הבית הרדוף (לתחרות)

.הם יוצאים מהאוטו
״אני השאר כאן. אני לא רוצה להיכנס לשם.״ ג׳יין ממלמלת.
״מפחדת?״ דייב שואל בטון מעליב את ג׳יין.
״כן ברור. אתה יודעה בכלל מה הלך בבית הזה?״ ג׳יין שואלת את דייב.
״לא.״ הוא עונה מרוצה מעצמו.
״אני יודעת.״ ג׳יסי אומרת בטון מפחיד. היא מביטה בדייב בנסיון להפחיד אותו.
״אז ספרי לנו.״ שון אומר ומחייך חיוך מאולץ. הוא גם לא מת אל הרעיון ללהיכנס לבית הרדוף
של העיירה. הוא רק שמה אל סיפורים.
״אני הספר לכם כשניכנס לבית.״ ג׳יסי אומרת ומחייכת חיוך מטריד. ג׳יין ניכנסת למכונית ג׳יסי שון ליאם ודייב הולכים לכיוון הבית. הם לא יודעים כבר כמה זמן הביתה הזה נטוש. הם חושבים שכבר כמה עשרות שנים או אפילו מאות שנים. דייב דורך על המדרגות הן חוקות. שון יכול להרגיש רעד בכול גופו. דייב נותן נגינע קטנה לדלת והיא נפתחת לרווחה. דייב ניכנס ראשון האחרון הוא ליאם. הוא תורק את הדלת אחריו בשביל להבהיל את כולם.
״פאק!״ שון צרח. ליאם התחיל לצחוק. רק אור הירח מאיר את הבית דרך החלון.
״טוב אז מה הסיפור של הבית ג׳יסי?״ ליאם שואל את ג׳יסי.
״אז, ככה. לפני הרבה שנים. גרו פה שניי אחים בן ובת. ראש העיירה האשים את הבת שהיא מכשפה ושראה אותה מכשפת דברים. אנשי העיירה רצו לעלות אותה על המוקד אבל אחיה לא הסכים. הוא שמר אליה בבית. כולם פחדו מימנו אמרו שגם לו יש כוחות. ואז יום אחד אנשי העיירה החליטו שהם יבוא בלילה ויהרגו אותם כשהאחים ישנים. אנשי העיירה קשרו אותם למיטות שלם ושחטו אותם. אנשי העיירה הלכו להביא את הכרכרה בשביל להעמיס את הגופות אבל,כשאנשי העיירה חזרו האחים לא היו שם.״ לפתאה ג׳יסי השתתקה.
.״מה קרה להם?״ ליאם שאל קצת מפוחד
״אף אחד לא ממש יודעה.״ ג׳יסי סיננה באדישות.
״טוב היה נחמד אבל בואו נחזור.״ שון אומר ותופס את ידית הדלת אבל היא לא ניפתחת. הוא מנסה חזק יותר אבל הוא לא מצליח. ליאם דוחף אותו הצידה ומנסה לפתוח את הדלת אבל,גם הוא לא מצליח. שון הולך אל החלון.
״ג׳יין!״ הוא צועק בשביל שתעזור להם. לפתאה נישמעה כול נפץ אדיר. הדלת ניפחת ליאם נופל החוצה ומרים את המבט שלו. הוא רואה שהרכב שבוא הגיעו עולה באש.
״ג׳יין!״ ליאם צועק והדלת ניסגרת שוב.
.״זה ממש לא מצחיק אותי!״ שון צועק ובוט בדלת. פתאום נישמע קול חלש של בחורה ששרה ג׳יסי בלי לחשוב פעמיים מרימה איזה פסל מהשידה מחדר הכניסה של הבית. בעזרתו היא שוברת את חלון הזכוכית של הבית. היא יוצאת ואחריה שון ודייב הם לא רואים את ליאם בשום מקום. דייב הולך כמה צעדים קדימה. פתאום משהו נופל לפניו. הוא מתמקד במה שנפל. זה ליאם או יותר נכון הגופה שלו. ״רוצו!״ דייב צועק. שון וג׳יסי מתחילים לרוץ חזרה לעיירה להזעיק עזרה. דייב מוביל את הריצה. הוא תמיד היה רץ טוב. לאט לאט שון וג׳יסי מאבדים אותו. ״דייב!״ שון צועק.
״אז ככה קוראים לו?״ קול נשי נישמע מאחוריהם. הם שיניהם מסתובבים. הם רואים אישה לבושה בשמלה שניראה מאוד ישנה. ביד אחת של היא מרימה את דייב דרך הצוואר כשהציפורניים שלה נעוצות בצוואר של דייב. היא זורק את דייב אל הריצפה. שלולית של דם מתחילה להיווצר סביב הצוואר של דייב.
״ג׳יסי!״שון צועק וקורס אל הריצפה. בטוח החזה שלו יש חור בדיוק איפה שהלב צריך להיות.
.ג׳יסי קורסת גם היא אל הריצפה ומקיא בגלל המראה הדוחה. דמעות מתחילות לזלוג על פניה היא מרגישה יד מושכת בשער שלה ולהב של סכין על הצוואר שלה. הבחורה מנופפת לה לשלום.
״ביי ביי ג׳יסי.״ היא אומר ומחייכת.
״לא!״ ג׳יסי צורחת. היא פוקחת את עינייה.
״זה רק סיוט.״ היא ממלמלת לעצמה.
״האומנם.״ היא שומעת לחישה מאליה. היא רואה בחור שדומה לבחורה מהחלום. היא
מנסה לקום אבל היא לא מצליחה. היא קשורה למיטה.
״מה?״ ג׳יסי מילמלה.
״שלום לך ג׳יסיקה.״ הבחורה מהסיוט מתקרב לג׳יסי עם סכין ביד.