סופר נערה 2: תקווה-פרק 14-נשף

מרי בת' קמה מהספסל והמשיכה לטייל במרפסת הענקית, אני נשארתי לשבת מביטה בטבע מסביבי הכל היה כל כך יפה, חבל שאם האמת נכונה כל זה יהרס
"המקום הזה תפוס?" שמעתי את קולה של אליסון, חייכתי והבטתי בה היא לבשה חולצה רפויה בצבע אדום וסקיני שחור משופשף, על ידה היה צמיד שהיה צבוע בארבעה צבעים, כחול, ירוק חום וכתום. כנראה שפייר הכין אותו, תמיד ידעתי שמשהו הולך שם חייכתי וזזתי קצת הצידה
"כמובן שלא, בואי שבי איתי קצת" אמרתי וטפחתי קלות על ספסל העץ המיושן, היא חייכה והתיישבה לידי, היא נשמה עמוקות ועצמה את עיניה
"אני יודעת שאת מבוגרת ממני אבל מה שאת עושה לטובי זה ילדותי" היא אמרה קולה אדיש ומונוטוני, סובבתי את ראשי אליה והיא פקחה את עיניה והסתכלה עליי עיניה הכחולות ממוקדות
"מה אני בדיוק עושה לטובי?" שאלתי, לא שיש לי בעיה אם ביקורת אבל לא היה לי מושג על מה היא מדברת
"מה שיש לך עם אריק לא הכי טוב למערכת היחסים שלכם…" היא רצתה להמשיך לדבר אבל עצרתי אותה
"איזו מערכת יחסים אליסון? התנשקנו פעם אחת. זהו, שום דבר אחר לא קרה. הוא יצא מהמוסד שלושה חודשים אחרי שאני נכנסתי והדבר הכי אינטימי שעשינו זה לרקוד בנשף החורף, אני אפילו לא הייתי הדייט שלו. אריק נכנס למוסד שנה שעברה והיינו ביחד חודש ואז גם הוא עזב, אם כבר תגידי שהם אלה שהורסים את מערכת היחסים שלהם איתי!" הייתי עצבנית איזו מן יכולת יש לה עליי שהיא יכולה להטיף לי על חיי האהבה שלי, ברק פילח את השקט שנוצר בינינו וטפטוף קל החל לרדת
"אני מצטערת קלוד, את יכולה להפסיק את הגשם?" היא אמרה נותנת לראשה ליפול אחורה והסתכלה על השמיים האפורים, הפסקתי את הגשם והבהרתי את השמיים
"מה התאריך היום אליסון?" שאלתי אותה אני יודעת שקיץ אבל תאריך מדויק היה עוזר לי
"היום העשרים ושלוש ביוני, למה?" היא הביטה בי מבטה שואל ולא מבין, חייכתי חיוך קטן והסתובבתי אליה
"היום נשף הקיץ במוסד, אם אני לא טועה הם עדיין מבודדים ואנחנו יכולים קצת להינות" אמרתי וניצוץ בעיניה של אליסון נדלק, היא חייכה חזרה אליי וכמעט קפצה ממקומה
"אנחנו כל כך הולכים" היא אמרה בקול צפצפני והושיטה לי את ידה לעזרתי תפסתי את ידה ונעזרתי בה כדי לקום
"מרי? בואי הנה" צעקתי למרי בת' שטיילה בשביל החצץ כמה מטרים מאיתנו, היא הלכה במהירות אלינו והתכלנו כולנו ללכת לכיוון הכניסה לבית
"היום זה נשף הקיץ, אנחנו חייבים ללכת. מותר לנו יום אחד של מנוחה מכל מה שקרה את לא חושבת?" אמרתי מקיפה את הכתפיים של מרי בת' עם זרועי השמאלית ואת כתפיה של אליסון עם הימנית
"כן, זה יהיה מאוד נחמד לראות שוב את כולם" מרי אמרה וחייכה אליי ואל אליסון
"אז בוא נגיד לשאר ונתחיל להתארגן" אליסון אמרה ושלושתנו רצנו חזרה לתוך הבית
~חוף ים נטוש~
"פורטר? איפה אתה?" נינה צעקה מצילה את עיניה עם כף ידה ומחפשת את םורטר על החוף שהיה צפוף בעצי דקל ודיונות של חול
"נינה אני בתוך העצים! את לא תאמיני איפה אנחנו" פורטר אמר מגיח מבין עצי הדקל ותופס את ידה של נינה
"אני לא מאמינה" אמרה נינה כשראתה את המוסד שפורטר בא ממנו במרחק של כמה קילומטרים מהחוף
"וזה לא החלק הכי טוב. אם אני לא טועה היום מתקיים נשף הקיץ ואני בטוח שקלודיה לא תפספס הזדמנות להתלבש ולנסות לא להיות הנבחרת ליום אחד" פורטר חיבק את נינה וליטף את לחיה הרכה, היא הפרידה את ידו מפניה וניענעה את ראשה לשלילה כאילו אומרת שהיא עוד לא מוכנה
"יש קניון עודפים פחות מקילומטר צפונה מכאן, נוכל להתארגן בהתאם ולחכות לה שם" פורטר אמר ואחז בחוזקה בידה של נינה כמו ילד קטן שמחזיק ביד של אימו
"בוא נלך פורטר, לא בשביל קלודיה אבל בשבילנו. הרי רק היום גיליתי שאני הבת של כריסטיאן הזה אני חושבת שיקבלו אותי יפה שם" נינה אמרה מתחילה ללכת לכיוון הכללי שהצפון אמור להיות בו ומחייכת חיוך עייף