I’ll take care of you- פרק 11

אני אכתוב את זה כאן מאחר ולא כולם שמעם לב לרציתי להוסיף, תודה רבה לכל המגיבות נותנות לי כוח ומוטיבציה ענקית להמשיך, אין עליכן❤️
~~

״טל!״ שמעתי קול קורא בשמי, נהמתי בעצבנות והתכיסיתי עד ראשי בתקווה שזה יחסום את הקול המעצבן של נופר.
״יאללה פרינסס, קומי!״ היא התעצבנה ומשכה באגרסיות את השמיכה מעליי.
״מה את רוצה נופר?״ צעקתי בעצבים והטחתי את ידיי על המיטה, הייתי עייפה כל כך, ערן הגיע לאסוף את בן רק בשתיים בלילה למזלי הוא הספיק לאסוף אותו חמש דקות לפני שההורים שלי חזרו מהבילוי הסוער, נרדמתי רק בשתיים וחצי והגב שלי כאב מהקיר הנוקשה שנאלצתי להישען עליו בכדי לא להעיר את בן.
״שתקומי מטומטמת, אני רוצה שתקומי.״ היא צעקה באותו הטון המרוגז ויצאה מהחדר, הדבר היחידי שרציתי היה לישון עד הערב מבלי שיפריעו לי.
לאחר אירגוני הבוקר שלא עזרו לי להתעורר כל כך ירדתי במדרגות ומעדתי לרגע, אחזתי במעקה והתייצבתי.
״בוקר טוב.״ אימא אמרה בחיוך זוהר ונשקה לראשי, התיישבתי באחד מכיסאות הבר ונשכבתי על השולחן, ניסיתי להשיג לעצמי עוד כמה דקות של מנוחה לפני שאצטרך להתחיל יום ארוך ומייגע של לימודים.
״עייפה?״ אימא שאלה והניחה קערה של סלט על השולחן.
״אני יכולה להישאר בבית? אני ממש עייפה.״ ביקשתי ופיהקתי עמוקות, אימי צקצקה והנידה בראשה לשלילה.
״בסוף השבוע את יכולה לישון כמה שבא לך.״ היא הניחה את הגבינה המותכת שאני אוהבת לאכול עם שתי פרוסות של לחם מלא וחסר טעם.
״למה נופר יכולה להישאר בבית ואני לא?״ שאחתי בקטנוניות ורקעתי עם רגלים על ברזל הכיסא מאחר ולא הגעתי לרצפה.
״כי אני מצפה שממך יצא משהו גדול.״ השיבה בקרירות והידקתי את שפתיי לקו דו, שותקת.

״קופה!״ שמעתי קריאה והסתובבתי, מעיין דילגה אליי בקלילות וחיוך מאושר על פניה, לעומתי בטח היה לה לילה נפלא אתמול.
״היי קופיפה.״ אמרתי בקול צרוד מעייפות והתהלכנו שתינו לעבר מבנה בית הספר.
״אל תסתכלי עליי ככה, פשוט תתחילי לדבר.״ הפצרתי בה כששמתי לב בזווית עיני למבטים שלה, אני קוראת אותה ממש טוב.
״הוא הגיע לאסוף אותי,״ היא התחילה לספר בליווי תנועות ידיים מוגזמות שמתארות את כל הגרנדיוזה שהוא עשה בשבילה, על המסעדה המפוארת ועל השיחה שבה היא בטוח חפרה לו, על הטיול בפארק החשוך והקריר, על הג׳קט שהוא הניח על כתפיה ועל החזרה הביתה, נשיקה לא הייתה כמו שהבנתי, היא טוענת שזה מוקדם מדי ואני בשוק מעצמי שהצלחתי להקשיב להכל מבלי להירדם.

״איך היה הערב שלך?״ היא סוף סוף הפסיקה לדבר ונשמה בחזרה את כל האוויר שהוציאה במהלך החפירה.
הרמתי אליה את ראשי ועיוותתי את פרצופי בגועל, שומטת את ראשי למטה בחזרה.
״משעמם?״ היא שאלה בחשש והנדתי בראשי לשלילה.
״אני אסכם לך את זה בכמה מילים,״ הודעתי לה. ״נופר נעלמה, אני יוצאת לחפש אותה, בן נתקל בי, בן מקיא עליי, אני מתעצבנת בסופו של דבר הוא נרדם בבית שלי, במיטה שלי, על הרגליים שלי.״ אמרתי באדישות, כמעט בקול רובוטי, מעיין פערה את עיניה ונתקעה עם מבטה עליי לכמה שניות, גיחכתי והנחתי את ראשי על ירכיה, כבר כאבו לי עצמות הלחיים מרוב השהות הארוכה שלהם על שולחן העץ הקשה.
״הייתי מוותרת על כל הדייט המושלם שלי בשביל לראות אותו מקיא עלייך.״ היא צחקה עליי כשיצאה מהבהייה המטרידה בי, גלגלתי את עיניי ודחפתי אותה מעט לאחור.
״איזו חברה מדהימה.״ הקנטתי אותה והיא צחקה, לוקחת חתיכה משיערי ושוזרת צמה מרוב שיעמום.

״שטרן!״ שמעתי קול קורא בשמי והסתובבתי על עקביי בעצבנות, הוריתי למעיין ללכת לקפיטריה בכדי לפגוש את יניב.
״מה בן?״ שאלתי בחוסר סבלנות ורגלי זזה בעצבנות, הסטתי קבוצת שיער מפני אל מאחורי אזני וחיכיתי לבן שהתקדם אליי בריצה קלה.
״אני חושב שאני חייב לך התנצלות על שנרדמתי לך בחצר.״ הוא אמר במבוכה וגירד את עורפו כשחיוך מתנצל על פניו.
״זה היה עוד בסדר ביחס לזה שהקאת עליי את כל האלכוהול ששתית.״ אמרתי בעקצניות וגיחכתי הוא הרים את גבותיו והוא היה נראה המום.
״הקאתי עלייך?״ הוא שאל בהפתעה והמהמתי להסכמה, הוא מתח את שפתו התחתונה מטה באי נעימות וגיחך בכדי להפיג מעט את המתח.
״זה בחיים לא קורה לי, אני די שולט באלכוהול.״ הסביר ומשכתי בכתפיי, הסתובבתי והתחלתי להתקדם לעבר הקפיטריה.
״שטרן!״ הוא קרא שוב ופלטתי אנחה עצבנית, כשאני עייפה אני מתעצבנת ואני שונאת להתעצבן.
״קוראים לי טל!״ צעקתי וכמה מהתלמידים שישבו בחוץ לטשו בי מבט מבוהל, אני בדרך כלל לא משמיעה את הקול שלי בבית הספר, אני אוהבת לשתוק ולא למשוך תשומת לב, אבל העייפות הזו מוציאה אותי מדעתי, וגם בן.
״טל,״ הוא נקב בשמי. ״אני יכול לעשות משהו בכדי שתסלחי לי?״ הוא שאל באיטיות ונשכתי את שפתי התחתונה.
״טרמפ לבית?״ ספק שאלתי ספק ביקשתי, הוא חייך בהסכמה ונישק אותי על הלחי, מתרחק וכורך את ידו סביב איזו בחורה שנדבקה אליו.