זיו דנינו ♥
מכירים את זה שאתם לא מסוגלים להתאפק? אז גם אני לא יכולתי. והנה הפרק הראשון של הסיפור החדש שלי. מקווה שאהבתן!

This Is My Life – פרק 1

זיו דנינו ♥ 16/08/2014 1148 צפיות 19 תגובות
מכירים את זה שאתם לא מסוגלים להתאפק? אז גם אני לא יכולתי. והנה הפרק הראשון של הסיפור החדש שלי. מקווה שאהבתן!

״דניאל דוד.״ המורה קראה בשמי.
התחלתי להתקדם אל עבר הכיתה, זה היום האחרון של כיתה י׳א, שנה הבאה י׳ב, ואני מסיימת עם הסיוט הזה שנקרא בית ספר!
פסעתי במהירות במסדרון הלבן שהיה עמוס תלמידים, ונכנסתי לכיתתי.
בפעם הראשונה היא הייתה נקיה, עם כסאות מורמים על השולחנות, והשולחנות עצמם היו מסודרים בשלוש שורות מדויקות אחד אחרי השני.
התיישבתי בכסא שהיה מול שולחן המחנכת שלי, וחייכתי אליה חיוך קטן.
״אז דניאל, הגעת אליי השנה. בהתחלה היית תלמידה שמותחת גבולות, אבל חרוצה בלימודים ואז התחלת להתנהג גם בדרך ארץ. השינוי שעברת היה שינוי מדהים, ואני מאחלת לך הצלחה בשנה הבאה בכל תחום שתבחרי.״ היא אמרה וחייכה, יש לי מורה מדהימה.
היא צודקת, תמיד הייתי אחת כזאת שמותחת גבולות, נוהגת להתחצף, אבל ידעתי בשלב כלשהו לעצור ולתת כבוד לאותו בן אדם שעמד מולי.
״התעודה שלך בסך הכל תעודה טובה, הייתי ממליצה לך בזמן החופש לעבוד על מתמטיקה.״ היא המשיכה את דבריה, וחייכה שוב.
מתמטיקה, שנאת חיי!
״אני אשתדל לעבוד על זה המורה.״ אמרתי וחייכתי אליה בחזרה. היא הנהנה לחיוב והגישה לי את התעודה שלי.
״שתהיה לך חופשה נעימה, תשמרי על עצמך!״ היא אמרה וחייכה.
הנהתי לחיוב, וחייכתי חיוך תודה.
קמתי מהכסא ויצאתי מהכיתה, ירדתי למטה לחפש את מאיה. נדחפתי בין עשרות התלמידים שהיו ביציאה של בית הספר.
לפתע האייפון שלי צלצל זאת הייתה מאיה.
״איפה את משוגעת?״ שאלתי כאשר עניתי לשיחה.
״מחפשת אותך בשכבה! איפה את?״ היא שאלה אותי.
״אני בשער בית הספר, תבואי אני מחכה לך.״ אמרתי וניתקתי, לא נתתי לה לענות בשביל שלא תגרום לי לעלות עד למעלה בשנית.
הלכתי אל הספסל שהיה מתחת לעץ האלון בכניסת בית הספר, ובהיתי בשער הגדול והאפור שבעוד שנה כבר לא אראה באופן יומיומי, בביתן של השומר שהיה צבוע בלבן בתוספת ציורי פרחים שעשינו ביום למען הקהילה עם ילדים קטנים, במספר הדקות הבודדות שחיכיתי למאיה, עלו לי מלא זיכרונות וחוויות מהשנה הזאת.
תוך כדי שאני בוהה, קלטתי ממרחק את מאיה.
נעמדתי בחזרה על רגליי, והתחלתי להתקדם לעברה.
״שמנה איפה היית?״ שאלה כאשר הגיעה אליי.
״פה סתומה, נתקדם הביתה?״ שאלתי וחייכתי, היא הנהנה לחיוב והלכנו אל תחנת האוטובוס.
״איזה סיוט, אין מקום לשבת.״ אמרתי מאיה ופלטה אנחה.
״אז תעמדי ותשתקי חיילת!״ אמרתי וצחקתי, היא נתנה לי מכה עדינה על הגב וצחקה שוב.
״את באה היום בערב?״ שאלה תוך כדי שעשינו סלפי.
״ברור, תבואי להתארגן אצלי?״ שאלתי אותה.
״ברור, בחמש אני אצלך.״ אמרה והרימה את עיניה מהאייפון אל פניי. הנהנתי לחיוב והאוטובוס בא סוף סוף.
״מקווה שבאוטובוס לפחות יהיה מקום.״ אמרה בשקט תוך כדי שנעמדנו בתור.
גילגלתי את עיניי וצחקתי.
שילמנו לנהג, והתיישבנו בספלסל לזוג שהיה בקצה האוטובוס, המקום האהוב עלי!
האוטובוס התחיל להתמלא לאט לאט ומאחורינו בספלסל האחרון, ישבנו בנים דיי חתיכים שעכשיו סיימו י׳ב.
״בנות, איך קוראים לכם?״ שאל אחד מהם.
מאיה הסתכלה עליי, ואני הסתכלתי עליה בחזרה.
״אני מאיה, וזאת דניאל.״ אמרה וחייכה.
״אני דור, זה אליאב וזה דולב.״ אמר אחד מהנערים.
עיניו היו ירוקות, שיערו היה שחור, ושרירי החזה שלו בלטו תחת תלבושת בית הספר הלבנה.
״אתם יוצאים היום לסלפי?״ שאלה מאיה וחייכה אל דור אם זכרתי נכון.
״כן, אתן באות?״ המשיך דור בלהיות נציג הבנים.
הנהנו לחיוב, והוא חייך.
״מה המספר שלך?״ שאל דור את מאיה.
״למה?״ שאלה.
״בשביל שנקבע שם.״ אמרתי וצחק, ומאיה צחקה.
הם החליפו מספרים, והמשיכו לפטפט ביניהם. שמתי אוזניות בתוך אוזניי והאזנתי למוסיקה שלי.
לפתע האוטובוס עצר, הגעתי אל התחנה שלי סוף סוף, נשקתי למאיה לפרידה, נפרדתי מהבנים וירדתי מהאוטובוס.
האוטובוס התקדם, וחציתי את הכביש כדי להגיע לקצה השני שלו, שם נמצא ביתי.
התחלתי להתקדם, שהאוזניות עדיין בתוך אוזניי, הגעתי אל ביתי.
הקשתי את הקוד של השער, והוא נפתח. נכנסתי אל תוך החצר והתחלתי להתקדם בשביל הכניסה, אל דלת הבית.
הרמתי את שטיח הכניסה, והוצאתי משם את המפתח שלי, פתחתי את דלת הכניסה הגדולה והלבנה ונכנסתי אל ביתי.


תגובות (19)

אהבתי תמשיכיי

16/08/2014 20:41

בפסקה הראשונה לא היית צריכה את הפסיק\ פשוט להמשיך. ונכנסתי לכיתה.
ממ גם במשפט "לפתע האיפון שלי צלצל זאת הייתה מאיה." – לשנות ל – "לפתע האיפון צלצל וזאת הייתה מאיה."
אנטרים, למחוק. לחבר לשורות ארוכות.
אוקי אהמ, להחביא מפתח מתחת לשטיח? עדיף שיפרצו לבית וזהו.
סלפי, אז הן מהקריות והסביבה. אחלה^
אוטובוס? כמה זמן זה לוקח בדר"כ?
איזה בנים מקוריים, אבל איזו כיתה היא?
איך היא ידעה שהם יודבתניקים?
יש איפה לשפר אבל ניחא, תמשיכי :)

16/08/2014 20:52

    אמרתי שהיא סיימה כיתה י׳א ושעכשיו היא עולה לי׳ב בהתחלה, וגם השער של הבית זה עם קוד אז לא נראה לי שכל כך אפשר לפרוץ מניסיון.

    16/08/2014 20:55

    הו אופס. תשכחי מזה.
    ולי יש סיסמא בבית [תקנאווו], זה מלחיץ אש.
    ובשביל מה להשאיר מפתח שאפשר לתלות אותו על הצוואר כמו כלב<?

    16/08/2014 20:57

    חחחחחחחח גם לי יש, בגלל זה עשיתי את זה עם הקוד.

    16/08/2014 21:00

    יש לך גם טעות כשכתבת 'איך קוראים לכם?' זה לכן. בנות.
    סלפי, לא עדיף לכתוב הצטלמנו? כאילו זה נשמע לי רחוב מדי.
    גם החלק האחרון נשמע לי יותר מדי מיותר, רק פעולות ופעולות, בדרך כלל כשכותבים קטע הוא צריך להיות בעל פואנטה.
    שנהב ציינה את השאר, בה"כ פרק נחמד, יש לך קוראת קבועה, למרות שאני לא מגיבה תמיד.

    17/08/2014 21:10

    ניקול יא חדת הבחנה.
    לאן נעלמת משוגעת?

    17/08/2014 21:15

    תודה תודה.

    17/08/2014 23:15

פשוט מהמםםםםם
כתיבה מושלמת אין מה לומר
אממ מה עוד???אעעע אני עוד מעט יעללה גם סיפור וארצה שתקראי אותו אבל זה עוד כמה זמן ואשמח לביקורת בונה
והמשכוששששששששש דחוףףףףףףףףףףףףף

16/08/2014 20:55

זה נישמע סיפוור מושלםםם
תמשיכייייייי

16/08/2014 21:17

נראלי יהיה סיפור יפה ;-) התחלה חמודה , תמשייכייי !!

16/08/2014 21:25

נראה סיפור יפה תמשיכיייייייייייייייייייייייייייייי

16/08/2014 21:56

מממ בסך הכל יפה, אני מצפה לפרק הבא.
אילו היית מעריכה קצת הפרק היה מעניין יותר אני מניחה.
מוזר שמכירים חתיכים באוטובוס, אבל זה סוג של מקורי.
בהצלחה לך בהמשך הסיפור, אשתדל לעקוב;)

17/08/2014 08:50

    תודה, ואני אנסה להאריך את הפרקים יותר… :)

    17/08/2014 17:15

    *מאריכה
    וואי. הטעויות שלי זה משו מיוחד ><

    17/08/2014 21:23

    חחח בקטנה קורה לכולנו

    17/08/2014 23:30

    לא לא זיו.
    אם היית מצלמת כל טעות של אלינה~ לא היה לי מקום באיפון.

    17/08/2014 23:36

    חחחחחחחחחחחחחחחחחחחח אוי

    17/08/2014 23:38
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך