לכל ספר יש נשמה [לתחרות של הלפי.]

לכל ספר יש נשמה.
הנשמה שלי, שקראה אותו, ונהנתה ממנו כל-כך, והשאירה בו חלק קטן מעצמה.
הנשמה של אבי, שהעביר לי את הספר, אך הספיק להשאיר בו חלק מעצמו.
הנשמה של המוציא, שמצא את הספר, ובחר להוציא אותו, והדביק אליו חלק מנשמתו.
הנשמה של העורך, שעבר עליו וקרא אותו שוב ושוב, ובלי משים פיסה מנשמתו עברה אל הספר.
ויש כמובן, את הנשמה של הסופר, שעם כל משפט, מילה, או אות שהוא כותב, חלקיק מהנשמה שלו, ומעצמו עובר לספר.

לכל מקל של מטאטא יש נשמה.
הנשמה של הנגר, שניסר וגילף את צורתו בעץ, ובאמצע העבודה חתיכה מנשמתו עפה לה אל העץ.
הנשמה של מי שקנה אותו, והעביר אותו על פני הבית שלו, ובאמצע הטאטוא, הוא גם טאטא חלק מהנשמה אל המטאטא.
הנשמה של העץ השלם, שממנו ניסרו את החתיכה שממנה עשו את המטאטא, ואיתו, ניסרו פיסה מהנשמה של העץ.
הנשמה של הסנאים שבנו את ביתם בעץ, ובאיסוף האגוזים, הם השאירו חלקיק מהנשמה בענף.
הנשמה של הציפורים, שבאמצע מעופן עצרו לנוח על הענף.
הנשמה של זוג הציפורים, שגם החליטו לבנות עליו קן, ולגדל גוזלים, הנשמה של הגוזלים שגדלו עליו.

לכל כד חרס יש נשמה.
הנשמה של הקדר, שלקח חתיכת חמר, ועשה ממנה כד, וכשהניח אותו בתוך תנור האש, חתיכה מהנשמה נכנסה לכד, ונדבקה אליו בחום.
הנשמה של כל החיות שעברו על האדמה, שממנה עשו את החמר, החיות שעצרו לנוח עליה.
הנשמה של האנשים שלקחו אותו לשוק, ומכרו אותו שם.
הנשמה של האנשים שקנו אותו, ושתו ממנו.

לכל כלי או חפץ יש נשמה.