שומרת השער-שלב שני-תחרות הסיפורים של יוטה

"את חייבת ללמד אותי איך עשית את זה" דניאל אמר, מנגב זיעה ממצחו ומסדר את שיערו השחור חזרה לבלורית המוכרת שלו, עיניו הכחולות שנראו סגולות מעבר למשקפיים הדקות שלו שוטטו לכל עבר בחיפוש אחר אנשי הדרקון. זואי ניגבה דם מהמגפיים השחורות והגבוהות שלה מתנשפת מהקרב האינטנסיבי
"אולי בהזדמנות אחרת, כשדרקון לא מנסה להשתלט על העולם שלכם" היא אמרה מחייכת לדניאל, הוא הסתובב אליה ונשען על הקיר הרטוב של הרחוב הנטוש מוריד את משקפיו ומנקה אותם
"אז. איך אנחנו עוצרים אותם?" הוא אמר מחזיר את משקפיו למקומם ומזדקף מושך את מעיל העור שלו בצורה הדוקה מסביב לגופו, זואי התיישרה ותפסה את ידו של דניאל מתחילה לרוץ לכיוון הסמטה שליד ביתה הישן
"אנחנו צריכים לסגור את השער, כשהם יאבדו קשר עם הדרקון הם יתעלפו ואז נפתח את השער מחדש" היא אמרה מביטה על הדלת הכסופה שנעמדה מלפניהם מוקפת בהילה סגולה
"זה לא יסכן גם אותך?" הוא אמר עדיין מחזיק בידה של זואי, היא הסיבה אתתשומת ליבה לידיהם שהשתלבו אחת בשנייה, היא הביטה לתוך עיניו והוא לתוך עיניה הכחולות.
"אתה צריך להבטיח לי משהו" היא אמרה מחזקת את אחיזתה בו
"להבטיח שמה?" הוא שאל מהדק את אחיזתו גם ממשיך לבהות בעיניה
"אין זמן לזה עכשיו דני, תבטיח!" היא אמרה בקול רם, כמעט צעקה
"אני מבטיח, מה הבטחתי?" הוא שאל והיא נישקה אותו, נשיקה ארוכה ומלאת תשוקה. כשהם הצליחו סוף סוף להתנתק אחד מהשניה היא הניחה בידו את השוט שלה
"אני גם אאבד את ההכרה, אתה תצטרך להסתדר בלעדיי ולפתוח את השער בעצמך"
"אבל אני בן אנוש, אני לא יכול לפתוח את השער בעצמי" הוא אמר מגמם את המילים ומסדר את משקפיו שהתעקמו על פניו
"הנשיקה הראשונה של שומר או שומרת הופכת כל יצור לשומר קסום, אתה כמוני עכשיו ואתה שייך לי לנצח" היא אמרה משחררת את אחיזתה בו, והוא רק מביט בה מוקסם מיופיה
"אני היחידה שיכולה לסגור את השער כי אני אחראית עליו, אבל אתה יכול לפתוח אותו ולשמור עליו ביחד איתי. אתה מוכן לחיות איתי עד הסוף של שנינו?" היא אמרה מוציאה את המפתח הזהוב מכיסה ומכניסה אותו לחור המנעול בדלת, מביטה בדניאל שרק עמד שם וחייך
"תמיד הייתי מוכן" הוא אמר מלפף את השוט סביב ידו ומכין את עצמו כשראה את אנשי הדרקון רצים לכיוונם. זואי צחקה ונעלה את הדלת
"שלוש.." היא הצהירה
"שתיים.." הוא אמר אחריה מוכן לקרב של חייו
"אחת!" היא אמרה והוציאה את המפתח מהדלת שנורתה לאוויר
*******************************************************************************************************
~7 שנים לאחר מכן~
"אל תשכח את החרב שלך דניאל, פעם קודמת אורקים כמעט הפשיטו את העור שלך" זואי אמרה לובשת את הז'קט הישן של דניאל שלבש ביום שהם הצילו את העולם הקודם שלו מאנשי הדרקון. יש לה היום יום הולדת עשרים ושלוש והם הולכים לחגוג במסעדה האהובה עליה בעולם הקודם, דניאל בא מאחוריה וחיבק אותה מנשק את צווארה
"מזל טוב זו, על תשכחי את הכסף של העולם ההוא אנחנו לא רוצים טעויות של מטבעות זהב כמו פעם קודמת" הוא אמר ושניהם חייכו.