חצר פרק 7

"אמרתי לך!" אמר דן וצחק, גלי חיבקה את דן ורעדה.
"טוב, מה אנחנו עושים? שישה ילדים יודעים על החצר הזאת ויכולים לבוא גם עוד עשרה, אנחנו צריכים לחסום את שער הכניסה, או להרוג את היצורים שיש פה ולהפוך את החצר הזאת לגן שעשועים. זה לא יכול להיות ככה" אמר אלי.
"צודק," אמר דן, "רגע, יש לי רעיון אחר, בואו נפוצץ את החצר הזאת."
"וואו, רעיון אדיר, דן אתה גאון, אתה פשוט גאון!" אמרה גלי.
"יש לי רעיון, בואו נחבר ליצורים הקפואים האלו פצצות מתפוצצות ואז הם יתפוצצו וכל החצר תתפוצץ" אמר דן, "יש לי בתיק, שמו לי ילדים משכבת ט', הם תמיד שמים לי פצצות מתפוצצות בתיק, קדימה, יש עוד דקה אחת."
"אבל אנחנו לא נספיק" אמרה גלי והתחילה לבכות.
"נו אל תבכי גלי, אנחנו נספיק אם נעשה את זה ביחד ובשיתוף פעולה" אמר דן.
דן, גלי ואלי לקחו פצצות מתפוצצות וחיברו אותם לרוב היצורים שעמדו וקפאו.
"אוקיי, יש לנו שבע שניות להסתלק מכאן בואו" אמר דן, גלי דן ואלי ברחו הכי רחוק שהם יכולים.
"שש, חמש, ארבע,"
"נו קדימה רוצו, תגיעו לרחוב שמואל, שם בטוח יותר." אמר דן.
"אנחנו לא נספיק" יבבה גלי.
"תרוצו!" צרח דן והם רצו הכי מהר שהם יכולים עד שהם הגיעו לרחוב שמואל, הם התנשמו בכבדות ושמעו את הפיצוץ. "הנה אתם שומעים?" שאל דן.
"כן," אמרה גלי ובכתה, "היצורים מסכנים!"
"אבל את בעצמך אמרת שזה רעיון גאוני!" אמר אלי.
"אבל עכשיו אני מתחרטת." אמרה גלי ויבבה. כל החצר התפוצצה, הילדים שמו גם פצצות על עצים וכמה פצצות על מבנים וזהו, הכל נגמר, החצר התפוצצה.
"וואו, אני לא מאמינה שזה קורה, אני שומעת את הפצצות מתפוצצות אחת אחרי השנייה וזה ממש לא נעים לי לשמוע את זה," אמרה גלי, "אני לא רוצה לראות כמה דם יורד ליצורים המסכנים האלה. הם כל כך חמודים, למה פגעתם בהם?"
"כי לא רצינו שיבואו לשם ילדים!" צרח דן.
"אבל תכף תבוא משטרה וזה ואנחנו נחקר ויאשימו אותנו" יבבה גלי.
"אבל לא הייתה לנו ברירה!" צרח דן, "את לא מבינה את זה?"
"היינו יכולים להפוך את זה לגן שעשועים, אבל אתם התעקשתם לפוצץ את החצר הזאת, נכון? אין לכם טיפת רחמים על היצורים המסכנים האלו!" אמרה גלי.
"שקט!" צרח דן, "שקט! את לא מבינה מה זה שקט? תפסיקי לבכות כבר!"
"אז מה אתה רוצה שאני אעשה, אלו יצורים מסכנים וחמודים" אמרה גלי והמשיכה לבכות. "טוב, אני לא יכול איתך, למה את בחבורה שלנו בכלל?" שאל אלי.
"אבל היו שם דרקונים קטנים וחמודים ואתם שמתם להם פצצות ראשונים" אמרה גלי, היא בכתה בלי הפסקה עד שהציפה את כל הרחוב.
"די, די! את עושה פה בריכה!" צרח דן.
"די! תפסיקו!" אמרה גלי ובכתה עוד יותר.
"אנחנו נטבע, את לא מבינה את זה?" שאל אלי.
"לא, אני לא מבינה את זה, תפסיקו, עופו מפה, אני רוצה להיות לבד!" צרחה גלי.
"אני טובע, אלי, תציל אותי." צרח דן ואלי נתן לו יד, אבל הם לא החזיקו מעמד והם טבעו ומתו. כל האנשים היו בבתים שלהם, באותו הרחוב ורק החבורה הזאת טבעה, זה היה העונש שלהם. של הילדים שרצו לפוצץ את כל היצורים של החצר, והסיבה שלהם לא הייתה כל כך ברורה, אם היו יוצאים רק לכמה דקות מהחצר, היצורים היו ממשיכים בעבודתם ובעיסוקים שלהם וזזים והם בחרו לפוצץ אותם, זה ההבדל, החבורה של הילדים בוריס אביב ואורן, דווקא אהבה את החצר הזאת ולמרות שהיא שיחקה בה בשלט רחוק, היא לא פוצצה אותה ולא התכוונה לעשות לה דברים רעים או לפוצץ אותה.