פנטום הביצות- חלק 2
ההרגשה הזאת הייתה מפחידה. המקום שאליו הגיעו היה לא מוכר, אך עם זאת, היה נראה בדיוק כמו המקום שבו גרו. אלין עדיין לא הייתה בטוחה אם היא עדיין בעולם הזה, או שבעולם אחר, לכן לא הייתה יכולה לדעת אם לקרוא למקום הזה "כדור הארץ".
" מה קרה כאן עכשיו?" היא שאלה, מביטה באחותה בבלבול שדורש הסבר מדוייק, ועדיין מנסה להבין למה עשתה מה שעשתה לפני רגע, למה קפצה למערבולת הזאת, והאם זה לא סתם חלום.
" אחר כך. עכשיו צריך ללכת לסוכה." ניאה שמה את ידה על גבה ודחפה אותה בעדינות קדימה, וארבעתם התחילו ללכת בחורשה הגדולה שאליה הם הגיעו.
אחרי הליכה ממושכת של כמה דקות, בקרחת יער, נראתה בקתת עץ גדולה, ובאופק מאחוריה היה אפשר להבחין באגם קטן מוקף בדשאים וגבעה קטנה בקרבתו.
" זאת הסוכה?" שאלה אלין. ניאה חייכה והנהנה בראשה. היא לא יכלה עוד להתאפק ורצה בכל כוחה לעברה, והייתה נראית מאושרת יותר משאי פעם נראתה.
כשהגיעה ונעמדה על סף הדלת השתתקה לפתע, ונראה היה שהיא מפחדת לפתוח את הדלת.
השלושה המשיכו ללכת אל עבר הסוכה. אלין נעמדה ליד ניאה והסתכלה עליה. " למה את מחכה?" היא שאלה.
ניאה הביטה בה בחיוך מודה. היא נשמה נשימה מהירה ופתחה את הדלת. היא לא העיזה להיכנס, היא חששה מדי. דרק ראה את זה, ונכנס במקומה.
" מצאנו אותם." הוא אמר בחיוך. היה שקט לרגע, ומיד אחריו צהלה גדולה.
" הנסיכה? הנסיכה הגיעה?" נשמע קולו של בחור שהגיח מבעד לקהל המתגודדים אל רחבת הכניסה הקטנה. עד כמה שהוא ניסה להסתיר את ההתרגשות הגוברת שלו, אי אפשר היה שלא לשים לב. הוא שפשף את ראשו מספר פעמים במתיחות וניגש אל ניאה, שכבר הספיקה להיכנס אל הסוכה.
"היי." הוא פנה אליה.
"היי." היא ענתה לו בחיוך.
"את- את זוכרת אותי, נכון?" שאל. "ג'סטין."
"כן." היא ענתה בביישנות, אך עם חיוך שהתנוסס על פניה.
תגובות (0)