לעמוד בצל פרק-18

קמתי עם גב כואב וגרון יבש וצורב, השלשלאות מתחו את שרירי בשינה חסרת המנוח שלי.
"מה לארוחת בוקר היילי?, שאלתי, יודע שהיא עומדת שם עם מגש אוכל. היא פתחה את התא והניחה בקבוקון דם יחיד על הרצפה, הוא היה גדול יותר ממה שנתנו לי אתמול ומלא בדם אדם ולא חיה. הבטתי בה בבילבול, היא לא אמרה שום דבר אבל עיניה מלאות עצב.
"כריסטופר יבקר אותך בקרוב, יש לו משהו להראות לך." היא אמרה קצרות יוצאת מהתא וסוגרת אותו שוב.
"הם קרובים, אני מרגיש שהם באים." אמרתי לה, לקחתי את הבקבוקון ושתיתי את הדם. היא עמדה שם לרגע נאבקת להזיז את ידה בכוחות עצמה, עמדתי הכי קרוב לסורגים שיכלתי והיא הושיטה את ידה הרועדת פנימה.
'אני מנסה אנדרו, הוא חזק יותר ממה שזכרתי.' אמרה לי ועל פניה עצב ופחד, היא נגעה קלות בלחי שלי.
"אני יודע היילי, אנחנו נציל אותך." אמרתי משעין על לחיי על ידה הרכה, הדבר היחיד שמביא לי נחמה עכשיו. זאת מחווה קטנה, אבל היא אומרת המון בשביל שנינו.
'הוא מגיע, תשתה.' אמרה והחזירה את ידה לצד גופה הצנום, עיניה הירוקות נראו אפורות מתמיד בתא האפלולי הזה.
"נראה יותר טוב אנדרו, איך הדם?" שאל בגיחוח והיילי יצאה מהחדר בצעדים נוקשים.
"כמה ערפדים יש לך?" שאלתי, מתעלם משאלתו ורואה שפניו מזעיפות לרגע.
"יותר ממה שצריך כדי להרוג את כל החברים הקטנים שלך, אולי אם הקטנה תישאר אני אהפוך אותה לאחת משלי." אמר ואני ניסיתי שלא להתפרץ, הוא לא יניח אצבע על לורה מבלי שאני אפרק את התא הזה שלו.
"נראה לי שזה לא יעזור לך, אנחנו חזקים." אמרתי מתיישב חזרה ליד הקיר. "תגיד, מה השעה כרגע?" שאלתי כבדרך אגב מנסה לא להישמע חשוד.
"עכשיו זריחה אנדרו, נתראה בערב. אמר והחל ללכת.
"אני בספק." מלמלתי ואז הקיר נשבר בניפוץ אדיר, כריסטופר עף לצד השני של החדר מההדף ואני חייכתי לעצמי.

○שלוש שעות מוקדם יותר○ ^נקודת מבט לורה^
"איך היא?" שאלתי נכנסת בשקט לחדר של אנדרו, שם ישבו וויליאם ולורן לטפל בלולי.
"חזקה מספיק." ענה וויליאם קצרות והביט בי בעונג, חיוך רחב התפשט על פניי ורצתי למטה להודיע לשאר.
"אנחנו יוצאים למצוא את אנדרו." אמרתי ברגע שהגעתי לתחתית המדרגות.
"סוף סוף!" אמרו אנטוני ואוליבר ועלו מהר למעלה.
"הם מביאים נשקים, איך נמצא אותו?" שאלה רייבן, היא ישבה על הספה והסתובבה לכיווני.
"אולי אני אוכל לעזור בזה." אמרה לולי שהייתה עכשיו מאחוריי, עורה לבן כמו שלג ועיניה אדומות עדיין. רייבן הביטה בה אחרת עכשיו, היא עדיין לא סלחה לה לגמרי על כך ששיקרה לה.
"איך?" שאלתי מסתובבת אליה.
"הכישרון שלה, מצאנו לנו סורקת." אמר וויליאם והניח יד על כתפה.
"סורקת?" שאלתי מבולבלת.
"האני מוצאת אנשים, כמו דוריאן שבלהקה של אחותך." אמרה לורן והלכה למטבח.
"מעולה! איפה הוא אז?" שאלתי מנסה שלא לקפץ במקום.
"הוא עדיין בגרמניה, לא רחוק מכאן בעיר גדולה מחוץ ליער. בשטוטגרט, מתחת לאוניברסיטת שטוטגרט." אמרה עוצמת את עיניה והן זזות במהירות מתחת לעפעפיה, כאילו מחפשת אותו בין אנשי העיר.
"איך הוא?" שאל וויליאם בדאגה.
"הוא קצת חבול ועייף, הוא כבול אבל הוא בסדר. הואחי ויחסית בריא.
"הבנים עלו להביא נשקים." אמרה אלה וג'ייקוב עלה גם כן למעלה.
"לורה," אמר תומאס "את רוצה נשק?" שאל והביט בי כמו אח גדול ששומר עליי.
"אני לא בטוחה, אולי אקדח? אני לא יודעת להילחם בדברים אחרים ורק ללמוד להשתמש באקדח." אמרתי והוא הנהן קצרות והוביל אותי לחדר שלו.
"קחי את זה," אמר והושיט לי אקדח שחור, "זה יריחו 941. הוא קצת כבד, אבל הוא יורה ישר אם יודעים איך." אמר וחיפש במגירה שלו משהו, הוא הוציא מחסנית לאקדח.
"תודה, אני אשתמש בו רק כמוצא אחרון." אמרתי מחזיקה את האקחד החוזקה והוא הביא לי נרתיק שאחבר אותו לג'נס שלי ולא אסחב את האקדח ביד.
"אנחנו יוצאים עכשיו, את רוצה עוד משהו?" שאל ולקח עוד אקדח תוחב אותו באחורי הג'ינס שלו ומוציא חרב עם להב מעוקל והארון שלו.
"לא, בוא נצא." אמרתי וירדתי למטה, כולם חיכו שם מוכנים לצאת ונשקים בידיהם.
"לשטוטגרט אז?" שאלתי ולולי חייכה אליי. "אני רוצה לנסות משהו." אמרתי כשיצאנו מהבית.
"את רוצה לנסות לזמן שער?" שאלה אלה בשמחה וחייכה, הנהנתי ועצמתי את עייני מדמיינת את אנדרו הכבול שראיתי במחשבותיה של לולי כשמצאה אותו. ידי נפתחו מעט והרגשתי את הערפל יוצא מידי מסתובב במהריות לפניי בצורה אליפסית, פקחתי את עיניי ושער סגלגל נפתח לפנינו. חייכתי וצחקתי מעט, הרגשתי קצת חלשה אבל תומאס תמך בי כשעברנו בתוכו לסמטא צדדית ליד האוניברסיטה.
"קחי שתי את זה, יש עוד קרב ארוך." אמר לי וויליאם ונתן לי בקבוקון דם שלקח מהבית.
'אנדרו תתכונן, אנחנו נכנסים.' אמרתי לו לוגמת מהר מהבקבוקון, נכנסנו בכניסה צדדית לבניין יורדים בגרמי מדרגות שלא נכנסו אליהם שנים.
"תתרחקו אני אפוצץ את זה." אמרתי נלאת כוחות, מתרכזת במה שאנדרו לימד אותי.
'Knock knock' חשבתי לעצמי החיוך ופוצצתי את הקיר.