׳טיסת קיץ׳- פרק 1

גררתי את המזוודה הגדולה אחריי, אני חושבת שלקחתי יותר מידי דברים למרות שאמא שלי אמרה כל פעם שזה לא מספיק ונזכרה שאני צריכה עוד משהו.
היה לי תיק על הגב, היה בו בקבוק מים, פלאפון, אוזניות, כובע, סוודר וקצת חטיפים.
חיכיתי לטיול הזה כל כך, אבל ככל שאני מתקרבת לטיסה דברים מתחילים להציף אותי ותחושות מוזרות עולות בי.
״ארזת לבד?״ שאלה הפקידה הנהנתי לחיוב ״מישהו נתן לך משהו להעביר למישהו?״ הנהנתי לשלילה ״דרכון בבקשה״ אמרה והביטה בדרכון ואז בי, העבירה אותו דרך סוקר, הדביקה מדבקה למזוודה שלי וחייכה ״טיסה נעימה, יום נעים״ אמרה לי.
התקדמתי בתור, העברת מזוודות, סקירת תיק, בטיחון גבולות, בדיקת דרכון וכרטיס, והנה סופסוף אני בדיוטי פרי.
נשארה לי עוד חצי שעה עד שאצטרך להגיע לנקודת המפגש שהמדריכה קבעה, עשיתי סיבוב, קניתי קצת שוקולדים ובושם שחברה ביקשה, קניתי אייס קפה והתקדמתי לנקודת המפגש.
ראיתי כמה נערים בגילי יושבים אחד ליד השני או עומדים ומדברים, חלקם שמעו מוזיקה בשקט.
התמקדתי אליהם, התיישבתי ליד אחד מהם שהיה שקוע באיזה משחק באייפון, וישבתי בשקט מחרסמת לי משולש של טובלרון
״היי כולם תתאספו סביבי״ מישהי, המדריכה כנראה, עם שיער בצבע ברונזה וכמה רסטות יפות באדום בוורוד קראה לנו. התאספנו כולנו סביבה ״אוקיי, אז אני ליגל המדריכה שלכם, בגלל שהטיול הוא ללא הורים אז אני כאן לכל מה שתצטרכו, בואו נעמוד בתור למטוס ונתראה עוד 16 שעות, תחכו לי בירידה״ אמרה
התקדמתי, הראיתי את הכרטיס והדרכון ועליתי למטוס, מושב k46.
ליד החלון בדיוק כמו שביקשתי.
בבקשה, בבקשה, בבקשה שישב לידי מישהו נחמד!
ובאמת התיישב לידי מישהו, שערו שחור כהה כל כך ועיניו כחולות כהות יפות.
הוא ישב לידי בשתיקה.
במושב השלישי התיישבה נערה, תלתליה היו מפוזרים על ראשה באופן קופצני שגרם לי לחייך, עיניה בצבע שקד וחיוכה חשף שיניים לבנות וישרות להפליא.
״היי״ אמרה ״גם אתם לטיול המאורגן?״ הנהנתי ״אני קשת״ אמרה
״אליאן״ אמרתי
״ואתה?״ שאלה את הנער
״אם אני אגיד לך, את תיהי בשקט כל הנסיעה? האושר המוגזם מידי הזה שלך לא עושה לי טוב…״ היא נעצה בו מבט ואני החנקתי חיוך, לדעתי היא דווקא חמודה, אני אוהבת אנשים מלאי שמחת חיים.
היא התיישבה במקומה וחגרה, חגרתי גם אני.
״שלום לכם מדבר תומס הקברניט שלכם להיום, תודה שבחרתם לטוס איתנו ושתהיה לכולנו טיסה נעימה, בשמי ובשם כל הצוות.
בעוד כשעה נתחיל את שירותינו״
היה שקט למשך כמה דקות ״צוות סגור דלתות ושלח אישור. צוות היכונו להמראה״
אוי לא, אוי לא, המראה! זה הקטע הכי מפחיד בטיסה.
הנער שישב לידי הביט בי עם חיוך מזלזל על פניו
״את פוחדת מההמראה?״ שאל, אמר, לא בדיוק הבנתי…
״אז מה?״ אמרתי, מנסה לשמור על קור רוח
״תרגישי חופשי להחזיק לי את היד״ לחש לתוך אוזניי
המטוס התחיל לנוע במהירות וצבר תנופה, בלי לשים לב כבר מחצתי את ידו של הנער ועצמתי עיניים.
״המטוס התיישר את יודעת״ אמר בגיחוך
״כן…״ אמרתי ועזבתי את ידו
״ואם את ממש מתעקשת… אני להט״ אמר, השם כל כך התאים לו…
היה רגע של שקט, חיכיתי שלהט ישאל אותי מה שמי וכאשר הוא לא עשה זאת, פלטתי "ולי קוראים אליאן".
להט השיב באדישות "נחמד לדעת" והתעסק עם המחשב המוצמד למושב מולו. נזכרתי שאולי כבר שמע כשאמרתי לקשת את שמי.
"אז…" ניסיתי להשחיל מילה בשביל לשבור את השקט. "מה אתה חושב שאפשר לעשות בטיסה של 16 שעות?" להט בתגובה פשוט משך את כתפיו והצמיד לאוזניו את האוזניות בצד המושב.
הוא לא נראה איש של שיחה.
אחרי רגע ממושך של שיעמום, שהתברר לאחר מכן כ 5 דקות בלבד, הצטערתי שלא ביקשתי מלהט שיחליף עם קשת מקום. הוא היה כבר בחלום החמישי.
למה גם אני לא יכולה להירדם? השעה הייתה כבר אחת בלילה.
אחרי כל הניסיונות הכושלים שלי להירדם, החלטתי שכדאי לשמוע מוזיקה. עד שלאט לאט, עיניי נעצמו.
"אליאן.. אליאן.." קול הדהד בראשי, כנראה הקול של קשת. "אליאן!" הראיה שלי התחילה להיות מטושטשת.
"את לא עושה את זה טוב!" קול אחר הופיע, להט אני חושבת. לפתע הרגשתי צביטה חזקה בזרוע. "אאוץ'!" התעוררתי בבהלה. "רואה?" להט אמר לקשת, חיוך מרוח על פניו.
"מצטערים שהערנו אותך" קשת אמרה, "האוכל הגיע".
על צג המחשב הופיעה השעה 2:13.
שעה עברה. 15 שעות נותרו.
נגסתי באיטיות בעוף בעל טעם הלוואי שהונח על המגש שלי, תוך שקשת שאלה: "אז, למה הגעתם לטיול הזה?". הייתה שתיקה. קשת פתחה "זה תמיד היה החלום שלי לטוס לארצות הברית! רציתי לטוס עם כל המשפחה, אבל אמא שלי בשלבים מתקדמים של ההריון אז זה לא היה אפשרי. לא רציתי לדחות את הטיסה בשנה, כי שנה הבאה מתחילות הבגרויות וכנראה שיהיו כמה בחופש, אז מצאתי באיטרנט את הטיול הזה, הוא היה הפתרון המושלם!" קשת ענתה בהתלהבות, נראה שהיא נורא מתרגשת.
אני עדיין לא התאוששתי מהשינה"כמה נחמד" אמרתי לבסוף והלכתי לזרוק את מגש העוף שלא אכלתי, לשקית האשפה.
שאר הטיסה עברה די מהר. ראיתי סרטים, ישנתי, אכלתי, דיברתי עם קשת עד שהטייס הודיע שהמטוס נוחת עוד מספר דקות.
בשעה 6:50 הגענו ללוס אנג'לס, ולפני שעברנו עוד כמה בדיקות ביטחוניות, קשת ואני עצרנו לנוח וחיפשנו עוד ילדים מהטיול המאורגן.
היה קל לזהות אותם, רובם נערים או בקבוצות או בודדים ומפוחדים.
תוך כדי שדיברתי עם קשת, הבחנתי בנער היושב בספסל בצד. שיערו הבלונדיני היה פרוע, פניו וגופו עגלגלים, ועיניו היו אדומות, נראו כאילו עכשיו קם משינה. גופו היה כפוף, כאילו הוא לא מוצא את עצמו.
לאחר בהייה די ארוכה בנער, קשת הבחינה בו גם. "היי אתה!" היא קראה. "אתה גם מהטיול המאורגן? איך קוראים לך?" קשת שאלה בחיוך רחב. היה נראה כאילו קשת יכולה לשבות בקסמה כל אדם שהיא פונה אליו רק בזכות החיוך שלה. טוב, כל אדם חוץ מלהט.
הנער הזדקף וחייך חיוך נבוך "היי! אני גם מהטיול המאורגן, קוראים לי אופיר".
"היי אופיר!" היא אמרה, וסימנה לו ביד שיתקרב אלינו. "אני אליאן" הצגתי את עצמי, וכולנו התקדמנו לעוד כמה בדיקות, כולל בדיקת טביעת אצבע. "זה כל כך מוזר לשמוע רק אנגלית בכל מקום" אמרתי לאחר שלקחנו את המזוודות שלנו.
בדרך ליציאה שלושה כלבים הזדנבו מאחורינו ולצידם שוטרים.
'הם מתקרבים למזוודה של אופיר' לחשתי לקשת, ואחרי כמה שניות אחד השוטרים ביקש מאופיר לפתוח את המזוודה שלו. אופיר בתחילה היסס אבל אז פתח את המזוודה שלו בלי רצון. סביבנו התאספו עוד כמה נערים, שצפו בכיליון עיניים בתוכן המזוודה- אוכל מכל הסוגים, בשר וחלב, וממתקים וחטיפים בשפע. "היי שמן!" מישהו קרא מאחור. "השארת קצת אוכל לשאר הישראלים?" נער בגילנו קרא וצחק, ואיתו עוד כמה נערים, בינהם להט.
הפנים של אופיר נהיו אדומות, והוא השפיל את ראשו כשניסה להבהיר לשוטר על רשימת האלרגיות הארוכה שלו, שבגללן הוא חייב לאכול אוכל מישראל.
המשכנו בדרכינו ולהט הלך לצידי, מצחקק. הבטתי בו במבט נוקב. "נו באמת, זה היה מצחיק! תשתחררי קצת".
התקדמתי הלאה, עוד בדיקה אחרונה. "כמה כסף הבאת איתך?" העובד שאל כל אחד שעבר דרך דלת היציאה. "100 דולר" עניתי בתורי. להט היה הבא בתור. הוא נראה לחוץ במידה רבה, היה אפשר לראות את זה באגרופים הקמוצים לצד גופו, ובזיעה הנוטפת מראשו.
להט התחיל לגמגם. זו שאלה כל כך פשוטה, מה מונע ממנו לדבר?
"אה.. אהמ.. 200 דולר" להט ענה ומיהר לצאת לעבר האוויר הפתוח. הוא השמיע קריאת אנחה, בעוד אני מתבוננת בו במבט שדורש תשובות. "מה זה היה?"
"כלום.." להט ענה. "אני פשוט.. אני לא הכי טוב באנגלית, אז אני נלחץ כל פעם שמדברים אליי בשפה".
"אוקיי.." עניתי. משהו כאן לא בסדר…