3 חברות שלא נפרדנו זו מזו ♥♥

מעשה ב- 3 חברות

עליתי ארצה בגיל 7 והפרידה מחדרי היפהפה מחברותי שהייתי קשורה מאד מאד אליהן, מהנגינה על הפסנתר כשהמורה ציינה שיש לי חוש נפלא למוסיקה כל זאת ועוד הכל נותר מאחור ועם משפחתי המתוקה , עליתי ארצה בהיותי בת 7.

ההתאקלמות הייתה מאד מאד קשה עבורי וכל רגע ללא שום סיבה הייתי מתחילה לבכות.

למזלי התחברתי לשתי בנות בערך בגילי והפכנו ל- 3 חברות שכמעט לא נפרדנו אחת מהשנייה., היינו שכנות וגם המשפחות שלנו יצרו יחסי קירבה ואהדה גדולה ביניהן.

כדי לסבן את האוזן היינו נקראות בפי כל "3 המוסקיטריות".

נכנסנו לבית הספר היסודי שהיה סמוך לבית ישר לכתה ב' מאחר וכאן החלו הלימודים בגיל 6 ומעצם הגיל שלנו נכנסו לכתה ב' וכמובן באותה כתה ומקום הישיבה היה אחת ליד השנייה.

הקליטה הייתה קשה מאד וזה שהיינו חברות כל כך טובות עזר לכולנו מאד. תמכנו אחת בשנייה הכנו שיעורים ביחד ולאט לאט הקושי הלך והתמעט כאשר בכתה ג' היינו תלמידות חרוצות ומקובלות בין התלמידות והתלמידים אך בראש וראשונה היינו מחוברות אחת לשנייה.

לפני חדשים מספר יזמה אחת משתי חברותי לזמן את כולנו לאחר שלא התראיינו המון המון שנים והמפגש היה מלווה בדמעות ובצחוקים כשהכל מתערבל זה בזה.

ישבנו בבית קפה למעלה מ- 4 שעות ולא הגענו אפילו לקמצוץ מכל מה שעבר עלינו מאז ועד עתה.

יכולתי להוסיף ולספר לכם דברים נוספים אך בשלב הזה נסתפק בסיפור זה.

2 חברותי הגיעו למעמד יוקרתי כשאחת מהן היא פרופסור במכון ויצמן השנייה מנהלת בבית ספר ואני בקי השלישית כותבת באתר סיפורים חחחחחחחחחחחחח.

לא לדאוג גם מעמדי לא רע ♥♥♥

תודה שקראתם את סיפורי.