~ההזדמנות האחרונה לחיות~
מרגישה את הכאב,ומריחה את העצב,כמה אפשר לחיות? וכמה אפשר להמשיך האלה? למרות שכואב וקשה. תמיד האמנתי שהכאב ה זה יפסק מתי שהו אך הוא לא מרפה אפילו לשנייה.
רק עצב מחלחל בתוכי והכאב ביחד איתו.
לוקחת את ידי ומניחה על ליבי בתקווה שהכל יהיה בסדר. אל תוך מעבורות נסחפתי,ההרגשה הרעה הזאת מלווה אותי כבר שנים. וההרגשה הכואבת הזאת שנותנים לי להרגיש שונה מכולם, אף פעם לא הבנתי למה לי ? למה לי לחיות חיי סבל ?.
מסתירה על עצמי את כל הכאב והסבל הזה,בחיוכים ושקרים מזוייפים. השמחה שהיית לי נעלמה עם הזמן, והחיוך שהיה לי נעלם עם כולם. הפחד הזה לאבד הכל בשנייה מפחידה אותי יותר, למרות שאיבדתי כל כך הרבה בחיי.
הלב כאוב וחבול מהסבל שנגרם לי, הוא כל כך פצוע עכשיו שהוא לא יכול לתפקד יותר!.
חלומות שהיו התנפצו לרסיסים. מרגישה כלואה וסגורה ללא חמצן, אך נשאר בתוכי מקום כל כל קטן שמאפשר לי לחיות לתקופה קצרה.
אני לא יודעת מה לעשות איתו? ,ואיך להשתמש בו מבלי לפגוע בעצמי!
האם זה הפעם האחרונה שלי פה ?
האם יש סיכוי? והאם אני יצליח לחיות כאן?
תגובות (0)