רומן קיץ…? פרק 2

ארזתי תיק, כמה חולצות, בגד ים וארבע זוגות מכנסיים, דחפתי סנדלים ואת הכפכפים אני אנעל עכשיו.
קבענו שרון יאסוף אותנו, יש לו את הרכב הכי גדול ואין מצב שאנחנו מצטופפים כמו סרדינים ברכב של לידור או של בר, אני בכלל לא הייתי באפשרות, הרכב שלי בסדר אבל אני שונא לנהוג בנסיעות ארוכות.
לקחתי ארנק עם כסף, והנחתי את משקפי השמש על עיניי.
״ביי אמא״ אמרתי ונישקתי אותה
״ביי תהנה, ותתקשר אליי או לאחותך״ אמרתי
״בסדר רק תזכרי אני כולה בכינרת״ צחקתי
״מי נוהג?״ שאלה
״רון״ אמרתי
״אהה בסדר גמור״ אמרה ״היי תהנה נסיך של אמא״ אמרה וחייכתי.
נכנסתי לרכב של רון.
כולם כבר היו ברכב, אני מן הסתם הייתי האחרון כי אני גר הכי רחוק מהם.
״נסיעה שלוש שעות״ אמר רון ״אל תעצבנו אותי ואל תצחיקו אחרת תהיה עצירה כל חמש דקות״ אמר
״בסדר אבא״ אמר בר
״סתום ת׳פה רוצה אתה לנהוג?״ שאל
״אני אוותר על התענוג תודה״ אמר
אחרי שלוש שעות וחצי הגענו, רב הזמן ישנתי ולא שמתי לב לשטויות שלהם.
ירדתי מהרכב והתמתחתי
״אחחח הנסיעה הייתה דווקא טובה,לא?״ שאלתי, רון עמד לידי ונעץ בי מבט ״סליחה״ אמרתי
נכנסנו לחוף לא לפני שהראנו, לידור הראה, את הכרטיסים.
היו שם הרבה אנשים, נערים בגילאי 16-19, הקמנו שלושה אוהלים, במקום שנראה לנו די טוב, שניים בכל אוהל ואני המסכן שישן לבד.
״יאללה״ אמר לידור ״איפה הבחורות?״ נכנסתי להתקפת צחוק.
״תירגע אחי רק הגענו״ אמרתי וניפתחי את המזרון המתנפח עם המכשיר שהיה שם. סגרתי וזרקתי את המזרון ואת התיק שלי לתוך האוהל.
ראינו שמה כמה בנות מנסות להקים אוהל.
הבטתי על לידור, לידור הביט עליי ו…
״שאלוווווםםם״ צעק להן לידור מרב בהלה גם החלק שהן הצליחו להרכיב נפל להן.
״צריכות עזרה?״ שאלתי
״מה גרם לך לחשוב שאנחנו צריכות עזרה״
אחת מהן, שהייתה עם הגב אליי הסתובבה, שערה חום כהה ועיניה ירקרקות אפורות, היא יפה.
״אולי זה״ אמרתי והצבעתי על האוהל
״אז ממש ל..״ היא התחילה וחברה שלה, אחת בלונדינית עם עיניים חומות סתמה לה את הפה
״כן אנחנו נשמח״ אמרה והשנייה נעצה בה מבט.
״לידור, מרום״ אמר לידור והציג אותנו
״מיתר, לירן״ אמרה הבלונדינית, אני ולידור הקמנו להן את האוהל תוך כמה דקות כשלירן עומדת בצד ו״מפקחת״ על פעילותינו.
״אז מה…?״ שאלה מיתר ״אתם כאן עם עוד חברים?״
״כן״ עניתי ״עוד שלושה ואתן?״
״עם עוד שתי חברות״ אמרה ״מיה ועדי״
״אחלה״ אמרתי
״יהיה נחמד״ אמרה ״תכיר לנו את חברים שלך?״
״כן בואו״ אמר לידור והתחלנו להתקדם
״את לא באה?״ שאלתי את לירן והיא הנהנה לשלילה
״אוקיי…״ אמרתי וראיתי שהיא לוקחת מזרון והולכת לנפח אותו.

נקודת מבט לירן-
צריכות עזרה, ממש! הוא לא מכיר אותי אפילו! אני הכי ילדת טבע! אני מתה על השטויות האלה של אוהלים וקומזיץ׳ ואנשים בגיל שלנו. אני גררתי את חברות שלי לפה, והוא בא ושואל אותי אם אני צריכה עזרה, פחח, עזרה הוא אומר לי.
בלי לשים לב כל האוויר יצא מהמזרון וניסיתי בכוח לחבר את המכונה שלא נכנסה.
״תביאי״ הוא אמר וחיבר את המכונה.
״תודה לא תזיק לך״ אמר מרום
משכתי בכתפיי, לקחתי את המזרון והלכתי חזרה לאוהל, עזרה הוא אומר לי…
״איפה האוהל?״ שאלתי אותו
״אהה, חברה שלך החליטה שאתן עוברות לידנו״ אמר בחיוך מרוצה מידי .
״מיתר״ צעקתי והתקדמתי אליה ״מיתר״ משכתי אותה ״מה את עושה?״
״נוו בחייך לירן תראי איזה חתיכים במיוחד הלידור הזה״ אמרה וגלגלתי עיניים ״ומרום הזה הוא בדיוק הסגנון שלך״
״ממש לא״ אמרתי, טוב ממש כן. מרום הוא בדיוק הסגנון שלי, העיניים הכחולות הכהות ושיער השחור-חום, תווי הפנים… הכל.
״תעבדי על חברות שלך לא עליי״ אמרה
״אבל את…״ התייאשתי.
״אנחנו הולכות לשחות את באה?״ שאלה עדי
״כן ברור״ אמרתי ולקחתי את הבגד ים.
החלפנו בגדים במלתחות שם (הייתי חייבת לוודא שיש שם מקלחות, שירותים והכי חשוב מראות…מפונקות)
״יאללה כינרת, בואו תמונה״ אמרה מיה וביקשה מאחד החברים של לידור ומרום נראלי בר לצלם אותנו.
אחר כך גם הם הצטרפו וביקשנו מאיזה אחת לא ידועה שעשתה עיניים למרום לצלם אותנו.
״יאללה לים״ צעק אחד מהם, גיליתי אחר כך שקוראים לו יונתן, נראה הכי ׳גוד בוי׳ מבינהם.
נכנסתי לכינרת, אין כמו הכינרת. חייכתי לעצמי, שבוע וחצי עם החברות בכינרת