איתנה
היא עומדת איתנה, רגלייה היחפות על החול הקר והלח עומדות. היא מביטה בים הכהה שנראה כאין סוף. והיא עומדת איתנה כשהגלים החזקים מצליפים ברגלייה החשופות. והחול הרטוב זז הלוך חזור מתחת לכפות רגלייה והיא ממשיכה לעמוד שם, כשידייה פרוסות לצדדים, חזקה ויציבה, איתנה. היא נושמת עמוק את האוויר הקר, והרוח הקפואה של הלילה עוטפת את כולה, והיא, כמו נערת חסרת רגשות, עומדת שם איתנה וקשובה. ועוברות השעות, והבוקר כבר עלה. אנשים הולכים ושבים, זורקים לה מבטים ומתרחקים. והיא נאנחת לה בשקט, עם רגליים רועדות ושפתיים יבשות היא ממשיכה לעמוד, כמו צוק, כמו סלע, היא לא זזה, אפילו לא מעט. היא עומדת איתנה. והשעות ממשיכות לעבור, וידייה כבר שמוטות לצד גופה הזקוף וראשה המושפל. רגלייה רועדות יחד עם גופה הרזה ואז היא מבינה, שזהו הזמן. היא מתקדמת באיטיות, אל תוך הים החשוך והריק ונעמדת במרכזו. היא עומדת איתנה, בתוך הים המכסה יותר מחצי את גופה הרועד. והגלים החזקים שוטפים את ראשה. היא נאנחת בשקט ועוצמת את עינייה, נותנת לגופה החלש לשקוע באיטיות אל תוך הים הכהה שנראה כאין סוף.
תגובות (4)
מאוד יפה אבל למה את לא ממשיכה את הסוד שבכוח?
זה באמת יפהפייה(:
אבל מה קרה עם הסיפור הסוד שבכוח?
כתיבה יפה וסוף עצוב וקצת אירוני, אחרי כול הזמן הזה שהיא הייתה איתנה היא בחרה סוף שבא מחולשה…עצוב.
היום=הים
לקקוע=לשקוע
קטע יפיפה קצר ולעניין, והכתיבה יפה. מה שהפריע לי (לא בקטע שלך ספציפי אבל זה הזכיר לי) למה רוב הקטעים שכתובים בסגנון הזה וקטעים יפים וחזקים נגמרים במוות? סתם שאלה שהייתה לי. ..