פנטום הביצות (שכתוב של סיפור ישן)

דמיינו את זה- אתם מתעוררים בוקר אחד, בטוחים שזה עוד יום רגיל, ולפתע- בום! נוחתת עליכם הפצצה, ובלי שאתם בכלל שמים לב כל מה שהכרתם משתנה כנגד עיניכם. כל מה שאי פעם האמתם שנכון, היה שקר. אתה מגיע למקום שמעולם לא ידעת שקיים, עם אנשים שמכירים אותך ומאמינים בך, ואתה? לא יודע מה לעשות.
זה בדיוק מה שקרה לאלין באותו יום.
נערה רגילה בת שש-עשרה, גרה עם אחותה הגדולה, ניאה, ואחיה הקטן, קונור, בעיירה קטנה, בטוחה שגם היום היא תלך לבית הספר ולאחר מכן תחזור הביתה, והכלי שאר כמו שהיה כמו מאז ומעולם. ובכן, זו הייתה הטעות שלה. כי מהרגע שהיא חזרה מבית הספר לביתה, איך שהיא נכנסה מבעד לדלת וראתה אותו, היא הייתה צריכה לדעת שמשהו מוזר קורה, ושכל חייה עומדים להשתנות.
הבא נתחיל בסיפור מהנקודה שבה המצב התחיל להיות בעייתי, מבלי הקדמות מיותרות.
אלין וקונור הגיעו לביתם, אחרי יום לימודים מתיש ומייאש, והתקדמו לעבר הכניסה. מבעד לדלת, מתוך הבית, אלין יכלה לשמוע דיבורים, ואף כמה צעקות בקול מוכר לה- אחותה הגדולה, ניאה.
היא מיהרה לפתוח את הדלת בכדי לראות מה קורה, והיא גם חששה שמשהו נורא קרה.
" אלין." אמרה אחותה בטון מוזר, כאילו שהיא בכלל לא שמחה שחזרה הביתה.
לקח לה זמן להבין מה קורה. היא ראתה את ניאה יושבת על הספה בסלון, ומולה יושב בנחת בחור צעיר בעל מראה שהיה נראה לה מעט לא שגרתי, שיערו השחור והחלק היה ארוך יותר משיערה שלה, צבע עיניו הכחול היה נראה מלאכותי ממש והבגדים שלבש היו גם כן בעלי מראה מוזר מאוד, ואף עתיק, אם אפשר לומר. ברגע זה אלין תהתה מה לבחור כזה יש לחפש בבית שלה, ומה הוא בכלל עושה כאן?
אותו בחור הביט בה, או יותר נכון בהה בה, במשך זמן מה. לאחר מכן קם ממקומו, כשהוא עדיין מסתכל עליה בעקביות, ואחריו קמה גם ניאה.
" אלין, קונור, אני רוצה שתכירו את דרק," אמרה ניאה בהיסוס, מנסה לשבור את המתח. " הוא חבר של המשפחה."
" חבר של המשפחה?" שאל קונור בספק. " אין למשפחה שלנו חברים, ניאה."
לניאה לא היה מה להשיב לו, והיא נשארה שותקת.
" ניאה, משהו מיוחד קורה?" שאלה אלין.
" זה סיפור ארוך מאוד." ענתה ניאה באנחה והתיישבה בחזרה על הספה. " ומפוברק מאוד, אבל אמיתי לגמרי."
" אין לנו זמן לזה," מיהר לומר דרק. " אנחנו חייבים לזוז. הם מחכים."
" לזוז לאן? מי מחכים? מה קורה כאן?" שאלה אלין בבלבול.
" אסביר לכם ברגע שאוכל, עכשיו אנחנו צריכים ללכת." ניאה קמה ממקומה והזדקפה לכיוון דרק. הוא הביט בה, ולאחר מכן באלין וקונור.
" אני לא הולכת לשום מקום עד שמישהו יסביר לי מה הולך כאן." הצהירה אלין.
" זה קשור להורים שלנו." הודתה ניאה.
" את מצאת אותם?" שאלה אלין בהתרגשות. " והאיש הזה בא לקחת אותנו אליהם, נכון?" המשיכה בתקווה.
" לא- לא ממש. זה מסובך." השיבה ניאה.
" אז?" אלין כבר הייתה מיואשת מהסיטואציה הלא ברורה שנתקלה אליה, ורק רצתה להבין מה כל הסיפור. ומי זה דרק הזה?
" אסביר לכם אחר כך." הוסיפה ניאה. לאחר מכן סימנה לדרק עם ראשה מעין סימן להסכמה כלשהי, והוא השיב לה בהנהון זהה.
מכיס מכנסיו הוא הוציא מכשיר מכני קטן דמוי דסקית ובמרכזו סוג של כפתור. דרק לחץ עליו ומיד הופיע לידו מעין שער חור תולעת מרובה צבעים, מראהו המוזר כמעט דרש שיעברו דרכו, אל מקום לא נודע.
" מה זה?" שאלה אלין בפאניקה.
" אני לא רוצה להיכנס לשם." הוסיף קונור, מסתתר מעט מאחורי אלין.
" אין מה לפחד, בואו." אמרה ניאה וניגשה לעבר השער המסתובב. " כבר עברתם בו פעם." הוסיפה.
היא לא ידעה למה, אבל נכנס בה בפתאומיות חוסר הספק והביטחון באחותה הגדולה, שגרם לה לא להסס כלל ולהיכנס ראשונה לשער המואר.
למרות שזה כלל לא היה מוצא חן בעיניי קונור, לא הייתה לא ברירה, והוא נכנס אחריה.
ניאה נכנסה אחריהם, ואחרון עבר בשער דרק, ובעודו לוחץ שוב על הכפתור, השער נסגר אחריו.