"רבות הדרכים לאהוב אותך" – פרק שישי

פרק 6 – יפה

"אז פעם הבאה תדע שאני לא מקיימת הבטחות." אמרתי ביובש, עוצמת את עיניי ומתמכרת לריח הטבע הצונן.
"את מוכנה להיות רצינית? נמאס לי כבר מהציניות המזדיינת שלך!" כעס. לא נרתעתי.
שיכעס, עמוק בפנים הוא כועס על עצמו. נראה לי.
"זאת אני. זה מה יש." אמרתי ברוגע, מה שכנראה עצבן אותו יותר.
"זין!" צעק בכעס.
אחריי כמה דקות של שקט הרגשתי שהוא מתיישב לצידי, עיניי עדיין היו עצומות.
"אני מצטער שהתפרצתי." אמר בשקט. ידעתי שלגיא יש בעיה בשליטה בעצבים.
"יופי." פקחתי את עיניי, מביטה בו. הוא היה נראה מיוסר מעט, כועס, אולי אפילו אכזבה בצבצה בעיניו.
"תפסיקי." הוא אמר בשקט.
"אתה יודע שאני לא אוהבת שצוחקים עליי בקטעים רגישים כאלה." אמרתי בשקט, נימת קולי רצינית.
"אני מצטער… כשאני עם מיקה… הראש בעננים." חייך חיוך מתנצל.
כשהוא עם מיקה הראש בעננים?
אה, ושהראש בעננים, מותר להעביר עליי בדיחות?
"טוב." אמרתי ביובש, קמה מהאדמה.
"למה את לא יכולה להיות מאושרת בשבילי, שסוף סוף אני אוהב מישהי?" קם גם הוא.
"אני מאושרת." מלמלתי.
לא. אני לא מאושרת. אני כועסת. כועסת שהוא צוחק עליי.
מה האהבה עושה לבני אדם? אם היא הופכת אותם לחסרי רגשות ולמעצבנים, אני לא רוצה להתאהב.
"רואים. קורנת מאושר, חבל שהשארתי את המשקפיי שמש ברכב." ירק בארסיות, התעלמתי והתחלתי ללכת לכיוון הבית. הוא הלך אחריי, מסרב להרפות.
"נו, תעני!" גער בי. שנאתי את הקטעים האלה. הרגעים שהוא כל כך ילדותי ומתנהג בסתמיות.
"לענות מה?" שאלתי באדישות.
"למה את לא שמחה בשבילי?!" צעק וידו תפסה בזרועי בחוזקה. התכווצתי בכאב.
"תפסיק, אתה מכאיב לי." לחשתי. ברגע אחד קולי הפך להיות קטן ורועד.
"א…אני…" הוא גמגם, ידו מרפה מידי.
"אתה מה?" שאלתי בקול רועד.
הוא אף פעם לא הרים עליי יד. ידעתי שהוא לא הכאיב לי בכוונה.
"היי…" מלמלתי, ואז שמתי את האגו בצד וחיבקתי אותו. אני לא אחת של כבוד, ואגו.
"אני שמחה בשבילך, גיא." אמרתי. בהתחלה הוא קפא תחת חיבוקי, ואז התרכך, מחבק אותי בחזרה.
"אני…"
"תסתום." השתקתי אותו.
גיא, גיא… מה אני אעשה איתך?
~~~~
עבר לו שבוע.
גיא בקושי התקשר אליי, וכמעט ולא ראיתי אותו ביער, בימים ובשעות הקבועות שלנו. הנחתי שעכשיו הוא מרוכז בקשר שלו עם מיקה, לא כעסתי, זו זכותו. שיהנה.
הצלצול החל להתנגן ברחבי בית הספר, וכל התלמידים יצאו מהכיתה.
והנה השעה האחרונה הסתיימה לה.
יצאתי מהכיתה גם אני, התיק מתנדנד על כתפי.
"היי, אליאנה!" שמעתי את קולו המוכר של גיא מאחוריי. הסתובבתי אליו וראיתי את מיקה לידו, אצבעותיהם שלובות.
"אה… היי?" שאלתי, מביטה בהם, לא מבינה. מה הם עושים כאן?
"באנו לאסוף אותך מבית הספר!" קראה מיקה בשמחה וחיבקה אותי.
"אה…" חייכתי, מחבקת אותה בחזרה. מיקה באמת הייתה נורא חמודה.
גיא הביט בה, מבטו קורן.
שמחתי שהוא מאושר עם מיקה.
היא מתאימה לו.
"לאן הולכים?" שאלתי אחריי שאני ומיקה התנתקנו מהחיבוק הממושך שלנו.
"למועדון!" מיקה קראה בילדותיות. היא באמת הייתה נורא ילדותית, אבל זה גם מה שהוסיף למתיקות שלה.
"עכשיו?" שאלתי, לא מבינה.
"לא!" היא צחקה.
"אני ואת," אמרה והצביעה עליי, "עושות יום בנות!" קיפצה באושר.
העברתי מבט מהיר על בטני, נושכת את שפתיי.
"אני… אני לא חושבת שזה רעיון טוב." אמרתי בשקט. מיקה הנידה בראשה.
"אגב, אנחנו נכנסות למשטר דיאטה." חייכה ואז הצביעה על עצמה, "שתינו." חייכה חיוך זהיר. זה חימם לי את הלב שהיא תכנס איתי לדיאטת כאסח רק בכדי שאני ארד.
"אוקיי." הנהנתי.
"אז בואי נלך!" היא קראה באושר והחלה גוררת אותי אל עבר רכבה.
"תהנו, בנות!" נופף לנו גיא, מחייך. נופפתי לו בחזרה.
ידעתי שזה היה רעיון שלו.
והודתי לו על כך.
~~~~
"היה מדהים!" קראה מיקה בהתלהבות, בעוד שתינו נכנסות לביתי.
"כן, היה כיף." חייכתי. ניסיתי להפתח אליה. לא רציתי להרחיק גם אותה.
"אליאנה." שמעתי את אמי קוראת לי מהמטבח, נאנחתי.
"תעלי לחדר, הראשון במסדרון, תכף אני באה." אמרתי והתחלתי הולכת אל המטבח.
"כן אמא?" נכנסתי למטבח, היא חייכה.
"הבאת חברה." אמרה, מחוייכת.
"כן." חייכתי גם אני. היא הייתה נראת מופתעת.
"אני אצא בערב, זה בסדר?" שאלתי. היא חייכה.
"בטח מותק, תהני." אמרה.
ואז, עשיתי את הדבר הכי לא צפוי שיש.
חיבקתי אותה.
היא גם הייתה נראת מופתעת. אולי אפילו יותר ממני.
"אני אוהבת אותך, בת שלי." היא חיבקה אותי אליה בחוזקה.
"גם אני אותך, אמא." לחשתי.
אחריי כמה דקות התנתקנו מהחיבוק הממושך הזה, ועליתי לחדרי.
"היי." מיקה צחקקה.
"היי." חייכתי.
"הגיע הזמן להתארגן!" אמרה בהתרגשות וקמה מהמיטה עליה ישבה.
קודם היא התארגנה בזריזות, ונראתה מדהים. היא לבשה שמלה שחורה וקצרה, אבל לא יותר מדי קצרה, והתאפרה.
"עכשיו תורך." אמרה והביטה בי.
"יש לי." מלמלה לעצמה והוציאה משקיות הבגדים שקנינו ג'ינס סקיני צמוד שהיה נראה קטן עליי בכמה וכמה מידות, וחולצה נופלת שמדדתי בחנות וגרמה לגוף שלי להראות שונה. יותר חטוב.
"תתלבשי." הורתה ושמה את הבגדים בידיי.
התלבשתי בזריזות, היא חייכה.
"את נראת מדהים. אני רצינית." חיבקה אותי, חייכתי.
"תודה. הכול זכותך." חייכתי.
היא קלעה לי את השיער לצמה שחורה ועבה, וחייכה בזדוניות,
"אני רוצה לאפר אותך." קבעה.
"לא." קבעתי גם אני.
"לא שואלת." חייכה ואיפרה אותי מעט. היא הברישה את לחיי בסומק ורדרד, שמה לי עיפרון שחור שהדגיש את עיניי החומות ואת ריסיי הארוכים, ומרחה את שפתיי בגלוס שקוף אשר נתן ברק לשפתיי.
"את מוכנה." אמרה כשסיימה.
הבטתי במראה ולא האמנתי למראה עיניי. ראיתי אליאנה שונה. אחרת. לא אני.
"הו, אלוהים…" אמרתי, המומה.
"את מבינה עכשיו כמה את יפה, אליאנה?" שאלה וחייכה חיוך מנצח.
אני… יפה?