לעמוד בצל פרק-21

חזרתי ישר לבית עולה לחדרי, המצעים היו מבולגנים ומוכתמים בדם של לולי. החלפתי אותם וניקיתי את החדר, שכבתי על המיטה ללא מעש למשך זמן רב. לא רציתי לצאת משם והתעלמתי מכל דפיקה על דלת חדרי, אני כנראה שוכב כאן כבר כמה ימים כי אני מתחיל להרגיש זיפים על פניי.לורה נכנסה לחדר מבלי לדפוק והניחה מגש עם קצת אוכל על השולחן שלי, המשכתי להביט על התיקרה כשהיא התיישבה לידי על קצה המיטה.
"אני לא אומרת לך לצאת, אני רק מבקשת שתאכל." אמרה ונישקה את מצחי יוצאת מהחדר וסוגרת את הדלת מאחוריה, דימעה התגלגלה במורד הלחי שלי והתיישרתי לאט במקומי. עימצתי את שרירי ולבסוף קמתי והלכתי לשולחן, התיישבתי בכיסא והתחלתי לאכול לאט כדי לא להעמיס על הבטן הריקה שלי. שתיתי מהמים ובקבוק הדם שגם כן הניחה כאן. נכנסתי לשירותים והבטתי במראה, עמד שם אדם שלא הכרתי. שקיות שחורות מתחת לעיניו, זיפים שחורים על כל פניו וחלק מגרונו, הוא עמד שפוף מעל הכיור ונראה עייף מהחיים.
'אתה יכול לשנות את זה, אתה יכול להיות מישהו אחר עכשיו. בעל משמעות.' חשבתי לעצמי וקיוויתי שאף אחד לא מקשיב, פתחתי את ארון התרופות מאחורי המראה והוצאתי את מכשיר הגילוח החשמלי שלי. התגלחתי והתקלחתי, מחליף את הבגדים המוכתמים שלבשתי מאז הלוויתו של וויליאם בחולצה ישנה שצבעה דהה מכחול לתכלת אחרי כביסות רבות ומכנס טרנינג. כשיצאתי מהחדר האור סינוור את עיני שהתרגלו לחושך המוחלט שהיה בחדרי, צימצמתי את עיניי וירדתי למטה.
"איך היילי?" שאלתי את לורה ותומאס שישבו על הספה בסלון, מדברים בניהם. לורה חייכה ותומאס קם לחבק אותי, חייכתי והודתי לו.
"היא במטבח, אתה יכול לשאול אותה לבד." אמר ותפח על גבי, עיניו היו אדומות מעט והבנתי שהוא בכה בזמן האחרון.
"תודה, ותהיה חזק. וויליאם היה רוצה שתהיה." אמרתי והלכתי למטבח.
"איך את מתמודדת?" שאלתי את היילי שישבה ליד השולחן עם בקבוק מים בידה ומבט אטום על פניה, היא הביטה בי בעירבוב של שמחה וצער וחייכה חיוך עצוב.
"יום אחרי יום, מה מביא אותך לארץ שלנו?" שאלה ומשכה כיסא לידה לאחור מציעה לי לשבת. הוצאתי בקבוק פאנטה מהמקרר והתיישבתי לידה, פתחתי אותו ולגמתי מעט.
"mined over matter." אמרתי וסגרתי את הפקק, היא גיחחה ולגמה מהמים שלה.
"הייתי רוצה שזה יהיה אלכוהולי אבל אני מנסה להתחמק מהדבר הזה, לא עושה לי ממש טוב." אמרה והשעינה את מרפיקיה על השולחן וראשה בין ידיה..
"אני יודע, אבל מנסה לשתות כמה שפחות." אמרתי והיא חייכה בגיחוח.
"אני צריכה לצאת מהשיגרה הזאת, אני רוצה לצאת לעיר." אמרה ונשענה לאחור בכיסאה.
"אני יודע, להיות ביער הזה משגע אותי. אני לא אומר שאני לא נהנה פה, מאד יפה כאן והחברה טובה. אבל אני מתגעגע לשמוע את העיר, לצאת בלילה למועדונים או איזה בר מקומי שכולם מכירים את כולם." אמרתי ושיפשפתי את מצחי.
"בוא נעשה את זה." היא אמרה והבטתי בה מבולבל. "נצא המבוגרים, לפחות אלה שחיו מספיק קרוב לזמן הזה כדי לקבל תעודת זהות." אמרה בחיוך וקמה ממקומה.
"את יודעת שזה אומר רק אני וליה, אנחנו היחידים שבאמת נולדנו לא מזמן." אמרתי והסתובבתי אליה, היא נתנה לי מבט מעוצבן ושתתה מהמים שלה.
"אז נצא המבוגרים מבחינת גיל השתנות, מעל גיל 17." אמרה בחיוך וחשבתי על לורה, היא רק בת 13 אבל נראית כבת 20. ואני לא רוצה להשאיר אותה כאן לבד, טוב לא לבד אבל… אני לא יודע מה לחשוב אז הפסקתי.
"נשמע מצוין, היום בערב אז! " אמרתי ויצאתי מהמטבח מסיים את הפאנטה ומעלים את הבקבוק.