מתחילים מחדש- פרק 13

נקודת מבט שי
"שי ומוראל, אתם יכולים לבוא איתי לכמה דקות." אמר ברוך.
אני הנהנתי בראשי ומוראל קם ממקומו. ושלושתינו פסענו למשרד של ברוך.
"מה קורה ברוך, מה העניין?" שאל מוראל ואני שתקתי.
"אני מבין שכבר הספקת לשכוח." אמר ברוך.
מוראל ואני הסתכלנו אחד על השנייה.
"העונש…" הזכיר ברוך.
"כן העונש…" עניתי באנחה.
"טוב אז בקשר לזה… הענוש שאתם הולכים לקבל זה לא ממש עונש, זה יותר בא ללמד אתכם להסתדר אחד עם השנייה." אמר ברוך.
"נו דבר." אמר מוראל ואני הנהנתי בראשי.
"ממחר, שניכם הולכים להתנדב שלוש שעות בכל יום במשך חודש שלם במכלאת כלבים, כאן באיזור." אמר ברוך.
וואו רגע, הוא אמר כלבים? אני שמעתי נכון?
"אתה רציני?" שאלתי בפליאה.
"כן, אני כן. את ומוראל תתנדבו שלוש שעות בכל יום במשך חודש שלם במכלאת כלבים, זה יילמד אתכם להסתדר אחד עם השניה יותר טוב." ענה ברוך.
~
"מכלאת כלבים? ברצינות?" שאלה רומי בהתדמה. כולנו ישבנו בסלון, מוראל ואני סיפרנו לכולם על השיחה עם ברוך.
"בהצלחה עם זה, שמעתי עבודה עם כלבים זו עבודה לא קלה." אמר דולב.
"אני דווקא חושב שזו לא בעיה, הבעיה האמיתית היא לסבול אותה שלוש שעות בכל יום במשך חודש שלם." אמר מוראל והצביע עליי.
"אם כבר, אז מי שצריכה את בהצלחה כאן זו אני, אחרי הכל אני זו שצריכה לסבול אותו שלוש שעות בכל יום." אמרתי והדגשתי את ה'אני' והצבעתי על מוראל. מוראל הביט בי וגיחך.
"מה קרה שי, נגמרו לך המשפטים אז התחלת להעתיק? תזהרי שאני לא אתבע אותך על גניבת זכויות יוצרים." אמר מוראל וחייך חיוך מרוצה. באותו רגע פשוט רציתי לשבור לו את הפרצוף לאלף חתיכות.
"דביל." סיננתי לעברו.
"מעתיקת משפטים." הוא זרק לעברי.
"בכיין." זרקתי לעברו.
"אולי מספיק?" אמר שקד. ומוראל ואני המשכנו בשלנו.
"טיפשה." מוראל אמר.
"ילדותי." אמרתי בהתגרות. וקמתי ממקומי בלי לחכות לתשובה, הרי ממילא אין טעם בשיחה המטומטמת הזאת.

נקודת מבט מוראל
"ילדותי." שי זרקה לעברי והלכה.
אוף נו מה יש לכולם עם ה'ילדותי' הזה, זו כבר הפעם השנייה או השלישית, או הרביעית ששמעתי את המילה הזו היום.
"אתה חייב להודות בדבר אחד היא צודקת, אתה ילדותי." אמר דולב.
שלחתי לעברו מבט מרוגז, קמתי ממקומי ועליתי לחדר שלי.
אוף מה יש לכולם בזמן האחרון, כולם אומרים עליי שאני 'ילדותי', הם ילדותיים בעצמם.
"ויש לי חשק לפעמים…" הפלאפון שלי צלצל הסטתי את מבטי לכיוון הפלאפון שלי, על הצג היה רשום 'האחת שלי'. עלה חיוך קטן הפנים כשראיתי מי התקשר אליי.
"היי נסיכה שלי." עניתי לשיחה.
"היי אהובי, התגעגעתי." לידר אמרה. ואני התחלתי לצחוק.
"מה אתה צוחק, טמבל…" היא אמרה בכעס מדומה, למרות שידעתי שהיא מחייכת.
"ראית אותי אתמול, אתמול." אמרתי ביובש.
"אאוץ', שאני אבין אתה לא מתגעגע אליי?" היא שאלה באכזבה.
"ברור שכן! אין דקה שעוברת ואני לא חושב עליך." עניתי בכנות.
"חיים שלי, אני אוהבת אותך." אמרה לידר.
"אני יותר." אמרתי בשקט כשקלטתי את שקד ודולב יושבים בחדר ומקשיבים לשיחה שלי ושל לידר.
"יפה שלי אני אדבר כבר מחר." אמרתי.
"טוב חיים שלי, אוהבת אותך." היא אמרה.
"גם אני." עניתי ביובש.
"גם אתה מה?" היא שאלה. אוח איך אני שונא שהיא עושה את זה.
הבטתי בשקד ודולב שהביטו בי צוחקים.
"גם אני אוהב אותך." אמרתי בשקט.
"ביי." אמרתי ביובש וניתקתי את השיחה.
"חיים שלי גם אני אוהב אותך." אמר שקד בקול צפצפני בניסיון לחקות אותי.
"לא אחי עושים את ככה, אני אוהב אותך יותר חיים שלי." אמר דולב וחיקה אותי הפעם עם קול של בת.
"חה חה… אני ממש נופל פה על הרצפה מרוב צחוק." אמרתי וזייפתי צחוק.
"סתם נו, מה אתה נפגע." אמר שקד.
"לא נפגע, פשוט שונא שמקשיבים לי לשיחות." אמרתי בכנות.
"טוב רציתם משהו?" שאלתי.
"להתנצל על מקודם." ענה דולב.
"זה בסדר, כבר התרגלתי." עניתי בקרירות.
"אז מה, ממחר אתה, שי, מכלאת כלבים." אמר שקד.
"רוצה להתחלף?" שאלתי בהתגרות.
"ממש לא, אבל תודה על ההצעה." הוא ענה.
כן בטח, היה מת להתחלף איתי זה.
"מסכנה…" מלמל דולב.
"מי?" שאל שקד.
"מה מי? שי.לא מספיק שהיא סובלת את מוראל בבית עכשיו היא גם צריכה לסבול אותו שלוש שעות מוץ לבית כל היום." אמר דולב.
היא מסכנה? אם כבר המסכן היחידי כאן הוא אני.
"אני רואה היום אתה בקטע של בדיחות, חשבת ללכת לעשות סטנדאפ?" שאלתי בגיחוך.
"סטנדאפ, גדול!" אמר שקד ונתן לי כיף ושנינו צחקנו.
"יופי יופי תצחקו." אמר דולב בפרצוף חמוץ.
ושלושתינו המשכנו לדבר ולצחוק עד הכיבוי אורות.
אני מודה שלפעמים שקד ודולב יכולים להיות כאלה מעצבנים, אבל דבר אחד בטוח אין עליהם בעולם!
~
"לילה טוב." מלמלתי כששקד ואני היינו בחדר.
"לילה טוב." החזיר לי שקד וכיבינו את האור.
בהיתי בתקרה כמו איזה רבע שעה בערך, ובסוף נרדמתי.