אל תשפטו אותי .
אני אוהב גברים ? אל תשפטו אותי . זה אני .
אני אוהבת בנות ? אל תשפטו אותי . אלה יצרים שלי .
אני מתרגז בקלות ? אל תשפטו אותי . קשה לי לקבל דברים .
קשה לי להתרכז ? אל תשפטו אותי . זה לא בשליטתי .
אני אוהב רוק ? אל תשפטו אותי . זה הטעם שלי .
אני לא אוהבת רוק ? אל תשפטו אותי . זה לא הטעם שלי .
אני מאמינה ביהדות ? אל תשפטו אותי . זה נשמע לי הגיוני ובזה אני מאמינה .
אני אוהבת ללמוד ? אל תשפטו אותי . אני רוצה עוד ידע .
אני לא אוהב ללמוד ? אל תשפטו אותי . אני חושב שיש דברים חשובים יותר מללמוד .
אני גבוה ? אל תשפטו אותי . אני לא אחראי על הגנים שלי .
אני נוצרייה ? אל תשפטו אותי . זאת האמונה שלי .
אני נמוכה ? אל תשפטו אותי . דברים טובים באים באריזות קטנות .
אני מחפשת תשומת לב ? אל תשפטו אותי . אני חושבת שיש לי מה להציע לאחרים .
אני לא אוהב להיות במרכז העניינים ? אל תשפטו אותי . אני אוהב את השקט שלי .
אני דיכאונית ? אל תשפטו אותי . יש אנשים שלא באים לי טוב .
אני שקטה ? אל תשפטו אותי . אני מפחדת מתגובות של אחרים .
אני רועשת ? אל תשפטו אותי . אני אוהבת להביע את מה שהולך אצלי בלב .
ויש עוד מיליון ואחת דוגמאות .
לכל אלה שחושבים שהם בבית המשפט – חיים שלי, חוקים שלי .
אף אחד לא חייב לכם דין וחשבון על כל דבר שהוא עושה .
תשלימו עם זה – אלו לא החיים שלכם .
תגובות (14)
מסכימה איתך זה לא נכון לשפוט אנשים על פי מי שהם באמת..
עלתה לי איזשהיא מנגינה בראש כשקראתי את הסיפור XD
לא יודעת למה.
כנ"ל
ולהגיד לאחרים מה לעשות זה גם נכון?
אין חופש בעולם הזה!!!!!!
את לא שופטת אנשים? כשאת אוהבת או שונאת בן אדם את בעצם שופטת אותו. את שופטת אנשים גם בלי לשים לב לזה.
זה כל כך נכוןן
מעולה, פשוט מעולה.
השורות האחרונות היו הכי טובות (חיים שלי – חוקים שלי!)
הפיסוק לא היה נכון אבל לא שמים לב לזה כי הסיפור היה פשוט מדהים.
זה די שגוי.
אנשים לא שופטים בגלל מראה באמת, אלא אם כן היא האקסית של החבר שלך ואז היא בוחנת אותך בזכוכית מגדלת ומחפשת פגמים מהזרת ועד לזקיק שערה.
אבל תכלס, יש את החמש שניות הראשונות שאת מכירה את האדם ואז הוא אמור להפעיל את הרושם הראשי שלו וזה מה שיחשבו עליו.
זה יפה בסה״כ :)
נוצרית=נוצרייה (כמו שאומרים "יהודייה", "אנגלייה", "רוסייה", "ספרדייה" וכו')
אומרים שאסור לשפוט אדם עד שהיית בנעליו. הבעיה היא, שאתה יכול להיות בנעליו רק אם אתה חולק איתו את אותן הרגשות, התכונות, הדעות, הזיכרונות, המראה והקבלה מהסביבה – אתה הוא, אז ברור שתבחר כמו שהוא בחר.
נכון שזה מאוד נחמד וחביב להגיד לאנשים לא לשפוט אחרים, ואני באמת משתדלת שלא, אבל זה קורה אוטומטית. זה עניין של הישרדות. להעריך אם האדם שמולך מזיק לך או לא, הן מבחינה פיסית והן מבחינת מעמד בקבוצה. אני בספק אם אפשר להיפטר מזה לגמרי, ואני גם בספק אם זה יהיה נכון.
הרי כשאנשים נולדים, הגנים שלהם לא קובעים עבורם "חכמה", "שנון", "מרגיזה", "שקדן". אלו תכונות שאנחנו בני האדם הגדרנו, בהתאם להתנהגות.
אז כבר כשאת אומרת "נוצרייה", "דיכאונית", "שקטה" – זו כבר שפיטה בלתי מודעת. את עושה את זה בלי לחשוב אפילו. וגם אם עכשיו תגידי "מאיפה נכנסה החופרת הזו (רואה? גם אני לוקה בזה) לסיפור שלי? איזו מעצבנת." – זו שפיטה. אני לא מנסה להוכיח שאת טועה או לפגוע בך, אלא להגיד את דעתי. השפיטה היא טבעית, היא אוטומטית. עוד מיליוני קטעים כאלה לא ישנו את זה.
ובכלל, אם תרשי לי להקצין בהרבה את הרעיון, אני יכולה לומר: "אני מרגיזה אנשים? אל תשפטו אותי. זה בגלל שקמתי על רגל שמאל הבוקר. או בכל בוקר", "אני מציק לילדים קטנים ממני? אל תשפטו אותי. אני עוזר להם להתרגל לעולם שבחוץ", "אני גזען? אל תשפטו אותי. זו פשוט פטריוטיות מתקדמת", "אני מכה את הילדים שלי? אל תשפטו אותי. אני עובדת הרבה, אז אין לי כוח לחנך אותם"
מובן שהקצנתי ואני יודעת שלא לזה התכוונת, אבל השפיטה הזו היא משהו חשוב בחיינו. אם זה מפריע לאנשים – שישנו את השפיטה, אבל אי אפשר לצפות מהם להיפטר ממנה לגמרי.
אני חושבת שיש פה 2 מילים: שפיטה, ו"הגדרה" (מלשון להגדיר)
אין שום בעיה בהלגדיר, לפי דעתי. אני מגדירה את עצמי בכל תכום, החל מ"נקבה" וכלה ב"קמצנית"
תיאורים, כמו הגדרות, זה לפעמים לא, מחמיא, ופה נכנסת שיפוטיות
אם את תגידי תפסיקי להיות דתיה כבר! את פתאטית! את שופטת אותי ואני לא רוצה שתעשי את זה כי אם באלי להיות דתייה את לא מעניינת אותי
אם אני ינסה להתאבד ותבוא עובדת סוציאלית מסריחה ותגיד לי נו נו נו היא תקבל נאד לפרצוף כי היא בחיים לא עברה את מה שאני עברתי ואנלא רוצה לראות אותה
בכל מקרה זה דעתי רק
אבל ההגדרה עצמה מכניסה מעט שיפוטיות. נניח, להגדיר אותך כקמצנית זו סוג של שפיטה אותך על ההתנהלות הכספית שלך (גם אני קמצנית, אז נזרום).
להגיד "תפסיקי להיות" ו"תעשי עם זה ככה" זה פשוט הביטוי של השיפוטיות. ואם אני אחשוב בראש שלי שלהיות דתייה זה פתטי (*לוקחת דוגמאות כי אין לי כוח להמציא משלי*), אבל אני לא אומרת את זה מפורשות. האם זו לא שיפוטיות?
בחלק השני, את למעשה מסכימה איתי. אם אי אפשר לשפוט מישהו עד שתהיה במקומו (או במילים אחרות – עד שתהיה הוא), אז אי אפשר לשפוט בכלל. הבעיה היא, שאם היא הייתה את היא הייתה עושה כמוך. אז למעשה, אי אפשר לשפוט אף אחד בעולם בכלל לפי הכלל הזה, ואנשים עושים את זה בכל זאת.
אני לא אומרת שאני שופטת כל התנהגות, אבל אני לא אגיד שאני לא שופטת בכלל כי זה יהיה לא נכון. באיזהשהוא חלק קטן בתודעה שלי, אני שופטת. אפילו אם אני לא שמה לב. אני לא אשאל מישהו שנראה לי 'ערס' איך מגיעים לרחוב הזה והזה, אני לא אשאל מישהי שלדעתי מתלבשת לא יפה על בגדים (לא שאני שואלת אנשים על בגדים, אבל ניחא) וכו'. כבר בבסיס המשפט שלי הייתה שפיטה. כי ככה זה עובד.
לפעמים זה נכון, ולפעמים זה לא. בשני המקרים זה קיים. לא כולנו כמו פו הדוב שיכולים להחליט ש"כולם בסדר".
למה לך להתאבד? בהנחה שכולנו נמות בסוף, למה לא להעביר פה את הזמן בסבבה עד אז?
לשפוט בלב זה סבבה. בלב שלך תחשבי מה שבאלך.
בכללי לשפוט זה טוב. גם אם זה שפיטה לא טובה (כמו קמצנית) זה טוב
.בכל מקרה זה פתוח לפרשנויות – אני חושבת שקמצנות זה טוב ויש כאלה שיעלבו
הגדרה של בני אדם זה משהו שקורה כל הזמן – אתיופי, נקבה, חולה סרטן כל אלה הגדרות.
שיפוט סה כשאת מנסה לשנות משהו. אם את מנסה לשנות משהן אנחנו יוצאים מנקוד הנחה שאת חושבת שהוא לא טוב, ואולי אני חושבת שזה טוב? זה שיפוט
ובעיניין ההוא אני מסכימה איתך חלקית. אני מתכוונת – איאפשר לשפוט אדם עד שתגיע למקומו – נכון. לעולם לא תהיה במקומו – לא נכון
להרחיב??
תרחיבי כמה שבא לך :)
אבל אם אני חושבת את זה בלב, זה משפיע על המעשים שלי. אני יכולה לשכנע אחרים שיחשבו כמוני, אני יכולה להציק לאדם שאני שופטת אותו, אני יכולה למנוע ממנו דברים או שאני יכולה סתם לשנוא אותו. וכן, לדעתי זה כואב באותה המידה לדעת ששונאים אותך בלי שעשית דבר רע.
בגלל זה אמרתי שהגדרה היא לא בדיוק שפיטה, כיוון שהתכונות המוגדרות האלה נתונות לשיפוט שונה בידי כל אדם ואדם. אולם, נתינת הגדרה שכזו לאדם היא שפיטה של מעשיו. להגדיר אדם כ"רע", זה לשפוט את מעשיו לשלילה. אני מסכימה שמטרת השפיטה היא חיובית בסך הכל, אבל זה לא משנה. היא תתקיים בכל מקרה.
שיפוט זה לא כשאני משנה משהו, אלא דנה את המעשים שלך לטוב ולרע. השופט הוא לא הסוהר שמכניס את הנאשם לכלא, הוא לא האדם שלוקח את הפיצויים ומעביר אותם לאדם אחר. הוא זה שמחליט שזה הדבר הנכון, לפי חוקי המדינה, לעשות זאת. לכן, כשאנחנו שופטים מישהו, אנחנו מחליטים האם האדם מולנו הוא טוב לנו או רע לנו (זה מסובך יותר מזה, אבל זה קל יותר להסביר במונחים כאלה)ואיך עלינו להתנהג אליו ולחשוב עליו, לפי החוקים המוסריים שלנו ודעותינו.
אני לא יודעת אם אי אפשר בכלל להיות במקומו של אדם, אלא שכשתהיה במקומו ממש תעשה בדיוק כמוהו. לכן ההנחה הזו קוראת לנו לא לשפוט אנשים בכלל, כיוון שלפיה זה לא אפשרי. אני לא חושבת שאפשר לגרום לבני אדם לא לשפוט אחרים בעזרת איסור מוסרי.
שמעי, אני ייתן לך דוגמא מהחיים שלי לשיפוטיות:
נתחיל בזה שהיה לי סרטן (מסכנה, משתתפת בצערך, את בסדר? זה כואב? בלה בלה בלה נעבור האלה)
ואז הייתי מדוכאת.
כל מי שלא חולה סרטן עלול (ואני אומרת עלול כדי שלא תצעקו: מה פיתאום, מי יחשוב ככה, אפילו שכולם חושבים ככה בלב ואומרים לפעמים בקול) להגיד: נו באמת, מה יש להיות בדיכאון, ולהכניס מלא משפטים בשקל כמו: החיים הם כמו גלגל, לא נורא לפחות חיית עד עכשיו, הדיכאון יהרוג אותך לא הסרטן ובלה בלה בלה בלה.
העיניין הוא שמרגע שהיה לי סרטן, האנשים שהכרתי התחלקו ל-2 קבוצות: אלה שהיה להם סרטן ואלה שלא.
ומה ההבדל?
כשסיפרתי לחברה שלי הדר -שם בדוי- שחתכתי היא הייתה: אוי לא, אל תעשי שטויות, כל החיים לפניך, והיו לה פנים כאילו שאמרתי לה שרצחתי מישו.
כשסיפרתי לחברה שלי מהמחלקה הפנים שלה לא השתנו בחצי מילימטר, כי יש לה סרטן כבר שלוש ארבע שנים והיא חותכת פעמיים ביום.
פה נכנס הקטע של לא לשפוט מישו עד שאתה בנעליו, כי עובדה שחולת סרטן לא שפטה אותי, כי היא ידעה מה עברתי.
העיניין במשפט הוא שרק מי שעבר אותם דברים כמוך על בשרו יבין אותך.
זה הסיבה שחוץ מ"הדר" ועוד שתי ילדות אין אף ילדה בכיתה שלי שיודעת שהיה לי סרטן.
אוקי? הגזמתי?
לא הגזמת.
אבל זה לא תמיד ככה.
אני לא מסוגלת להסכים איתך לחלוטין. מצד אחד דווקא יש כאן דוגמאות ממש טובות שבהן באמת אין לך זכות לשפוט בנאדם, מצד שני כולם שופטים, ולכולם דברים לא באים בטוב בעיניים והם חייבים לשפוט ולהגיב ולהתעצבן. יש מקומות שבהם לדעתי לא צריך לשפוט בנאדם, אבל אלו גם המקומות שאשפוט עליהם אם אראה מישהו שדווקא כן שופט אנשים בגללם.
אהבתי מאוד!!