הבית שליד הנהר-חלק א'

הם עמדו אחד מול השניה.
עיניה החומות מול עיניו הירוקות.והיא עמדה בצד וצפתה.עיניה החומות מתרכזות בו וידיה מקמטות את בד שמלתה הקצרה.
הוא העביר ביניהן את מבטו.שמלה קצרה,שמלה ויקטוריאנית.שיער פזור,שיער אסוף,אודם אדום,עיניים מאופרות בשחור.הוא לא אמר דבר.
"למה בגדת בי?"פנה אל האישה שעיניה שחורות כגופה.
היא תופפה בציפורניה על ירכה המכוסה בבד האורגנזה השחור וחייכה.היה לה חיוך שחשף לא רק את שיניה אלא גם את חניכיה.עיניה הצטמצמו,ולרגע ראה ביניהם את הנפש שלה.נפש של כלבה בת זאבה.
שפתיה המסותתות התכווצו והיא גלגלה את עיניה.היא לא אמרה דבר,רק חייכה.
רק לאחר כמה רגעים השיבה בטון קר ומקפיא."כדי לשכוח."אמרה.
"לשכוח את מה?"הוא אגרף את ידו.
"כמה שאני אומללה."השיבה סתומות.
"למה שתהיי אומללה? היה לך הכל."
"כי אף פעם לא אהבתי אותך."היא נשכה את לשונה ופרצה בצחוק.הצחוק שלה היה מקפיא דם.הוא נבהל.כי מעולם לא שמע אותה צוחקת.
"ולמה אתה בגדת בי?"שאלה בחוסר עניין משווע.
"כדי לשכוח."
"לשכוח את מה?"היא שתתה מכוס הוויסקי שבידה.
"שאף פעם לא אהבת אותי."
"ואיך אוהב אותך? אתה איש רע."
"הוא לא איש רע!"העזה האישה השניה לפצות את פיה.
מבט אחד מעיניה הכהות של הראשונה והיא שתקה.
"לא איש רע? שרה,בואי הנה לרגע."
עברו רגעים מעטים וילדה צנומה כמקל בעלת פנים משולשים מזוויעים ירדה במדרגות.היו לה עיניים ירוקות כמו של הגבר ופנים חתומות כמו של האישה.היא לבשה שמלה מכוערת שהגיעה עד פרקי ידיה וכמעט עד לסנטרה.הפנים שלה היו חרושות צלקות בולטות שרק הדגישו את לחייה הצנומות ושפתיה החיוורות.תחת עיניה היו שקיות שחורות כהות ואצבעותיה רעדו.אילו לא נשמה,ניתן היה לחשוב שאיננה בין החיים.
"איכס יצורה מגעילה…"אמרו שני הניצים.האישה לחשה,הגבר התגאה במה שאמר.היא משכה בזרועה והעמידה אותה מולו.
"באמת תצטרכו שאוסיף מילה?"שאלה האישה בעלת העיניים השחורות בנימה מנצחת.

הגבר נאנח."יצורה קטנה ושפלה,שדה,שטן,מפלצת,את באמת חושבת שזה לא מגיע לה?"את העלבונות הפנה לילדה,ואת שאלתו לאמה.
עיניים שחורות שתקה.
פני צלקת הביטה בהוריה,אישוניה רעדו ונחיריה רטטו.ידה הימנית התאגרפה סביב קת הסכין שהיה בחגורתה.
הגבר העביר את עיניו בתזזית בין אודם אדום,עיניים שחורות ופני צלקת ולא אמר דבר.
עיניים שחורות צחקה שוב,היה לה צחוק שחור.צחוק שחור,יש כאלה שטוענים שאין ומעולם לא היה דבר כזה.
אני יודעת שיש.אני שמעתי צחוק שחור.אני יודעת מה זה.זה אותו צחוק שמתגלגל כמו רעם וחודר לך לנשמה.ואתה מנער את הראש שלך,מנסה להתנער ממנו,מנסה שהוא רק יעזוב אותה.ואתה לא יכול.כי הצחוק השחור תופס אותך ולא נותן מנוח.ואתה שומע אותו לנצח,לעגני ומקפיא.ונזכר בנפש האפלה שצחקה אותו.כי ככה זה,יש אנשים שצוחקים.ויש בעלי צחוק שחור.