הבית שליד הנהר-חלק ג'

אבל מוטב שאפסיק לדבר על מה שהיה יכול לקרות ואעבור לדיבורים על מה שבאמת קרה.מכיוון שהחיים הם אוסף של דברים טובים שיכלו לקרות ולא קרו.
הטיפות של הגשם זלגו על החלון וטשטשו את הנוף בחוץ.ואף אחד לא יילך לנקות אותם.זו הייתה משימה חסרת תכלית…כמו כל הבית הזה.
היא,האמא,ישבה על יד החלון והביטה בטיפות הזולגות בעיניים משועממות.בדמיונה הן התחרו,מי תהיה זו שתגיע ראשונה למשקוף העשוי עץ אורן.
כך יכלה האמא הזאת לתפור שעות,מקצת שטויות ושום כלום.ומוזיקה.
האוזניות היו נעוצות באזניה."אתה רק יודע שאתה אוהב אותה כשאתה נותן לה ללכת…"שרה לעצמה.בקול היפה ביותר בעולם.
הוא ניגש אליה,האבא."את באמת עומדת להמשיך להעביר ככה ימים מהחיים שלך?"קולו היה יותר אפל מהעננים בחוץ.
והאמא הרימה אליו את ראשה ועיניה הבהבו בבזיק של מרדנות,שמיד השתלט עליו השיעמום המתמיד שאפף אותה."כן."השיבה.
"שרון…את אמא.אינך יכולה כל היום לבהות בחלון."
שרון לא הביטה בו אפילו והתעסקה בנשיפה מתמדת על קווצת שיער שחורה שהתנדנדה בין עיניה הכחולות.
"את מקשיבה לי בכלל?"הוא טלטל את כתפה.
"האמת שאני חושבת.ואתה יודע מה גיליתי?"
"התגליות שלך על שיער לא מעניינות אף אחד."
"גיליתי,"השיבה בכל זאת."שקווצת שיער מטומטמת יותר מעניינת אותי מהבעל המטומטם שלי."
הוא סטר לה."הסתכלי בעיניי כשאני מדבר איתך!"
הלחי שלה האדימה אבל עיניה הפקוחות למחצה היו משועממות,עדיין.
"הנה,הסתכלתי.מרוצה סייקו-בייב?"את עיניה נשאה אליו בבוז.
"אולי כבר תפסיקי לגנות אותי ככה?"
"לא מותק אני בכלל לא מגנה אותך,רק מתארת אותך."
היא התרוממה מהכורסא,שולי שמלת האורגנזה השחורה שלה התחככו ברצפה."ובכן,לכבודי יש פגישה ממעלה ראשונה עם כוס וויסקי.כנראה תיאלץ להמשיך את השיחה הזאת לבדך."
זעמו בער בו להשחית.הוא הרים את ידו כדי להכות אותה שוב,כשעמדה בגבה אליו.היא ראתה את ידו בזווית מבטה וידה זינקה כנשוכת נחש אל החגורה שלה,שולפת סכין כסף במהירות הבזק.קצה הסכין היה כסנטימטר מפניו של בעלה."מכה אישה בהיריון? באמת ג'יידן ממך ציפיתי ליותר.אין לך גרם של טקט לילד שלך?"
"תסתלקי כבר לכוס הוויסקי שלך מטומטמת."הוא נשך את שפתיו.
"הסתלק לך למזרק ההרואין שלך,מתוק שלי."שפתיה הצבועות באדום בוהק התכווצו בנשיקה מדומה כששלחה לו "נשיקה באוויר".ציפורניה הארוכות החדות הצבועות בשחור תופפו על מותניה כשהסתלקה לה.
גם הוא הסתלק.
מה היה עדיף לעשות?

אבל תוכלי לברוח מבעלך המכה המכה,תוכל לברוח מאשתך האדישה לכמה שעות,אבל בסופו של דבר תצטרכו לשבת איתם שוב בארוחת הערב ולישון איתם באותה המיטה.כי ככה זה,אלו החיים שהגרילו לך.
ותוכלי לברוח מהאבא המכה והמשפיל שלה בזה שתברחי לבית הספר,אבל גם שם זה ירדוף אותך.
אבל גם שם…בשום מקום לא תוכלי להיות מוגנת.ואז תוכלי להתקפל פנימה,עמוק עמוק לתוך עצמך ותתחבאי מאחורי חומות ומגדלים.ורק שם תרגישי מוגנת ובטוחה,כי אז שום דבר כבר לא יוכל לפגוע בך.
תשלימי עם זה שההורים שלך אפילו לא מסתכלים אחד על השני.בטח שלא עלייך.שהשנאה בבית הזה ניגרת כמי נהר.והיא מבעבעת בתוכך ומציפה אותך ואת מרגישה כנחנקת מדמך שלך.
תיאלצי להשלים עם האנחה הארסית של אמך "הילדה הזאת פשוט רעה."
ועם הסינון הכועס של אבא שלך "הילדה הזאת באה מהגיהנום."
ותביטי באחותך ולא תדעי איך לנחם אותה.כי את יודעת שהיא לא ילדה רעה או שד מהגיהנום.אבל הם לא יודעים.כי הם לא רוצים לדעת.