלמלתי והרמתי את החייזר הקטן על ידי,
הוא בן חצי שנה. מפחיד אותי להיות עם תינוק בגיל כזה
"הוא צריך לישון, את יכולה לטייל איתו בעגלה. לקניון, לסופר מה שבא לך. החלפתי לו הרגע טיטול הוא אכל והוא צריך להירדם. אם הוא קם והוא רעב, יש כאן בקבוק עם חלב בשבילו" הסבירה והכניסה לבית את העגלה ואת הבקבוק עם האוכל ושמתי במקרר בזמן שהיא מסבירה לי איך לחמם את האוכל
"בתיק יש את כל הדברים שהוא צריך. בסלסלה מתחת לעגלה-" הצביעה והמשיכה "יש משטח שאת פורסת על הריצפה ואת שמה אותו שם. הוא לא הולך, רק מתהפך. וגם לא זוחל" חייכה
"אני אסתדר" שיקרתי,
"אם משהו קורה תחייגי אלי. אני ישר אבוא." אמרה בהקלה
החלפנו מספרים לפני שהיא יצאה וחיבקה אותי מאות פעמים ובכתה שיש כאלו שכנים טובים.
כשהיא יצאה פרסתי את הדבר הזה על הריצפה והנחתי את גל על הבטן ונתתי לו להצלהב עם משחקים שם. הוא רק שכב והסתכל וחקר עם ידיו. תינוק זה כל כך משעמם…

חיממתי לי אוכל והסתכלתי עליו. הוא נרדם.
כשסיימתי לאכול ווידאתי שהקפתי אותו בכריות ככה הוא לא יקבל מכה מהריצפה, למרות שהמשטח היה רך ברמות מטורפות, הלכתי לתלות כביסה ולקפל.
ותוך כדי לארגן גם למחר תיק.

היום עבר והשעה כבר 16:23 והתינוק התעורר. הוא בכה טיפה אבל הרמתי אותו על ידי.
היה לו עיניים חומות גדולות ושיער חום דבש. הוא יפה..
הנחתי אותו בעגלה כשהוא נרגע והחלטתי לטייל איתו לקניון. .
אמא שלו התקשרה כשהוא ישן ושאלה אם הכל בסדר, ביטלתי את חששוציה ואישרתי שהכל בסדר.
התינוק פלט מלמולים מצחיקים, חייכתי לנוכח האושר שלו כשהוא ראה אנשים הולכים ומחייכים אליו.
נכנסתי לקניון עזריאלי והסתובבתי בחנויות, משאירה את החנות שבה מתן עובד לסוף.

התיישבתי בספסל בקניון והחזקתי בידיו של התינוק שחייך ללא הפסקה. צילמתי לאמא שלו ושלחתי לה שהכל בסדר, היא הודתה לי מאות פעמים!

אל; השכנה שאין לי מושג מה השם שלה

-'מותר להביא לגל פרי-שייק?' שלחתי. זה היה מעליב לקרוא לה בשם הזה בטלפון
'כן. תביאי לו טיפה שיטעם, זה מרוסק נכון?'
-'כן' שלחתי והתקדמתי אל הדוכן של הפרי-שייק ביחד עם העגלה וחיכינו בתור

"מה להביא לך?" חייכה המוכרת,
"את שייק הבית שלכם, ואם אפשר גם כפית" הוספתי בשמחה
"ואל תשימי סוכר" הודתי מראש
היא הנהנה בראשה והביאה לנו, שילמתי לה והתיישבתי ליד העגלה על הספסל והאכלתי את גל שצחק והוציא את לשונו לבקש עוד
לא היו לו שיניים עדיין.
הוא שבע מהשלוש כפיות שהבאתי לו פרי-שייק ונצן לי לשתות גם.

המשכתי להסתובב ושתיתי מהפרי שייק תוך כדי, לשקר ולהגיד לכם ששנאתי להסתובב עם עגלה, זה יהיה לא יפה. .נהניתי להסתובב עם העגלה, הרגשתי אמא צעירה.
נכנסתי לZARA, אבל קודם לאזור של הנשים. הסתכלתי על בגדים ונזכרתי שאני עם תינוק ואין מצב. וגם אין לי כסף. המשכורת מהצבא נמוכה מאוד… ועוד לא קיבלתי גם משכורת.
הגעתי לאזור של הגברים, מבחינה במתן מקפל בגדים, מסכן שלי..

"בייב" קראתי בשמחה וחיבקתי אותו מאחור, הוא הסתובב וחיבק אוצי בחזרה, מנשק את שפתיי.
"התגעגעתי אלייך" מלמלתי בחיוך ונשקתי שוב לשפתיו
"גם אני. הפתעת אותי מאוד" צחק והסתובב לראות עם מי אני
"חטפתי ילד" אמרתי למתן בפשטות, הוא פער את עיניו והוסיף "את חולה"
"זה הבן של השכנה, זוכר?" שאלתי, הוא הנהן בראשו וליטף את ראשו
"אכלת?" שאל, הנהנתי בראשי "וסידרתי את התיק ואת הבית" הוספתי בגאווה
"השתזפת בצבא?" שאל והביט על פניי השזופות
"כן היינו כל היום בשטח" חייכתי בהתלהבות, נהניתי במטווחים

"שמת את השמלה בסוף?" חייך, גלגלתי את עיניי ושתיתי מהפרי-שייק. מציעה לו גם
"ידעתי שתאהבי את זה" הוסיף
מתן קנה לי שמלה אופנתית מכוערת עוד לפני שהוא נסע למילואים, הוא היה בטיול עם חברים בצפון כשסגרתי שבת בבסיס, קוראים לזה גלביה. כמובן ששמתי את זה בארון והחבאתי שאף אחד לא יראה.
כשראיתי איך זה יושב על הגוף השתכנעתי ולבשתי. היא קצרה ברגליים עם שרוולים ארוכים בצבע שחור. יש עליה עיטורים יפים.
בהתחלה זה היה נראה לי כמו מפת שולחן…

"כל הרוק שלך על הקשית. מי לימד אותך לשתות" ענה בגועליות
הוצאתי לו לשון ועזרתי לו לקפל,
החנות הייתה מפוצצת, אז מתן עבד והלך לעזור להם,
"חבר שלי. אני הולכת" אמרתי לו לפני שהוא ייגרש אותי
"אני אראה אותך בבית" ענה ונשק פעם אחרונה לשפתיי

יצאתי מהחנות, מסתכלת על כל האנשים שרצים לחנויות וקונים בגדים.

"כשאתה תהיה גדול אתה תשבור הרבה לבבות?" דיברתי לגל ששיחק עם המוצץ בפה

הבטתי בשעון, רואה שהשעה 17:54, עבר הרבה זמן.

חזרתי לדירה והבאתי לגל לאכול, נזכרתי שהוא צריך להוציא שיהוק.
לבסוף הנחתי אותו על המשטח הרך והכנתי ארוחת ערב בשביל מתן,
חתכתי סלט והכנתי חזה עוף בתנור, מפני שמתן לא אוכל חלבי בערב..
עד שהאוכל יהיה מוכן מתן יגיע.

התקשרתי לסבתא וחיכיתי שהיא תענה. אבא מכריח אותי ללכת אליה
"הנכדה הכי אהובה עלי" קראה בשמחה
-"סבתא. אני מתביישת לבוא לשם. כולם ישנאו אותי" אמרתי בלחץ
"אף אחד לא ישנא אותך. זהו מותק זה עבר ונגמר. הם שכחו"
-"הם עדיין זוכרים אותי בתור המפונקת"
"וגם אם כן. תתעלמי. את באה עם תומר?" שאלה, גמעתי את רוקי
-"סבתא נפרדנו ממזמן. אני יוצאת עם מישהו אחר, את תמותי עליו" צחקתי
"נכון שכחתי. מתן, נכון?" שאלה
-"כן" צחקתי,
"אני כועסת שלא הבאת אותו עד עכשיו!" אמרה בכעס חמוד
-"מחר" חייכתי בלב
"אני מצפה בקור רוח" שמחה

מתן הגיע מהעבודה ותנחשו מה? נאצלתי להחליף טיטול לגל…
"אני לא מאמין שהשארת אותו ככה" צחק מתן והחליף לו במקומי טיטול
"זה דוחה" צחקתי והלכתי לשטוף ידיים, מגישה את האטכל לשולחן
מחממת לגל את האוכל ומאכילה אותו בזרועותיי בזמן שישבתי בשולחן ממול למתן שהחליט שבא לו לצלם אותי
"את תהיי אמא משוגעת" חייך
"תודה!" אמרתי בכעס חמוד והבטתי על גל שנרדם בזרועותיי
כשהוא סיים לאכול הנחתי אותו על הבטן במשטח הרך ואכלתי ביחד עם מתן

סיימנו לאכול ומתן כרגיל תפס את המקלחת לפני..
אירגנתי שוב את המטבח, שענבר לא תכעס עלי שאני משאירה מבולגן. בצדק.

מתן יצא מהמקלחת לבוש במכנס בוקסר בלי חולצה ונכנס לחדר השינה שלי, מארגן את התיק שלו עם הבגדים שיש לו בדירה אצלי ובגדים שיש לו ברכב שהוא הביא אחרי העבודה
"אתה צריך עזרה?" שאלתי, הוא הניד את ראשו לשלילה והשגיח מהצד על גל בעוד שאני נכנסתי להתקלח.
יצאתי מהמקלחת עם שורט של פיג'מה וחולצת טריקו מעל.
"יש מישהו בדלת" אמר מתן כשבדיוק יצאתי מהמקלחת. פתחתי את הדלת, מגלה שאמא של גל הגיעה, עיניה היו נפוחות מעייפות ומבכי.
"תודה ששמרת עליו" אמרה בחיוך שבור והושיטה לי כסך, סירבתי לקחת והכנסתי אותה לדירה
"רוצה לשתות? לאכול? הכנתי ארוחה" חייכתי, היא הנידה את ראשה לשלילה
"הוא בכה הרבה?" שאלה בעצב, הנדתי את ראשי לשלילה
"תודה על הכל" אמרה בשמחה, מרימה את התינוק על הידיים שלה, עזרצי לה להוציא את העגלה ואת המשטח הרך אל הדירה שלה,
"איך את?" שאלתי בעצב
"אבא בשיקום. בעזרת השם הוא יהיה בריא." אמרה בחיוך קטן ,

כשחזרתי לדירה נעלתי את כל הבית. נכנסת לחדר שלי, נשכבת במיטה ומתכסה בשמיכה.
"הכל מוכן אצלך?" שאל, הנהנתי בראשי
"מחר בבוקר אתה תעשה לי מסאג' ואז נלך אל סבתא. היא מחכה לראות אותך" חייכתי
"טוב לשמוע" חייך
"כן" צחקתי ועצמתי את עיני, נרדמת במהירות.

פקחתי את עיני כשהרגשתי שצריך לקום, מגלה שהשעה 06:13.
הבטתי על מתן שישן בנוחות, נרדמתי בחזרה.

קמתי שוב פעם ומגלה שהשעה רק 07:23

חזרתי לישון שוב והפעם לא טרחתי לראות מה השעה..
הבטתי הצידה רואה את מתן נכנס לחדר עם מגש שיש בו ארוחת בוקר.
מיץ אשכוליות וטוסט, וגם לו.
נישקתי את שפתיו למרות הטעם המר והריח הרע..
התחלתי לאכול והסתכלנו על הטלוויזיה
"אתמול בלילה רציתי תינוק. לא יודעת למה" אמרתי למתן כשסיימתי לאכול
"כי התינוק של השכנה עשה לך חשק" חייך, "יכל להיות לך כזה אם לא היית נלחצת"
הזכיר לי את אירועי השבועיים הקודמים כשישנתי אצל אמא שלו.
"לא בא לי תינוק" חזרתי על דבריי.

התארגנתי כשהיום עבר ממש מהר, מכניסים את הכל לרכב שלי,
לבשתי שמלה פרחונית קצרה שצמודה באזור החזה ומתרחבת לאחר מכן.
מתן לבש חולצת טריקו לבנה ותלה ברכב את החולצה המכופתרת שלו .
נסענו אל סבתא והופתעתי לגלות שהמשפחה חיבקה אותי וקיבלה אותי בשמחה

"נכדה שלי התגעגעתי" אמרה סבתא בשמחה וחיבקה אותי וככה סבתא, עשיתי להם היכרות עם מתן שהחזיק בידו מתנה, סלסלה עם יין טוב ושוקולדים עטופים.
הם הוקסמו ממנו.
המשפחה שלי ישבה בסלון וככה יכולתי להכיר למתן אותם, וגם לעצמי..
"זאת דודה מאיה , וזאת הבת שלה לימור"
"זאת בת דודה שלי שירלי, וזה אח שלה עמית."
"זאת אשתו של עמית, וזה הבן שלהם" צחקתי כשהסתבכתי

הכרתי לו את כולם והגיע השלב של החדרים!
המשכתי במסדרון לחדר שלי הקבוע כאן שהייתי באה לשם תמיד
פתחתי את הדלת, מגלה שיש שם ציוד לא שלי,
"סבתא?!" שאלתי ללא הבנה, אפילו בכעס
"מה?" שאלה מהמטבח, "הוי. לידור. תראי להם את החדרים" ביקשה סבתא מבת דודה שלי
שנאתי אותה. היא בגיל שלי, טיפה יותר גדולה.. בשנה שנתיים.
לא הייתי בקשר איתם שנים.
"הבנות ישנות כאן" הצביעה על חדר אחד עם מלא מזרונים, "ושם הבנים" חייכה
"בוא נברח כל עוד אנחנו יכולים" אמרתי למתן מיד
מתן צחק וחיבק אותי, מושך אותי לחדר שבו הוא ישן ושם את הדברים שלו
"לידור באת לפה עם חבר שלך?" שאלתי, ביא הנידה את ראשה לשלילה
"אנחנו בהפסקה" גיחכה
הנהנתי בראשי והלכתי לסבתא לעזור לערוך את השולחן ולהגיש אוכל בזמן שהבנים הלכו לבית הכנסת. מתן לבש מכופתרת והוא היה חתיך.

"עצלניות אולי תעזרו?" צחקתי אל בנות הדודות שלי
"תמשיכי את אחלה בזה" צחקו. חצופות

סבתא התקרבה אליי ואמרה "את זוכרת שצריך לשמור שבת?"
שיט

הבנים הגיעו מבית הכנסת וישר מתן נישק את שפתיי, הוא התנחם בזה שבת הדודה שלי הביאה את הבן זוג שלה גם.
התחלנו לאכול אחרי הקידוש , הלך די טוב. שאלו המון שאלות.

"אז בני כמה אתם?" שאל דוד שלי,
"מתן בן 24 ואני בת 19 וחצי" הצגתי אותנו
"גדולים" פערה את פיה דודתי, "ומה אתה עושה מתן?" שאלה
"אני לומד משפטים. שנה שנייה" הסביר, הם התלהבו ממנו
"ואתם גרים ביחד?" שאלה בהתלהבות בת דודה שלי הקטנה, בת ה15
"לא, אבל אני אשקול את זה" חייכתי אל מתן, המשפחה צחקה ומתן נשק ללחי שלי
"איך בצבא הדר?" שאלה סבתא בשמחה
"קשה." נאנחתי בקול, מתן הוסיף במקומי "היא נהנית שם כל שניה, אל תאמינו לה"
הנהנתי בראשי והפנתי את השאלות לאדם אחר. שיעזבו אותנו במנוחה.

סידרנו את השולחן ופיניתי את הדברים, מתן דיבר עם בת דודה שלי הגדולה המעצבנת..
"רוצה לצאת לטייל בחוץ?" שאלה בת דודה שלי לידור המציקה
"רגע, אני אקרא להדר" אמר, חייכתי חיוך רחב.
"בעצם כבר לא בא לי לצאת, אני עייפה" מלמלה בחיוך והלכה אל החדר שבו אנו ישנות, אני תפסתי את המיטה !!! יש!

אשתו של בן דוד שלי קראה לנו לבוא לטייל איתם, הסכמתי בשמחה.
"אני שמח שאת מסתדרת איתם" אמר מתן ונשק למצחי ויצאנו לטייל
אשתו של בן דוד שלי סידרה את כיבוי הראש שלה ונתנה לי לסחוב את העגלה באוויר הצח.
"איך הכרתם?" שאלה בחיוך,
נמנעתי מלענות.
"אהבה ממבט ראשון" הודתי בחיוך, מתן אישר זאת "אהבה ממבט ראשון"
"איך אתם הכרתם?" התעניינתי,
"עבדנו ביחד באולם אירועים. היא נדלקה עלי" אמר בן דוד שלי בגאווה
"ברור" גלגלה את עינייה. "הוא רדף אחרי" חייכה,

העברנו את הזמן בכיף ולא הפסקנו לצחוק.

לבסוף חזרנו לבית, נהנים מהמזגן הקריר!!
"הדר תיקחי את הכדורים" הזכיר לי מתן, הלכתי לחדר מגלה שתפסו לי את המיטה! ומי לא, אם זאת לא לידור! הוצאתי את הכדורים מהתיק והלכתי לשתות, מתן חיכה לי עם טרנינג קליל בסלון
ובדק שאני שותה את הכדורים, סוף סוף קיבלתי בחזרה את גלולות ההריון אחרי הפסקה ארוכה.
והייתי בהרבה בדיקות בגלל זה!
סיימתי את הכדורים של השתן סוף סוף!

"מתני בוא נישן בסלון" ביקשתי ממנו, הוא הניד את ראשו לשלילה ונשק למצחי
"הדרי?" שמעתי את סבתא קוראת לי, הלכנו אל החדר שלה. מגלים שרק היא ישנה שם.
"אני מצטערת שנתנו את החדר שלך" חייכה חיוך קטן
"לידור לקחה לי את המיטה. היא שטן!" קראתי בכעס ונשכבתי במיטה השנייה שבחדר של סבתא. מתן התיישב לידי,
"תישנו כאן. אני יוצאת מוקדם בבוקר לתפילה" חייכה, היא וסבא ישנים בחדרים נפרדים.
"טוב. אם את מתעקשת" חייכתי חיוך רחב

נשכבנו לישון אחד ליד השני מחובקים ונרדמנו.

התעוררתי בבוקר לקול המעצבן של לידור "תעירי את המפונקת"
"ואי לידור סתמי כבר" אמרתי בעצבים, מתן הסתים אותי בנשיקה ולידור הלכה
"אני רוצה ללכת. חם לי ולא כיף לי כאן ואני מתגעגעת לאורי ושרית"
"אני יודע. בערך נלך אליהם, בסדר אהובה שלי?" שאל
הנהנתי בראשי וקברתי את ראשי בחזה שלו,
סבתא נכנסה לחדר ומיד אמרה "הדרי ומתן. בוקר טוב, אתם קמים?"
"תלכי לבית הכנסת עם מתן" אמרה סבתא, בלי רעיונות!

תוך חצי שעה הייתי לבושה בשמלה חמודה והייתי בדרך לבית הכנסת
"הבוקר בא כל כך מהר ואי אפשר להתעורר" שרתי למתן, הוא צחק ונכנס לאיפה שהגברים להתפלל, ואני לנשים.
למזלי לידור בבית ואני כאן. ראיתי את סבא מתפלל ואת בן דוד שלי, ואת דוד שלי. ואת מתן.
דודה שלי חיבקה אותי ונשקה ללחי שלי "בוקר טוב ישנונית. ברחת לישון בחדר אחר?"
צחקתי והסתכלתי על מתן שלא ראה אותי.

"יש לך חבר חתיך" אמרה דודה שלי, חייכתי במבוכה , פוגשת במצן כשיצאנו מבית הכנסת.
נישקתי את שפתיו הרכות, נוגעת בזיפים שלו וממשיכה ללכת ביחד איתו כשאנחנו מחובקים.
"סבא" קראתי לו והדבקנו את הפער אליו
"יש לי נכדה יפה." אמר סבא למתן, מתן הנהן בראשו "פשוט מתוקה." מתן ענה
"צריך להיזהר עליה. היא כמו בובת חרסינה. עדינה" אמר סבא בחיוך
"מאוד" אישר את זה מתן. "הוא רב איתי מכות תמיד" אמרתי לסבא
"אני בסך הכל מאלף אותך" צחק מתן, "אל תדבר איתי!" קראתי מיד והתרחקתי ממנו
סבא צחק והמשיך ללכת ,
"אני אוהב אותה יותר מאת עצמי" אמר מתן לסבא שלי,
"גם אני" חייכתי וחיבקתי אותו חזק

הגענו לארוחה, לא זוכה לעקיצות מלידור. מזל.
התחלנו לאכול ובת דודה שלי הקטנה בת ה15 התיישבה לידי, מספרת לי בשקט דברים

"סבתא כעסה על לידור" אמרה, "בגלל זה היא בשקט" חייכה
צחקתי והמשכתי לאכול. מקשיבה לשיחות בשולחן.

סיימנו את ארוחת הבוקר וכמובן שעזרו לפנות, אפילו ישבנו בחוץ ואכלנו גלידה. היה חם!
"הגב שלי רטוב מרוב חום!" אמרתי בעייפות והנחתי את ראשי על רגליו של מתן, כשישבנו על הנדנדה הנוחה ביחד עם בת דודה שלי
"תעשה לי קיצ'י בגב" צחקתי והרגשתי את ידיו של מתן מלטפות את גבי,
"מתי הפכתי אותך למפונקת?" אמר בתדהמה
"שתיתם מים?" שאלה סבצא בדאגה והושיטה לנו מים קפואים. שתיתי וחזרתי להניח את ראשי על רגליו של מתן.
"אתה מפונק!" אמרתי בשוק
"כן את באמת מפונקת" סיננה לידור
מתן הניח את ידו על פי ולא נתן לי לדבר. עצמתי את עיניי והפנתי את ראשי שאני אראה את פניו.
"תנשק אותי" אמרתי בשקט, הוא צחק והנחית נשיקה על מצחי הבוער
"בשפתיים" לחשתי, הוא צחק ונישק אותי בחזרה.

עצמתי את עיניי וחיבקתי את הבקבוק מים הקריר ונרדמתי.
התעוררתי מהחום הנוראי למרות המאורר שהיה עלי.
לא דיברתי, המשכתי לשכב ככה בנוחות.
"הדר קשה?" שאלה דודה שלי החטטנית,
"לא." ענה מתן, "קשה מבחינת מה?" שאל שוב.
"כוחנית" ניסחה שוב, "בכלל לא. היא ההפך מזה, היא מאוד מתגמשת, והיא עדינהת רגישה, ותמיד דואגת. יש לה לב רחב, זכיתי בה" אמר מתן
כפרה עליו…

"היא ילדונת. איך בחור בן 24 יוצא עם ילדה בגיל הזה?" שאלה שוב דודה שלי
"אומנם היא בת 19. אבל היא מאוד בוגרת, ואני אוהב אותה, זה מה שחשוב" ענה
"אתם חמודים" צחקה בת דודה שלי בת ה15.

"תעיר אותה, תיכנסו לישון בפנים" אמרה סבתא בדאגה,
מתן נשק למצחי, זזתי מהחום ונהנתי כשהמאורר זרק עלי גל של קור
"את בוערת" אמר והזיז את ראשי מרגליו
"אני יודעת, ואני מזיעה כמו חזיר" אמרתי בקול עצוב והתיישבתי בחזרה בנדנדה והבטתי על כולם, משפשפת את פניי
"את מריחה כמו חזיר" קרצה בת דודתי בת ה15
"אני יודעת" אמרתי בחיוך קטן, מביטה בכולם שחזרו לעיסוקם חוץ מסבא שהסתכל עלי
"הדר לכי תתקלחי, תשתי מים ותיכנסו לישון בפנים" אמר סבא
"אתה עייף?" שאלתי את מתן, הוא הניד את ראשו לשלילה,
שתיתי מהבקבוק מים, אוספת את שיערי לעגבנייה גבוה.

"ריכלתם עלי?" חייכתי, לידור גלגלה את עיניה.
"כן! זה אומר שאת מעניינת" אמרה דודה שלי בחיוך,
"עדיין עושה בעיות עם האוכל?" שאלה לידור, מאיפה היא זוכרת? זה היה לפני מלא זמן
שתקתי,
"הדר?" שאל בן דוד שלי,
"אין לי בעיות עם אוכל, אני אוכלת" אמרתי בקול עייף, משעינה את ראשי על כתפו של מתן
"הכל בסדר. הדר אוכלת טוב, לפעמים אוכלת יותר מידי" חייך מתן
"אני נכנסת להתקלח" אמרתי באמצע השיחה,

מתן ובן דוד שלי נכנסו לבפנים, יושבים בסלון ביחד עם התינוק. מתן החזיק את התינוק שלהם

שטפתי את גופי במים קרירים, ובסוף החלפתי למים פושרים. מסתבנת בסבון של סבתא עם ריח הפירות טרופים.
"הדר טבעת?" דפק מתן על הדלת
"לא. אני מתקלחת, אתה בטוח שאתה לא רוצה להתקלח?" שאלתי מבעד לדלת
"אחרייך אני אכנס" ענה, ויותר לא שמעתי.
התנגבתי במגבת נקייה מהארון, מוציאה עוד מגבת בשביל מתן.

התלבשתי במכנס ג'ינס רחב וחולצת טריקו צמודה לבנה.
יצאתי לסלון והתיישבתי בספה ליד בן דוד שלי והחזקתי את הילד שלהם בן השנה וחצי על ידיי.
"מתן שמתי לך מגבת ליד הכיור" הסברתי לו
"תודה יפה שלי" ענה ונכנס להתקלח.

"את נראת מאושרת. מזה 4 שנים שהכל התחיל והתגלגל.. את באמת נראת לי מאושרת" אמר בקול רגוע, רגוע ושליו.
"אני שמח שנפלת בחלקו. ושהוא נפל בחלקך." אמר בשמחה, מחייך חיוך קטן
השפלתי את ראשי וחיבקתי את ניב הילד הקטן שלו

מתן יצא מהמקלחת והצטרף אלי לחדר של סבתא עם המזגן, מתן נרדם.
אני חשבתי על מה שבן דוד שלי אמר.

ארוחת הצהריים הייתה שקטה, אכלנו. אני אכלתי פחות.
"אני מרגישה שפספסתי את כל השנים שלא היינו בקשר" אמרתי למתן בשקט
"הכל לטובה יפה שלי" ענה בשקט
"דיברתי עם אמא שלי לפני יומיים" סיפרתי למתן
"כל מה דיברתם?" שאל
"היא אמרה שהיא מרגישה יותר טוב. והיא ביקשה סליחה על זה שהיא לא הרשתה לי לבוא" סיפרתי
הוא נשק למצחי ולגם מהכוס קולה שלי

אחרי הארוחה מתן ואני סידרנו את החדר של סבתא והכנסנו את הבגדים לתיק,
כשהשבת יצאה מתן עזר להרים כיסאות ומזרונים, אני ניקיתי את המקלחת והשירותים , כי התקלחתי במקלחת ואני רוצה להשאיר הכל נקי.
החלפתי מצעים במיטה שישנו בה, ועל הדרך לסבתא.
מתן טאטא את הריצפה בעוד שאני שטפתי את החדר.

"סבא סבתא אנחנו נלך לפני שיהיו פקקים. תודה על האירוח" אמרתי להם וחיבקנו את כולם, מתן דיבר עם סבתא שלי וסבא שלי וחייך. נפרדנו מכוחם ונכנסנו לרכב.
מתן נהג ואני ישבתי לצידו,
"ישנתי טוב" אמרתי למתן, צוחקת שזה מה שעניין אותי
"כן נרדמת ממש טוב" ענה בהתפלאות

הגענו לדירה שלי וראיתי את ענבר ואת עומרי, התגעגעתי אליהם
"נסיכים שלי יפים שלי מתוקים שלי!" קראתי בלי הפסקה וחיבקתי אותם ולא עזבתי
"גם אנחנו יפה שלנו. איך היה בשטח?" התעניינה ענבר
"נורא! היה חם. אבל נהניתי" הודתי והסתכלתי על מתן ששלח לי נשיקה באוויר

בערב נכנסנו למיטה, מחבקת את מתן ומדברת אליו "נהניתי מהסופ"ש הזה"
"גם אני" ענה בכנות.