התחלת מלחמת הדם – לתחרות הסיפורים של neta663

שיר רצה ליד הגדר המפרידה בין מחוז 14 למחוז 28. חבורת זאבים רדפה אחריה ומי שננשך בידי אחד כזה מסולק מהארץ החדשה. היא מצאה חור קטן בגדר ונכנסה בו למחוז 28. מעכשיו, שיר בסכנה. היא לא שייכת למחוז 28 ואם מישהו יראה אותה, הוא יהרוג אותה במקום. הכוכבים האירו את השמיים השחורים ושיר הסתכלה אחורה. חבורת הזאבים הצבעונית עדיין רדפה אחריה. שיר נפלה על סלע גדול ושברה את הקרסול. יהא הייתה ביער קטן כזה מלא עצי אורן ואגם קטן . הזאבים הצליחו לצמצם את הפער ושיר התרחקה מהם באטיות.
"זאבים טובים, אל תפגעו בי, זאבים טובים." אמרה שיר והיא התחילה להילחץ. היא הסתובבה אחרי העוצר, כן זה אסור כנראה בגלל הזאבים, אבל היא היתה חייבת לנשום אוויר צח ולא אויר מזגנים.
זאב בעל פרווה זהובה הגיע לשיר ועיניו החומות הפכו לרגע לסגול. שיר הרגישה שהיא נופלת לבור עם מלא צבעים. זאת היתה ההרגשה הכי טובה שהיא הרגישה בעולם יהא התחילה ללכת על מים כסופים וקרסולה כבר לא כאב, ואז באמצע כל האשליה הזאת היא חזרה למציאות. קרסולה שהתעקם בצורה בלתי אפשרי חזר אט אט ובכאב רב למקומו הזאב הניד את ראשו לעבר בתי המגורים, כאילו הוא רוצה להגיד לה לכי, רוצי.
היא הסתובבה והתחילה לרוץ אל עבר בתי המגורים. כנראה שהזאב הזהיר אותה מזאבי אחרים שהגיעו, כי בין רגע זאבים גדולים יותר החלו לרוץ לעברה.
"עזרו לי! עזרו לי!" צעקה מאיה וכמה אנשים הגיעו אליה. הם הסתכלו על חבורת הזאבים והסתכלו עליה.
"מי את?!" שאל איש די מלא עם זיפים, וצלקות גדולות על פניו.
"מחוז 14, הזאבים האלה רוצים אותי, תעזור לי." היא אמרה בשקט. האיש חנק אותה.
"לא שכחת מה 14 עשו לנו? את רוצה שנעזור לך? בחיים לא!" אמר האיש באכזריות ואחד הזאבים נשך אותו נשיכה מלאת שיניים ברגלו. זה היה אותו זאב ש"ריפא" את קרסולה. האנשים שהיו סביבה השתנקו למראה מה שקרה הרגע ושומרים הגיעו ולקחו את האיש הזה, מוציאים אתו מהארץ החדשה. הזאב פץ על שיר ונשך גם אותה בצווארה. כל האוויר יצא מריאותיה של שיר והיא התחילה להשתנק, היא תפסה ברגלו של הזאב שנשך אותה וריתקה אותו לרצפה. היא חנקה אותו חזק והיא הרגישה טעם של דם בפיה. הזאב כבר מת והיא התחילה לפרכס, לגופה צמחה פרווהושיניים חדות החליפו את שיניה הרגילות. היא התיישבה בעודה מסיימת את תהליך ההזדאבות.
"את לא רשויה להיות אחת מאיתנו!" אמר זאב שחור פרווה שהפך לגבר עם שיער שחור ארוך.
הזאבים התחילו לתקוף את שיר והיא ניסתה להתחמק מהם, בהצלחה רבה. היא התחילה לרוץ לעבר היער ואז התעלפה.
***
אור לבן גדול הופיע ואישה עם שיער בלונדיני וניבים גדולים הופיעה מולה.
"רציתי לעשות זאת כבר הרבה זמן!" היא התקדמה לעבר שיר ונשכה את צווארה ושתתה קצת מדמה.
'זה לא קורה לי! עכשי אני אמות.' בארץ החדשה מי שננשך ואז ערפד שותה את דמו מת במקום אבל זה לא קרה.
"עכשיו תצטרכי להילחם בעצמך, כולם יחפשו אחרייך, שומרים ירדפו אותך, תתכוני למלחמה הגדולה של חייך!" אמרה האישה ונעלמה בהבזק אור.
אנשים בחליפות לבנות עם מסכות ורובים בידהם הגיחו מבין החור הקטן בגדר שמפרידה בין מחוז 14 למחוז 28.
השומרים!
היא התחילה לרוץ לעבר היער ואחרי כמה קילומטרים היא נכנסה לתוך מחילה. היא הפכה לנערה, ואז לזאבה, ואז שוב לנערה.
"מה קורה לי?" שאלה את עצמה שיר ושיחקה בשערה החום החלק.
"אחת מאיתנו!" היא שמעה קול של ילד אומר מאחוריה. ילד קטן, עם ניבים גדולים ושיער שחור חלק עמד מאחוריה.
"מה זאת אומרת מאיתנו?" שאלה אותו שיר.
"חצי זאבה חצי ערפד, אנחנו מנסים לשלוט בזה וזאת המחתרת, פה כל מי שגורש מהארץ החדשה חי, אוכל, שותה, מתקלח… אנחנו רוצים להילחם במחתרת ולחיות בארץ משלנו, מחוז 41 שני הכלאיים."
"למה 41?" שאלה שיר.
"כי גילינו 41 סוגים של בני כלאיים."
שיר הנהנה, "לא הגעתי לפה סתם, זאת המטרה שלי, שלנו, להילחם בשמירה ובממשלה ולתתלבני הכלאיים, לנו, לחיות בשקט ולא בפחד."
"בדיוק." אמר הילד וחייך.
"רוצחת! רוצחת!" מאחורי הילד הופיע הגבר שניסה לחנוק אותה, "היא ציוותה על הזאבים לנשוך אותי, בגללה מצאתם אותי עם סכין בראש!" אמר האיש.
לפחות 100 איש הסתכלו על שיר במבט עצבני.
"אנחנו לא אוהבים שמישהו בוגד בנו!" אמר הילד וחשף ציפורניים ארוכות. הוא הניח אותן על בטנה של שיר, והיא הרגישה כאילו ל החיים נשאבים ממנה בייסורים.
שיר מתה.
*** כעבור 100 שנה ***
"אנחנו לא חיים בשלום בן. למרות שיש לנו מחוז הממשלה רוצה להרוס את כל בני הכלאיים, אתה מבין? עוד מעט זה מגיע, סופנו, סופם של כל בני הכלאיים."
סיום משפט זה שומרי הממשלה הגיעו למחוז 41 ושלפו רובים על כל בני הכלאיים.
"הנה זה מתחיל." …