הסוד שבכוח- פרק שלישי

לוגאן הלך ביער החשוך. הוא ידע שמסוכן ללכת ביער בשעה שכזאת, מכמה סיבות. אבל הוא פחד. הוא מודע לכוח החזק שיש לו והוא יודע שכל מי שירצה לעמוד בדרכו עלול למצוא את עצמו גוסס על האדמה הקשה בתוך שניות. הוא לא רוצח, היא לא רוצה לרצוח, אבל כשאין לו ברירה, אין ברירה. הוא טיפס במהירות על העץ העבה והישן שגרם לו לתהות תמיד כמה זמן הוא עומד שם. על העץ הישן בנה לוגאן את בית העץ שלו. הוא לא אוהב לגור בבתים מפוארים ובטח שלא ללבוש בגדים יקרים ולנסוע לבית ספר פלצני בלימוזינה יקרה. הוא פשוט לא טיפוס כזה, וגם הוא פשוט לא יכול להרשות לא את כל דברי היוקרה האלה.
לוגאן פיזר את שיערו השחור והארוך שעד עכשיו היה אסוף בקוקו נמוך.
הוא התיישב על שרפרף העץ הנמוך והביט מן החלון הקטן על כל נוף היער ומעבר לו. לא עבר הרבה זמן כשהביט בבחור מפחוד ההולך ביער. לוגאן יודע שאנשים לא נכנסים לחלק הזה ביער ובטח שלא בשעה הזאת. הוא לא חשב פעמיים ושינה את צורתו לזאב. הוא אף פעם לא פחד שיחשפו את כוחו, הוא בכלל לא רצה את כוחו! הוא בטוח בזה שהוא היה לוזר לולא הכלב הרדיואקטיבי היה נושך אותו.
הוא קפץ מן העץ הגבוה ונחת בצורה מושלמת על הקרקע הקשיחה והקרה.
הוא עמד מול האיש המפוחד וחשף את ניביו ורץ במהירות לכיוונו.
"לוגאן?" האיש לפתע צעק, עיניו עצומות בחוזקה וידיו מושטות קדימה בפחד.
אף אחד לא הכיר את לוגאן, הוא תמיד היה מתבודד. הוא במהירות שינה חזרה את צורתו לצורת אדם, "מאיפה אתה מכיר אותי?" הוא שאל והתרחק מן האיש מעט.
"אני צריך אותך. יותר נכון אני ועוד חבורה שלמה זקוקים לך ולכוח שלך." הוא המשיך לצעוק מה שגרם ללוגאן לחשוב שהוא מוזר לגמרי.
לוגאן צחק, "במשך 17 שנה איש לא היה זקוק לי, מה גורם לך לחשוב שאני אאמין לך איש זר?"
"ניקולס. ניקו." האיש אמר ולוגאן עיוות את פניו בחוסר הבנה. "קוראים לי ניקולס אבל תקרא לי ניקו."
"לך מכאן!" לוגאן צעק וחשף את ניביו. הוא לא ידע איך להתנהג לאנשים חדשים בסביבתו.
"בבקשה לוגאן. יש אנשים עם כוחות כמו שלך, אנחנו זקוקים לכוח שלך, בבקשה תקשיב לי ואחר כך אני עוזב."
"יש לך נשק?" לוגאן שאל.
"לא. לא. אני נשבע לך שלא. רק תן לי לדבר." ניקו התחנן ולוגאן הנהן באיטיות.
"יש עוד חמישה נערים, שזקוקים לך. אני צריך שתבטח בי, אני נשבע לך שאני לטובתך. בבקשה, תבוא לכתובת הזאת בתאריך ובשעה שכתובים." ניקו הניח באיטיות את הפתק על האדמה כאילו והניח עכשיו נשק טעון.
ניקו המשיך להביט בו מה שגרם ללוגאן לחשוף את שיניו לקחת את הפתק מהאדמה ולברוח חזה לבית העץ שלו.