עולם החושך-פרק 1
הפעם הראשונה שפגשתי אותו,
הוא קפץ משום מקום.
הוא יצא מתוך החושך,מתוך הצללים.
הוא הסתנוור מהאור,ונסג.
הלכתי אחריו,מפני שהתעניינתי לדעת מה יקרה.
הוא רץ לכיוון האור,מתחבא בצללים.
לרגע אחד הוא מופיע,ולאחר נעלם.
הסתכלתי עליו.אני לא יודעת אפילו מה גרם לי לעקוב אחריו.
תשוקה? סקרנות? הוא הגביר את הקצב,וסוף סוף יצא מהצללים.
כשהוא עמד מתחת לאור המלא,נעצרתי מאחוריו.
"מי את?" הוא הסתובב אליי,בקול נעים.
"אני האור,זאת שמכסה את כולם,אך לא תמיד מגיעה לכל מקום".
הוא חייך לשנייה,ואחר כך שאל:"למה את לא יכולה להגיע לכל מקום?"
חייכתי ועניתי:"בגללך,ובגלל אלו שכמוך,שמפחדים ממני".
יכולתי לראות שהתשובה סיפקה אותו,והוא המשיך לדרכו,משאיר אותי שם.
אילו רק ידעתי,מה יקרה אם אני אשאיר אותו לבדו,תחת עולמי,אולי הייתי ממשיכה לעקוב אחריו.
"דייייי!" צרח ג'ין:"אני לא יכול לסבול את זה יותר!" הוא צעק וירד במדרגות.
"מה קרה הפעם?" שאל סילבר. "שוב היצור המעצבן הזה!" ג'ין הצביע על ילד קטן חיוור שהלך אחריו.סילבר נאנח,והתכופף אל הילד."הכל בסדר?"
"אני מפחד,והוא לא נותן לי להיות לידו" הילד הצביע על ג'ין.
"כל פעם שאתה מופיע דברים רעים קורים,תבין את זה כבר!" צעק ג'ין.
"ואחר כך אתה מתפלא למה לא רוצים להיות בקירבתך" ציחקק סילבר ולקח חתיכת שוקולד.
"הנה" הוא נתן את זה לילד."תודה" חייך הילד,ונעלם.
ג'ין הביט במראה וסידר את שיערו האדום הקצר.הוא היה בן 18,שנה אחרונה בתיכון,גבוה,עיניים אדומות כמו שיערו.הציונים שלו מעל הממוצע,מצטיין בספורט.
לצידו עמד אחיו,סילבר,בן 17,שיער שחור שמגיע לכתפיו,עיניים כחולות,משקפיים,בגובהו של ג'ין.ציונים מושלמים,ספורטאי טוב מאחיו,מקובל בבית ספרו.סילבר וג'ין לא לומדים באותו התיכון.
מאז שהיו קטנים,היה להם כישרון מיוחד לראות דברים על-טבעיים.כשהיה בן 6,ג'ין התחיל לדבר עם היצורים שרדפו אותו ואת אחיו.היצורים סיפרו לו על העולם שלהם,וג'ין סיפר להם על העולם שלו.עם הזמן גם סילבר התחיל לדבר איתם.
"אני יוצא" אמר ג'ין ולקח את התיק שלו."היום אל תחכה לי לארוחת הערב.יש לי ישיבה של מועצת התלמידים ואחר כך אני הולך עם חברים למשחק כדורסל".
"שיהיה" מלמל ג'ין ויצא.הוא הוביל את האופניים שלו מהמחסן הישן אל הכביש,והחל לרכוב.
"רוצה ללכת אליי היום לראות את הסרט החדש?" שאלה ילדה אחת את השנייה.הן הלכו ברחוב כשג'ין עבר לידן עם האופניים.
"הנה ג'ין-המוזר" לחשה הילדה השנייה.
"האה,אם הן היו יודעות שהשמיעה שלי טובה" הוא צחק והמשיך לרכב.
הוא נעצר ליד תחנת אוטובוס."היי סקוט" ג'ין פנה אל נער שישב בתחנה."בוקר טוב ג'ין" אמר הנער.סקוט למד בכיתתו של ג'ין,שיער בלונדיני קצר,עיניים כחולות,ראש מועצת התלמידים של התיכון."צריך טרמפ?" של ג'ין.
"לא,אני אסתדר" השיב סקוט בחיוך."אוקיי" ג'ין המשיך לרכב אל בית הספר.
הוא נעצר מול השער,ליד זאב גדול שישב שם.
"שלום ג'ין" אמר הזאב."שלום קיישה,משהו חדש קרה?" שאל ג'ין.
"לא,אף אחד לא התקרב לכאן" ענה קיישה."זה טוב" אמר ג'ין והמשיך להוביל את האופניים שלו.
"הנה המוזר ההוא" היו לחישות במגרש."הוא שוב דיבר לעצמו?"
ג'ין קשר את האופניים והמשיך לכיוון המבנה.כשג'ין היה פעם ראשונה בתיכון,הוא פגש בקיישה,זאב שד ששמר על בית הספר.
"לשמור ממה? כל היצורים שפגשתי עד עכשיו היו טובים!" התווכח ג'ין.
"יש גם כאלו מרושעים,שרוצים לפגוע" ענה קיישה. "אני לא פגשתי אף שד או רוח או כל דבר שהוא מרושע כל החיים שלי,אני לא חושב שיש כאלו בכלל!" אמר ג'ין.
"תאמין לי,יום אחד אתה תפגוש!" ומאז,הם לא קיימו שיחה על זה יותר.
ג'ין נכנס לכיתה,וקיבל מבטים מוזרים מהתלמידים.הוא שמע את הלחישות שלהם וקיבל את נעיצות המבטים שלהם."שיהיה" הוא מלמל והתיישב.
"המממממ…זה טעים…וגם זה..אבל זה יותר…אבל בכל זאת.." "לעזאזל פשוט תבחרי כבר אחד!" "אל תציק לי! אני אחליט כשאני ארצה! ובמחשבה לאחור זה יותר טעים…"
"נמאס לי! אני פשוט אקח אחד!" "לא את זה! אני רוצה את זה!" "מאוחר מידי!" הוא נגס במה שלקח.
אור מהחלון נכנס לחדר והאיר אותו מעט.אדם ענקי ישב על הרצפה והחל לנגוס בבן אדם.
"טוב נו,אני אקח את זה!" נשמע צחקוק קל בחדר,מול הענק ישבה אישה והיא תלשה ראש של בן אדם והחלה לאכול אותו.האור המשיך להאיר את החדר.דם ועצמות היו בכל מקום.
"המזון שלנו עומד להיגמר" לחשה האישה."בסדר,נצוד עוד כשיגיע הלילה" אמר האדם הענקי.
תגובות (4)
הו, היי ^^
לאן ברחת? (אם כבר מישהו בורח פה זה אתה ולא הזה שקפץ משום מקום בסיפור)
בכל אופן, גנב דמויות (גנבת לי את סילבר. גם לי יש דמות עם אותו השם בסיפור החדש שלי שאותו אני לא מפרסמת. רק שסילבר אצלי זאת בת XD), נחמד שחזרת D:
אתה הולך להעלות גם את ההמשך, נכון?
התגעגעתי בלהפוך את הסיפורים שלך לצ'אט.
ונטע גם.
היא אמרה לי.
ואמרה לא לגלות לאף אחד.
חע לך, נטע.
(אני אחליט להתעלם מריקי הלא-חברה-טובה)
מאקס!!! (רגע טקט) מה קורה?
נמנמנמנמנמ 3: