האיש שלא מת פרק 4
" איזה נבואה?" שאל דייטון "מתי שנדדתי נתקלתי בנבואה שמספרת על איש הבודד שלא מזדקן ושלא מת ממחלות או מפצעים וכתוצאה מכך המשפחה שלו וכול מי שחשוב לו מת בעוד הוא לא מזדקן. אני לא הבנתי כלום ממנה אבל כששמעתי שאתה נמצא כאן הבנתי שהיעוד שלי הוא אתה"
"אז מתי הקרב האחרון?" שאלה ג'ניפר, " אני לא יודע" עניתי ויצאתי מהמרפאה. בחוץ ירד גשם, הרגשתי הטיפות נופלות על פניי והקשבתי. הקשבתי להכול החל מאמא שמכבה לתינוקת שלה את האור עד לעכבר
זז במחילה שלו. שמעתי גרירת נעלים מאחורי, הסתובבתי במהירות אבל זה רק היה כריסטין. היא הסמיקה
כשהסתכלתי עליה, "יש לך איפה לישון" שאלה אותי. "לא" עניתי לה "אתה יכול לישון אצלי". "בטח תודה"
עניתי ועקבתי אחריה לבית גדול צבוע בחום, נכנסתי אחריה לבית. עלינו במדרגות עם מעקה מעץ, הגענו למסדרון עם שלוש חדרים. "זה החדר שלי" אמרה והצביעה על דלת חומה עם ידית זהובה, "אתה יכול לישון כאן" היא הצביעה על חדר בקצה המסדרון "זה חדר האורחים". "תודה" אמרתי והתחלתי ללכת לכיוון החדר
עצרתי לשנייה כי הרגשתי שכריסטין מסתכל עליי. המשכתי ללכת ונכנסתי לחדר. בחדר היו שלוש מיטות,
נגשתי לאחת ונשכבתי עליה מנסה להוציא את התמונה של סבי המת מהראש שלי.
" בוקר טוב " שמעתי את קולה של כריסטין, קמתי וראיתי את כריסטין עם מכנסי ג'ינס וסוודר ורוד היא שמה לב והסמיקה, לקחתי את התיק שלי והתקדמתי לכיוון הדלת אך כריסטין עצרה אותי ואמרה " אם ההורים שלי שואלים ההורים שלך מחוץ לעיר". " בסדר אמרתי ויצאתי מהדלת, כריסטין ואני יצאנו מהבית והלכנו
לכיוון הבית ספר. כשהגענו נגש אליי נער בעל שיער חום כהה ועיניים ירוקות-חומות ואמר " היי אני קולין קאמר אתה האיש שלא מת?" "כן" עניתי. "קולין הוא איש שועל" כריסטין אמרה לי. כשנכנסנו לבית ספר הרחתי ריח של דם, הסתכלתי למעלה ובדיוק מעליי הייתה גופה גופה של בן אדם עם חזה חשוף ועל החזה היה כתוב "אתה הבא בתור"…
תגובות (0)