ערס זה לא רק מילה- פרק שביעי

התקדמתי לכיוון הלוקר בכוונה להחזיר את ספרי הלימוד של שעות קודם לכן,
״היי אריאל,״ צעק מאחורי מוראל, הסתובבתי וראיתי אותו רץ לכיווני, כשהוא נעצר מתנשף,
״מה קורה?״ שאלתי וחיבקתי אותו ביד אחת,
״מה קרה ברחת מהכיתה איך ששמעת את הצלצול?״ שאל כשהתקדמו ללוקר שלי,
״זה מה שעושים בדרך כלל,״ אמרתי לו צינית במקצת, הוא חייך.
אין מה להכחיש, אני מרגישה משהו למוראל, הוא נראה טוב, הוא חמוד, הוא ערס מהסוג שאני מחבבת ולפי מה שהבנתי עד עכשיו, הוא לא מביא סטוץ אליו הביתה כדי להשכיב ולשלוח אותה לדרכה, אז כן, אני שמחה שקורה משהו ביני לבינו.
״את איתי?״ שאל אותי מוראל וגיליתי שחלמתי תוך כדי המחשבות, עצרתי ליד הלוקר שלי והוא נשען על הלוקר משלב ידיים בצורה גברית למדיי,
״את עושה משהו עכשיו?היום?״ הוא שאל אותי,
״עכשיו, כן, אחי הגדול בא לאסוף אותי, בהמשך היום, לא אני לא עושה כלום.״ עניתי לו סוגרת את הלוקר ומתחילה להתקדם לכיוון היציאה מבית הספר,
״רוצה שניפגש היום בערב?״ הוא שאל כשעצרנו מחוץ לשער,
״איפה?״ שאלתי והסתכלתי עליו,
״מסעדה?״ הוא שאל והחזיר לי מבט,
״זה שוב דייט,״ אמרתי בחיוך סורקת את הסביבה ומחפשת את הרכב של מאור,
״זה אכן שוב דייט.״ מאור אמר וחייך אלי.
ראיתי את האוטו של מאור מתקדם לכיווננו,
״בוא תכיר את אחי,״ אמרתי למוראל שחיכה איתי למאור,
נכנסתי למושב הקדמתי ופתחתי את החלון,
״מאור זה מוראל, מוראל, מאור.״ אמרתי והצבעתי עליהם עושה ביניהם הכרות,
״מה קורה גבר?״ שאל מוראל, מאור הנהן הנהון קצר וחייך, הוא תמיד היה מהנחמדים, הוא הושיט יד והם עשו לחיצה קצרה,
״יאלה ביי, אריאל אני ישלח הודעה תהיה מוכנה בשמונה,״ מוראל אמר לי, חייכתי אליו ומאור החל בנסיעה,
״אחלה גבר הבחור,״ הוא אמר מדבר לעצמו ומהנהן הנהון קצר.

קצת לפני שמונה נכנסתי להתקלח ויצאתי עטופה במגבת, מחפשת בארון משהו פשוט ללבוש, היום לא היה כול כך קר, אז בחרתי בשמלת סריג קצרצרה, לא קצרה מדי וחושפנית מדי אבל יפה ועל גבול הטעם הטוב, סידרתי את שיערי החלק לקוקו גבוה ומתוח ושמתי עגילי פנינה שקיבלתי מסבתי מתנה לבת המצווה.
״אני למטה,״ שלח לי מוראל הודעה,
״אני יורדת,״ עניתי לו.
סידרתי תיק ושמתי בתוכו את הפאלפון, מפתח, כסף ואת המשאף הלא נחוץ במיוחד שלי וירדתי.
״היי,״ נשקתי ללחיו של מוראל,
״מה קורה?״ הוא שאל והתחלנו ללכת,
״לא השתנה מהבוקר, איך אצלך?״ שאלתי בחזרה,
״וואלה בסדר, מארגנים את הדברים בבית של אליעד,״ הוא אמר והוציא קופסאת סיגריות לבנה מכיסו,
״או לא! ממש ממש לא!״ לקחתי את החפיסה והחזרתי את הסיגריה לתוכה, הוא הסתכל עלי מכמות האומץ שהפגנתי,
״כשאתה לידי שלא תעז להוציא את הדבר הזה,״ אמרתי לו והנחתי את הקופסא בכיסו,
״ואם אני אגיד לך שאני רוצה להיות לידך הרבה,״ הוא אמר,
הסתכלתי עליו וחייכתי,
״אז אתה תצטרך להפסיק לעשן!״ השבתי לו קצרות והחיוך שלי ושלו גדל.