אלכסיס פרק שתיים

~אלכסיס – פרק 2~

כבר עברו שש שעות וגיאומטריה היא השיעור האחרון להיום.
כמו תמיד אני וג'סמין ישבנו ביחד אבל אחרי כמה זמן שאנחנו מדברות ומפריעות בשיעור, מר גולר (שכולם קוראים לו מר גולם בסתר) מפריד בינינו כך שאני מוצאת את עצמי בצד השני של הכיתה ששם במקרה יושבים כל הספורטאיים של הכיתה שאותם אני שונאת, וג'סמין נתקעת עם הבנות שיש להן יותר איפור וסיליקון משכל.
כשאת מתבגרת החיים יפים, נכון?
סוף סוף השתחררנו וכולם התחילו ללכת הביתה. אני חיכיתי לאוטובוס.
"אלכסיס!" קראה מאחוריי ג'סמין. כשהיא באה אליי לקח לה כמה רגעים להגיע לנשימה סדירה. "אני יכולה לבוא אלייך היום?" היא ניסתה לחייך אבל הייתה יותר מדי עייפה בשביל לעשות את זה.
"היום? אני מגיעה דרך הסעה. לא נראה לי שהנהגת תרשה לך לבוא איתי."
"לפחות תנסי. ממתי את כזאת?"
"למה? אין מי שיאסוף אותך?"
"אח שלי אוסף אותי, אבל הוא הבריז לי."
נאנחתי. "בסדר, אני אנסה."
"יופי, את חברה טובה!" היא חיבקה אותי שוב בחיבוקים החונקים שלה מיד כשהאוטובוס הגיע.
עלינו עד שפתאום גברת הארב שאלה, "מי זאת?"
"זאת החברה שלי. היא באה איתי היום."
"רגע, אני לא יכולה לתת לכל ילד שאת מביאה הסעה. את צריכה להביא לי פתק אישור."
"היא החברה הכי טובה שלי. רואה?" אני וג'סמין התחבקנו בעוד שאנחנו ממלמלות "אני אוהבת אותך…" ו"אוווו…. מממ…"
"טוב, בסדר! אבל הפעם הזאת." אמרה לבסוף גברת הארב.
ישבנו בשני מושבים פנויים, והאוטובוס התחיל לנסוע. הבטתי מבעד לחלון ומיד הבחנתי במישהו רץ לקראת האוטובוס. זה היה פליקס!
"תעצרי את האוטובוס!" צעקתי אבל הנהגת לא שמעה אותי.
"מה קרה?" שאלה אותי ג'סמין.
הסתובבתי אליה. "את-שיקרת-לי!" בכל מילה הרבצתי לה על הזרוע. "אח שלך לא הבריז לך. הוא חיכה לך אבל את לא הופעת!" הרבצתי לה שוב.
"תפסיקי! נכון, שיקרתי, אבל את לא שמחה שעכשיו אני באה אלייך?"
"לא!"
"אין דרך חזרה אז בואו לא נריב יותר."
"אין דרך חזרה אז תתקשרי לאח שלך בשביל לא להדאיג אותו." חיפשתי את הטלפון שלי ונתתי אותו לג'סמין.
היא גילגלה עיניים. "אחח, טוב. את הורסת שמחות." אמרה ולחצה על מקשי הטלפון והתקשרה. אחרי כמה זמן היא אמרה, "הוא לא עונה." בחיוך מתוק מדי. היא שיקרה שוב.
חטפתי ממנה את הטלפון והתקשרתי. אחרי הצלצול השני פליקס ענה. פתאום נלחצתי ושתקתי.
"הלו? אלכסיס?"
נדלקתי כשהוא אמר את השם שלי אבל באותו הזמן התעוררתי מהשיתוק שלי. "כן. ג'סמין היא איתי."
"לאן האוטובוס נוסע?"
"לבית שלי. אל תדאג, אבא שלי יסיע אותה אליכם בערב."
"אוקיי. אבל רק תעבירי לי את ג'סמין לשנייה."
העברתי את הטלפון לג'סמין, והיא מיד ניתקה את השיחה. לא יכולתי לשלוט בזה וצחקתי. היא צחקה גם איתי.
ירדנו מהאוטובוס והלכנו לבפנים. התחלתי לעלות במדרגות אבל אז שמתי לב שג'סמין לא מאחוריי. היא נעלמה. ירדתי והתקדמתי למטבח. ככל שהתקרבתי שמעתי קולות מדברים. נכנסתי למטבח וראיתי את לילי מכינה טוסט עם תה נענע, וג'סמין עומדת ליד לילי ומדברת איתה.
"ג'סמין?"
היא הסתובבה אליי. "מה?"
"מה את עושה? בואי ללמעלה."
"עוד מעט. לילי מכינה טוסטים מעולים."
"טוב. אני עוד מעט אצטרף אלייך." אמרתי בחזרה ועליתי במדרגות. התכוונתי ללכת לחדר שלי אבל ראיתי את דלת החדר השינה של אבא שלי ורציתי לבדוק מה שלומו. פתחתי את הדלת והחדר היה מחניק וחשוך. השתעלתי בעודי הולכת לתריסים ומעלה אותם. הסתובבתי אל פנים החדר והכל היה בסדר: כל רהיט היה במקומו אבל הבגדים היו על הרצפה כמו שהבלאגן של אבא תמיד היה אבל משהו היה חסר: אבא שלי.
ירדתי מהר במדרגות וצעקתי ללילי, "איפה אבא שלי?!"
לילי יצאה מהמטבח וראתה אותי עם פנים זעופות. היא זעפה פנים גם כן אבל במהירות ההבעה שלה התחלפה למופתעת. התחילו להופיע דמעות במורד פניה כשהיא שאלה, "למה את מתכוונת?"