שבירה מזה הרבה זמן

אתמול נשברתי.
לא יודעת מה קרה, זה באמת לא היה בשליטתי, שמעתי תשיר של שיר לוי בורח מהכל, ציירתי גולגולת ואז קשקשתי עליו, זרקתי את העט ופתאום בלי שום תכנון ירדו לי דמעות. חשבתי שיפסיק, אבל זה גבר, הרגשתי רע לרגע… לבכות מהלב… לא האמנתי שאני בוכה! קמתי למראה, אני באמת בוכה! התיישבתי, ניגבתי את דמעות, דיברתי עם אלוקים, בקשתי שיפסיק… שיפסיק תכאב, שיעשה שזה יעבור, שאני אהיה ילדה נורמאלית, כי אני באמת לא מבינה למה זה הגיע לי, שאלתי, למה זה מגיע? מה, איזה חטא כבר עשו הגלגולים שלי שאני נענשת ככה? ואם כן, 'מעניין לי', אני רוצה למות! שהגלגול הבא שלי ידפק!. בקשתי ממנו למות, שיקח אותי, שם, למעלה, לידו, נמאס לי מהעולם הזה כבר, מהמוח המטופש הזה, כמה שאמרו שהוא חכם ומופלא, הוא מטומטם! שסתם מנפח דברים, ועם הרגלים מטופשים. נרגעתי, שמתי את הידיים על הצוואר, בקשתי שיקח את נשמתי מהגוף הטמא הזה. אני באמת מנסה להיות בן אדם טוב, אבל הגוף הזה טמא! אז מה כל זה שווה???. הידיים נחו על הצוואר ונמחצו מעצמם, הרגשתי איך אני מתקשה לנשום… ראיתי כתמים שחורים… ואז ברגע התנערתי. הורדתי את הידיים, היה לי קצת כאב ראש, קמתי, ניגבתי את דמעות, ניקתי את מסקרה שנמרחה, כיבתי את שירים את האור, נכנסתי למיטה, התכסיתי עד הראש, נתתי לגוף להירגע ונרדמתי…