אהבה זו לא אגדה פרק 20

אני מצטערת שלא המשכתי כמה ימים, פשוט אני והמשפחה שלי יצאנו למחנאות לכמה ימים, וזה לא היה מתוכנן,אבל ניסיתי להמשיך קצת בטיול. ולאלה שמחכים לסיפור הקצר על אלזה וג'ק פרוסט, אני טיפה נתקעתי לקראת הסוף של הסיפור, ואני מקווה שהמחסום כתיבה יעלם מתישהו. אם מישהי יכולה לעזור אני אשמח לקבל הצעה להמשך :)

"אלכס? אתה- אוי ואבוי, שוב?" קול נשי קטע את מעשינו.
אלכס כמעט נפל מרוב בהלה, ואני איתו.
אישה נגלתה בפתח הבית. היה לה שיער חום ועניים חומות חמימות, וללא ספק זאת הייתה אמא של אלכס. איך אני יודעת?
"אמא? כבר חזרת?" הוא שאל לחוץ.
ככה אני יודעת.
"אלכס, מה אמרתי על להביא בחורות הביתה?" היא התלוננה בקול, מתעלמת מהעובדה שאני שומעת אותה.
אלכס הוריד אותי ממנו והתקדם אל עבר אמא שלו.
"תקשיבי-"
"אלכס, נמאס לי שאתה מביא בחורות כל הזמן לפה, זה כבר מוציא אותי מדעתי!" היא תלתה את התיק שלה על הוו ליד הדלת.
"הי, אני לא-" ניסיתי להתערב.
"בבקשה, חומד, אל תבזבזי לי ולך זמן יקר. פשוט תצאי מפה ואל תחזרי, ככה היה טוב לשנינו." היא הצביעה על הדלת כמגרשת אותי מהבית.
וואו, אמא קשוחה.
"וואו, עד כן." אלכס אמר לאמא שלו. "ככה את לא תתייחסי אליה." הוא כרך את ידו סביבי.
"צודק," היא פנתה אלי. "בבקשה, צאי לי מהבית, ואל תחזרי, כי נמאס לי מזונות בבית שלי, אוקי?" היא ביקשה בקול מנומס.
"אמא!" הוא צעק עליה.
"מה? מה כבר אמרתי?" היא התלוננה.
"אני מצטערת אם חשבת לא נכון, גברתי." התפרצתי לשיחה. "אני-"
"אמא, זאת החברה שלי, אז בבקשה תהיה יותר מנומסת." הוא קטע אותי.
"ה-החברה שלך?" שאלתי מופתעת. "אני החברה שלך?" נראה לי שהייתי אדומה לגמרי- מהתרגשות ומבוכה.
"ברור, מה חשבת?" הוא שאל בחיוך.
"החברה שלך? אלכס, לא הייתה לך חברה מאז כיתה ח'." היא שילבה ידיים.
"נכון, אבל זמנים משתנים, וגם רגשות. היא החברה שלי." אלכס הסביר לה והצמיד אותי עוד יותר אליו.
"החברה שלך אתה אומר," ואז היא פנתה אלי. "שכבתם?" היא שאלה.
לא היה לי כל כך נעים לחלוק את חיי המין שלי איתה, אבל בכל זאת עניתי. "לא, גברתי."
היא בחנה אותי בעניים יוקדות. מבטה קצת הפריע לי. "אוקי, אני מאמינה לכם." היא אמרה לבסוף. ואז הסתובבה אל עבר המטבח. "לבנתיים." היא הוסיפה ונעלמה בתוך המטבח.
"אמא שלך תמיד כזאת?" שאלתי אותו בשקט. טיפה פחדתי ממנה.
"רק שאני עם בנות." הוא משך בכתפיו וסובב אותי אל עבר המסדרון.
"אבל ברצינות, לא הייתה לך חברה מאז כיתה ח'?"
"בבקשה אל תעלי את זה עכשיו." הוא אמר תוך כדי שהוביל אותי לדלת חומה בתחילת המסדרון. הוא פתח אותה ונכנס פנימה בעוד אני בעקבותיו.
החדר שלו היה מבולגן מאוד (חדר טיפוסי מאוד לבנים), עם קירות לבנים ופשוטים, וכמה ארגזים לא פתוחים בפינה אחת בחדר, שולחן עבודה עם מחשב וכיסא צמוד לקיר, ובמרכז החדר ניצבה מיטה גדולה עם מצעים כחולים.
"מצטער על הבלגן." הוא התנצל והתיישב על המיטה שלו, מסמן לי להתיישב לידו.
"האמת, שלא כל כך נעים לי מאמא שלך. אולי כדי שאני אדבר איתה?"
"נו, אן, עזבי את העניין. כל בחורה שאני מביא הביתה לא מוצאת חן בענייה. אפילו אם היא הבחורה המושלמת, היא לא מוכנה להקשיב."
"אז אני אכריח אותה להקשיב." קבעתי.
אלכס רק נאנח. "טוב. בינתיים אני אלך להתקלח." הוא קם מהמיטה ופתח את הדלת. "אל תגידי שלא הזהרתי אותך." הוא נשק לי נשיקה קטנה על השפתיים ויצא מהחדר.
נשמתי עמוק והלכתי לכיוון המטבח, נחושה בדעתי לשכנע את אמא של אלכס שאני אחרת.

רק שכנסתי למטבח ושמתי לב למבט שאמא של אלכס נעצה בי, קיבלתי פיק ברכיים.
"אני… רק באתי לשתות קצת מים." ניסיתי להרגיע אותה.
"בסדר…" היא העיפה בי מבט חשדני וחזרה לספר שקראה בו קודם.
חיפשתי בין הארונות מטבח (חלקם עדיין ריקים), עד שמצאתי את הארון עם הכוסות. בדיוק שבאתי להוציא כוס אמא של אלכס דיברה.
"תקשיבי-" היא נעצרה שראתה שכמעט הפלתי את כל תכולת הארון עלי מרוב שהיא הבהילה אותי. מיהרתי לסדר את הכוסות במקום.
"סליחה, מצטערת, סליחה…" מלמלתי התנצלויות.
"זה בסדר." היא אמרה בקול מרגיע וקמה לעזור לי לפני בכל הכוסות ישברו על הרצפה.
בסופו של דבר הצלחנו לארגן שוב את הכל בארון ולהוציא עוד כוס בשבילי.
היא הוציאה לי בקבוק מים קרים מן המקרר והניחה אותו מולי.
"אני ממש מצטערת על הבלגן בארון." התנצלתי בפעם האלף אולי, ומזגתי מים מהבקבוק מולי.
"זה בסדר גמור." היא אמרה בחיוך. "זאת חלקית אשמתי, אני הבהלתי אותך."
"טוב, אז אני מבטיחה שזה לא יקרה בפעם הבאה."
אמא של אלכס חייכה. "את נערה נורא נחמדה, את יודעת?"
"תודה רבה, אה…" ניסיתי להודות לה, אבל לא ידעתי מה שמה.
"אה, כן, איפה הנימוסים שלי? אני קרן." היא הושיטה יד ללחיצה.
"אנבל," לחצתי את ידה. "אבל כולם קוראים לי אן."
"אנבל? איזה שם מיוחד."
"כן… אמא שלי בחרה אותו." אמרתי בקול שקט.
קרן ראתה שלא נעים לי, אז היא החליטה לרדת מהעניין של השם, במיוחד שזה נוגע באמא שלי. "בקיצור, רק רציתי לומר לך שאני מתנצלת על ההתנהגות שלי שרק נפגשנו."
"אוי, לא זה בסדר גמור, את לא חייבת להתנצל."
"לא, אני חייבת," היא התעקשה. "התנהגתי כמו חלאה, ואני חייבת לך התנצלות. אבל אם היית במקומי, וכל יום את נכנסת הביתה ורואה את הבן שלך ובחורה אקראית חצי ערומים על הספה בסלון, גם היית מפתחת חשד עם השנים."
"כן, נראה לי שכן." צחקתי. "אבל את רצינית? לא הייתה לו חברה מאז כיתה ח'?"
היא משכה בכתפייה. "כן, מה לעשות. הוא התחיל להתבגר, והושפע לרעה. ילדים הציקו לו, ולחצו עליו, ומאז הוא התחיל להביא כל מני בחורות מפוקפקות הביתה. מאז.. הוא לא היה אותו הדבר."
שיחקתי עם הכוס בידי. לא היה לי כל כך נעים לשמוע על עשרות הבחורות שהוא הביא הביתה.
״אני בבית!״ שמעתי דלת נטרקת ומישהו קורא בקול.
״אני במטבח!״ קרן קראה.
תוך כמה שניות, גבר בסביבות גיל הארבעים הופיע בכניסה למטבח. הוא נשק לקרן ואז פנה אליי. ״מי זאת?״ היה לו שיער בלונדיני כמו שלי ועניים חומות כהות.
״זאת אן, חברה של אלכס.״ קרן הציגה אותי בפניו.
״היי.״ הוספתי.
״וזה ריק, בעלי.״ קרן הציגה אותו.
״נעים להכיר.״ הוא חייך אליי.
"טוב.. כדי שאני ואלכס נחזור ללימודים. היה נחמד לדבר אתך, קרן." חייכתי אליה.
"גם איתך, אנבל." היא חייכה בחזרה.
לקחתי את כוס המים איתי והלכתי בחזרה לחדר של אלכס בהרגשה טובה. הצלחתי לשכנע את אמו, הצלחתי במשימה הקטנה שלי.

דפקתי על דלת חדרו של אלכס.
"כן?" שמעתי את קולו עונה מהעבר השני של הדלת.
פתחתי את הדלת, ומיהרתי לכסות את העניים שלי. "אלכס!" צווחתי. "שים על עצמך משהו!"
"אל תדאגי, אני לבוש!"
"בתחתונים?!"
"זה עדיין נקרא לבוש לא?" הוא שאל את עצמו יותר מאשר אותי.
לאט לאט הורדתי את ידי מעל עניי. אלכס עמד מולי, ערום לגמרי פרט לתחתוני הבוקסר שלו שהגיעו לו עד הברכיים. החזה החשוף שלו היה שרירי ומוצק, ושיערו השחור היה רטוב ופרוע. השתדלתי לא לבהות בשרירי הבטן שלו, דבר די קשה.
"נו, אני לא נראה עד כדי כך גרוע." הוא התקרב אליי.
"לא לא גרוע בכלל." הסכמתי ושמתי את הכוס שבידי על השידה הסמוכה אליי.
"אני שמח שאת חושבת ככה." הוא נצמד אלי ותפס בצידי פני, ונישק אותי נשיקה ארוכה ונעימה.
"אז, דיברת עם אמא שלי?" הוא שאל בזמן שנשכב על המיטה שלו, ואני לידו.
"כן." שמתי את ראשי על חזהו המוצק.
"נו, צדקתי? לא הצלחת לשכנע אותה?"
"דווקא כן הצלחתי. " השבתי
"באמת?" הוא התרומם.
לא הייתה לי ברירה והתרוממתי גם אני. הנהנתי לשאלתו.
"את הבחורה ראשונה שהצליחה להגיע אליה, את יודעת?"
"באמת? טוב לדעת. אני כנראה יותר טובה ממך בשכנוע אמא שלך." נשכבתי חזרה על המיטה.
"לא," הוא רכן מעלי, שתי רגליו וידו מצדי גופי. "אני טוב בדברים אחרים."
"כמו?"
הוא חייך חיוך ערמומי. "נראה לי שאת כבר יודעת."
הקדמתי אותו ומשכתי אותו אלי, שפתיו פוגשות בשלי בשנייה ומסרבות להתנתק.
"טוב," התנשפתי אחרי דקות ארוכות של נשיקה בלי הפסקה.
"נו, למה לעצור עכשיו?" הוא חזר לנשק אותי.
"נו, אלכס," ניסיתי לדבר תוך כדי נשיקה. התנתקתי מהנשיקה והתנשפתי.
"אני רק רוצה ללכת לשתות מים." הסברתי והתרוממתי.
"הרגע חזרת עם כוס מים!"
"אז לקחת עוד מים. וגם, אני רוצה לדבר עם אמא שלך טיפה. אולי היא תספר לי עוד על מערכות היחסים שלך מכיתה ח'." צחקתי וקמתי מהמיטה.
"את לא תעזבי את זה, נכון?" הוא שאל.
"אה-הא." אישרתי ולקחתי את כוס המים שהבאתי איתי מקודם.
הוא צחק ונשכב חזרה על המיטה. "תחזרי מהר."
"אל תדאג, אני לא יברח." צחקתי ויצאתי מהחדר.
שהגעתי למטבח, שמעתי קולות. עצרתי במקומי והקשבתי.
"… קרן, בבקשה, אני רק רוצה-"
"ריק, אני ביקשתי ממך פעם ואני מבקשת ממך עכשיו, אל תעלה את נושא הזה יותר." שמעתי את קולה של קרן אומר.
"אני כן יעלה את הנושא הזה," ריק התעקש. "כי את לא יכולה להתעלם מזה."
"אני יודעת שאתה לא מרוצה מזה שאני מדברת איתו, אבל הוא לא מוכן לשחרר! כמה שאני מתעקשת, וכמה שאני אומרת מסרבת, הוא לא מוכן לוותר!"
על מה שניהם מדברים?
"קרן, אני לא מדבר על זה. אני מדבר על זה שאת אומרת לו לא."
"ריק, אתה לא תגיד לי מה לעשות!" קרן הרימה קצת את קולה.
"אבל אני יודע איך זה מרגיש! את חייבת לומר כן, את חייבת להסכים!" ריק הרים גם את קולו.
"לא, ריק! אני אמא שלו, אני גידלתי אותו, אני אחליט מה טוב בשביל הילד שלי!" קרן צעקה.
ואז נפל לי האסימון. הם מדברים על אלכס.
"קרן, את לא מבינה שאת פוגעת בו?!" ריק צעק. "אני לא פגשתי את הוריי כל החיים שלי, ושקיבלתי את ההזדמנות לפגוש אותם שוב, סירבתי. עד עכשיו אני מצטער על זה, אז אל תגרמי לו להרגיש את האשמה הזאת!"
אשמה? הורים? איך זה קשור באלכס? שמתי לב שידיי התחילו קצת לרעוד.
"ריק, אני לא יחזור על זה שוב! אני לא רוצה שאלכס יפגוש את אבא שלו!" קרן צעקה.
הכוס נפלה מידי והתנפצה על הרצפה.
"שמעת?" ריק שאל.
"כן." אישרה קרן.
אל אף הזכוכיות, מיהרתי על עקבותיי ורצתי חזרה לחדר של אלכס. יש לי הרגשה ששמעתי משהו שלא הייתי צריכה לשמוע.