ביחד לנצח 2-פרק 33-מוקדש לדני פריקי yaelis SBW,סתם מישהי,♫music♫ ,לובאטיק 32,love to dance,:)5sosfam
היי בנות,
אני מצטערת שלא העלתי פרק של הסיפור הרבה זמן-אני עמוסה מאוד בזמן האחרון ולא מוצאת הרבה זמן לכתיבה-מצטערת.
אני ממליצה לכל מי שלא זוכרת לקרוא את הפרק האחרון שוב!
אוהבת אותכן ומקווה שתהנו מהפרק!
סוף נמ נייל אחרונה-פרק31
נמ נייל
אני לא מאמין שעשיתי את זה!-פשוט לא מאמין! נכון שמה שלואי עשה היה לגמרי לא בסדר אבל זה לא אומר שהייתי צריך להגיב ככה.
היום הזה לא יכול להידרדר עוד יותר.גם האזכרה,גם שירן בטח עכשיו כועסת עלי ולא רוצה לדבר איתי,גם זאין צעק עלי וגם מה שאמרתי ללואי.אני כבר לא יודע מה לעשות!
כעסתי על לואי אבל לא עד כדי כך.פרקתי עליו חלק מהרגשות שלי-חלק מהכעס על המצב,מהמתח,מהעצב.פשוט הוצאתי את זה עליו ואפילו לא התכוונתי.המילים פשוט נפלטו לי מהפה בלי כוונה,בלי משים,ורק אחרי שפלטתי אותן כמו אידיוט מוחלט קלטתי בכלל מה אמרתי.
"נייל…"
בל שליטפה את כתפי,עולה ויורדת במעלה ומורד זרועי,נאנחה.
העברתי את ידי בשערי בעצבנות,מושך אותו כל כך חזק עד שהרגשתי כאילו אני עוקר אותו ממקומו עוד שנייה ותולש אותו מראשי.גל של כעס על עצמי הציף אותי,כעס ורגשי אשמה.בשבריר שנייה,בפתאומיות מוחלטת,הכעס התחלף לחוסר אונים ועצב-כשאני עומד שם ופשוט לא יודע מה לעשות עם עצמי,איך לתקן את המצב.קברתי את פני בכפות ידי כשבל חובקת אותי ומנחמת אותי.
"אני לא התכוונתי אפילו…"
לחשתי לתוך אוזנה
"אני יודעת וזה בסדר,זה בסדר גמור,"היא תמיד יודעת להגיד את הדבר הנכון שיעודד אותי,שיגרום לי להרגיש טוב יותר,"הכל בסדר גמור.זאת לא אשמתך,בכלל לא.אני מבינה אותך לגמרי-אתה מוצף רגשות,איבדת קצת את עצמך וזה בסדר.אני מכירה את זה."
היא פשוט קראה אותי-הבינה אותי כמו תמיד.היא תמיד יודעת לקרוא אותי כאילו היא קוראת בדפיו של ספר פתוח.
וכמו שהיא אמרה,באמת הייתי מוצף רגשות-סערה התחוללה בתוכי.פתאום הפכתי מובך עד עמקי נשמתי מהמילים שלי,המילים שאמרתי ללואי-זה כל כך לא מתאים לי,כאילו משהו השתלט עלי,כאילו דיבוק נכנס לתוכי וגרם לי לעשות את כל זה ללא שליטתי,לא במודע בכלל.
היא ניתקה את החיבוק,פוסעת צעד אחד לאחור כדי שתוכל לראות את פני.
"תקשיב,תשתה קצת מים ותירגע.תגמור להכין את כל מה שאתה צריך,את כל מה שרצית לקחת ואני אעלה למעלה לדבר עם לואי-"
"את לא צריכה לדבר איתו בשבילי זה בסדר-"
קטעתי אותה וגם היא קטעה אותי באמצע.
"אני אעלה לדבר עם לואי ואתה תתקשר לשירן ותסדר איתה את העניינים."
"אבל-"
הוא אמר
"בלי אבל! תתקשר לשירן ואל תדאג לגבי לואי אני אנסה לסדר את זה."
היא אמרה
"טוב."
היא גרמה לחיוך לבצבץ על שפתיי.היא תמיד עוזרת לי ומבינה אותי ומכילה אותי-אני באמת לא יודע מה הייתי עושה בלעדיה.
היא נשקה לי ללחי וחיבקה אותי,עולה במדרגות בריצה.
הבנים נעצו בי מבטים ואני הסתכלתי עליהם בחזרה.
הבנים נעצו בי מבטים ואני הסתכלתי עליהם בחזרה.
"טוב מה אתה עומד פה ככה? יש לך שיחה לעשות."
ליאם אמר מחייך
"כן לך"
"תלך"
הארי וזאין אמרו ביחד.
"מה,אתם מגרשים אותי ככה?"
שאלתי בציניות והם הסתכלו עלי בהרמת גבה מזויפת.
"הלכתי,הלכתי."
השבתי כשחיוך פרוס על פניי.למרות כל מה שקרה כאן הרגע,למרות מה שאמרתי ללואי,למרות איך שרבתי עם זאין-הם עדיין תמכו בי-בלי לשאול שאלות,בלי להעיר הערות.
התקדמתי לעבר המדרגות,עולה לחדר שלי ולוקח משם את האייפון שלי,מחייג בצורה אוטומטית כל כך את המספר המוכר-מספר הטלפון של שירן.
פרק 33
חייגתי את המספר של שירן כשתוך כדי אני יורד במדרגות,מתמקם במטבח כשהבנים בסלון.
חיכיתי על הקו.חיכיתי חיכיתי וחיכיתי ולא הייתה תשובה.התקשרתי שוב והפעם השיחה נותקה מהר(אני מתכוונת לזה שכשמישהו מתקשר עליך נגיד בגלקסי ואת לוחץ על האדום במקום על הירוק,למי שלא הבינה)-זה אומר שהיא מסננת אותי.
התקשרתי שוב ושוב,לא מוכן לשמוע לא כתשובה.בסופו של דבר היא נשברה,כמו שחשבתי שיקרה,וענתה לאחד מצלצולי הבלתי פוסקים.
"כן נייל,מה אתה לעזאזל רוצה?"
היא שאלה עצבנית
"תקשיבי שירן.הייתה פה טעות-"
פתחתי בדבריו אך היא מייד קטעה אותי.
"טעות? הטעות היחידה פה הייתה שלך."
"את מוכנה להקשיב לי שנייה בלי לקטוע אותי?! פשוט תקשיבי לי שנייה עד הסוף ואז תגידי מה שאת רוצה."
אמרתי לה.
"אני מקשיבה."
היא ענתה
הסברתי לה את כל מה שקרה,כולל הריב שלי עם זאין ולואי ועל מה שזאין סיפר לי-שהיא חיכתה לי שעה בגשם; ואמרתי לה שאני מצטער שזה יצא ככה.
(למי שלא זוכרת,הוא התבלבל עם התאריכים וקבע איתה דייט ביום של האזכרה של אמא של בל.הוא ביקש מלואי להודיע לה שהתבטל ולואי שכח.)
השתררה שתיקה כשאני מחכה לתגובתה ובסופו של דבר היא שברה אותה כשאמרה
"אני מבינה.זה באמת לא הייתה אשמתך."
"אז…אנחנו בסדר?"
שאלתי
"כן.הכל בסדר,אנחנו בסדר גמור."
היא השיבה ולמרות שלא ראיתי אותה באותו הרגע ידעתי שחיוך פרוס על פניה.
"נדבר כבר ונקבע מתי להיפגש."
היא הוסיפה.
"אני מח שסידרנו את העיניינים בינינו."
אמרתי בהקלה.
"גם אני."
היא אמרה.
ניתקתי את השיחה והתקדמתי לעבר הבנים,לסלון.
הם קטעו את שיחתם כשהבחינו בי והציפו אותי בשאלות.
"אז היא סלחה לך?"
"השלמתם?"
"אמרת לה?"
נורו לאוויר
"כן כן,השלמנו."
עניתי והם חיבקו אותי חיבוק קבוצתי-מוחצים אותי מכל כיוון אפשרי
"א…אוויר…"
מלמלתי חלושות,זקוק נואשות לחמצן.
הם הרפו מהחיבוק וכולם אמרו כמו במקהלה,"אני שמח שסידרתם את הדברים בניכם."גורמים לכולנו לצחוק.פיתחנו שיחה על ההקלטות שלנו ואחרי כמה דקות בל ירדה במדרגות מחייכת,מתקדמת לעברנו.עינייה היו נפוחות ואדומות מעט ולמרות החיוך יכולתי לראות שהיא בכתה.ניגשתי אליה,מחבק אותה,בזמן ששאר הבנים נשארו במקום,מביטים בנו.כנראה הם הבינו שאנחנו צריכים רגע לעצמנו-רגע של 'אח-אחות'.
"מה קרה? למה בכית?"
לחשתי לה באוזן תוך כדי החיבוק.
"סתם.מהשיחה עם לואי,זה ריגש אותי."
היא אמרה ושמעתי בקולה כי זו לא אמת לאמיתה.
"אני חושב שכדאי שניפרד מכולם,ניקח את הדברם ונלך.כולם (א-אבא של בל,טום-אח של נייל,ואור-מאורה=אמא של נייל)מחכים לנו,גם ככה כבר התעקבנו יותר מדי."
אמרתי,משחרר את עיניין השקר.כנראה שהיא לא רוצה לדבר על זה ואני לא מתכוון ללחוץ עלייה או לאלץ אותה.
"כן,עדיף."
היא לחשה
"דיברתי עם לואי ואני חושבת שהוא מבין,נראה לי שהוא יסלח לך."
היא לחשה לתוך החיבוק.
"תודה בל"
"אני תמיד כאן בשבילך."
"אני יודע,וגם אני כאן בשבילך."
לחשתי.התנתקנו מהחיבוק וישר היא שאלה
"דיברת עם שירן? הסברת לה? מה היא אמרה?"
"סידרנו את העניינים בנינו"
השבתי וחיוך קטן התפרס על פני ובתגובה גם על פנייה.
"אני אקח את הדברים ונלך."
אמרתי
"טוב."
היא השיבה,עוקפת אותי ומתקדמת לבנים.
"אז איך בהקלטות?"
היא שאלה אותם(ליאם,זאין,הארי).
הלכתי לספה בסלון(אני יודעת שהם כבר בסלון),מרים ממנה את הקפוצון שהורדתי מלמעלה ולובש אותו.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
למי שלא זוכרת על איזה קפוצון אני מדברת-אני אצטט מעונה 2 פרק 30:
נמ נייל
עליתי מהר במדרגות,מתקדם במסדרון לעבר חדרי.
לקחתי את הלפטופ שלי,את הדיסקו-קי ואת הדיסק שהכנתי.
שמתי לב שהאייפון שלי נמצא על השידה ליד המיטה שלי אבל השארתי אותו שם-היום זה לא זמן לטלפונים.ניגשתי לארון,מוציא שני קפוצונים עם כובעים(שלכל קפוצ'ון מחובר כובע-כמו סוודרים לבית ספר כזה,רק עם דוגמה חמודה עליהם.)-אחד לי ואחד לבל.
ירדתי למטה,לוקח שקית ומכניס אליה את כל הדברים,חוץ מהקפוצונים,כדי שלא יתרטבו בגשם(שהדברים לא ירטבו בגשם).
"קחי."
הושטתי את אחד מהקפוצונים לבל.
"תודה" היא חייכה אלי ולבשה אותו,גורמת גם לי לחייך.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
לקחתי את השקית שבה כל הדברים-הלפטופ שלי,את הדיסקו-קי והדיסק שהכנתי.הכנסתי לשקית את האייפון שלי וקראתי לבל.
"בל בואי נלך."
היא חיבקה את הבנים ואמרה להם "אני שמחה שדברנו.התגעגעתי."
"גם אנחנו"
ליאם ענה מחייך אלייה.
"שים את הכובע-עדיין מטפטף."
היא אמרה.חבשנו שנינו את הדברים והתקדמנו לעבר הדלת,כשהבנים מלווים אותנו.
"חכו רגע."
שמעתי את לואי,מה שגרם לי להסתובב.ראיתי את לואי יורד בריצה במדרגות ומתקדם לעברנו.
"אני יכול לדבר איתך שנייה נייל?"
הוא שאל וחייך לעבר בל,קורץ לה ומעלה חיוך על פניה.
הסתכלתי על בל כדי לקבל ממנה אישור והיא הנהנה,מסמנת לי שכן.
הלכתי עם לואי לצד,משאיר את בל והבנים מדברים בדלת הכניסה.
"תקשיב נייל,דיברתי עם בל והיא הסבירה לי את המצב.באמת שלא ידעתי שזה ככה.אני ממש מצטער,לא הייתי צריך להגיב ככה.זה היה טיפשי ומוגזם וכל כך מיותר."
"אני מצטער-"
פתחתי בדברי אך הוא קטע אותי.
"באמת שזה בסדר,אני מבין."
"תודה,לואי."
התחבקנו חיבוק גברים וחזרנו אל הבנים ובל.
"טוב,זזנו?"
"זזנו."
היא השיבה.
נפרדנו שוב מהבנים ויצאנו לטפטוף הקל.נכנסנו למכונית והתחלתי לנהוג.
החלטתי לשאול אותה את השאלה שהייתי חייב לשאול מאז השיחה עם לואי.
"מה אמרת ללואי שגרם לו לשנות את דעתו ככה?"
"את האמת."
"שהיא….?"
"שגם ככה קשה לך ביום הזה וגם זאין תקף אותך מה שגרם לך פשוט להוציא עליו עוד דברים שלא קשורים אליו,לפרוק עליו עצבים.והסברתי לו שגם הוא היה מגיב ככה ואין לו מה להתרגש כי זב לא היה בכוונה."
"את מדהימה את יודעת?"
"כן כן אני יודעת."
היא ענתה צוחקת.התלבטתי אם לשאול אותה או לא לשאול אותה-'אז למה בכית?'.בסופו של דבר החלטתי כן לשאול.
"אני מעדיפה לא לדבר על זה שוב.אין לי כוח לזה."
היא ענתה ובלעה את רוקה בקולניות.
"בסדר."
השבתי.השתתרה שתיקה נעימה,לא מביכה או מעיקה ,ושנינו שמרנו עליה,עד שבל החליטה לשבור אותה.
"אז מה ההפתעה,בעצם?" היא שאלה.
"את כבר תראי."
חזרנו לשתיקה הנעימה ואחרי כמה דקות בודדות כבר החנתי את המכונית מול ביתם של אד ובל.
תגיבו ותדרגו!!!
תגובות (4)
היי בנות,
רציתי לשאול אותכן אם מישהי כבר התחילה לקרוא את החתכים הראשונים שלי? איפה אתן בקריאה? יש מישהי שכבר סיימה והגיעה לפרק האחרון שהעלתי? ומה דעתכן על הסיפור?
אני ממש רוצה לשמוע את דעתכן על החתכים הראשונים שלי ועל השילוב בכללי.זה ממש חשוב לי אז תענו.
ודבר נוסף,
רציתי לשאול את סתם מישהי,♫music♫ ,לובאטיק 32,love to dance,:)5sosfam
אם אני יכולה לקר לכם את השם בהקדשות ובאופן כללי.זה לא משהו אישי נגדכן,כבר עשיתי את זה להרבה בנות.זה פשוט יותר נוח לי ככה.תגידו לי אם יש שם ספציפי שאתן מעדיפות שאני אקרא לכן בו.כעיקרון יש לי כבר כמה אופציות לקיצורים אבל אם אתן מעדיפות משהו אחר תכתבו לי:
סתם מישהי-מישהי או כל שם אחר שתבחרי (את השם הפרטי שלך או שם שאת מעדיפה)
♫music♫-אני יכולה לקצר לך את השם ל-music
לובאטיק 32-לקצר ל-לובאטיק(בלי ה-32)
love to dance-אני יכולה לקצר לך ל-love אבל אם יש לך העדפות אחרות אני חושבת שאולי זה עדיף.
ול:)5sosfam אולי ל-5SOS
תכתבו לי אם אתן מסכימות לקצר ואם כן אז למה?
כבר שאלתי כמה פעמים ואף אחת לא ענתה.ההקדשות יוצאות לי ממש ארוכות ואני אאלץ בסופו של דבר להוציא אותכן מההקדשות או משהו וחבל כי אני לא רוצה לעשות את זה.
לאלה מכן שלא קראו את "חזרה ללימודים" שהעלתי (וגם לאלו שכן) אני רוצה לאחל שנת לימודים פוריה ומוצלחת.שנה כפית ומלאת אושר,אהבה,חברים ומשפחה.