lying in the snow – פרק 11♥

"הוא השתנה,אין ספק"אמרתי
"הכל יהיה בסדר שגב,אני מבטיחה לך שהכל יסתדר"אמרה ואני חייכתי
"אני שמחה שבאת"
"אני שמחה שנשארתי."

"נו,יש לך זמן השבוע?"שאלתי
"אני חושב שכן"אמר
"מתי?"שאלתי
"עכשיו"ענה
"הו,ולכמה זמן?"שאלתי
"לשעה"ענה ואני נאנחתי
"רוצה להיפגש?"שאל
"עכשיו?"שאלתי
"כן,אני בא אלייך"אמר
"רגע אב"התחלתי לומר אך הוא ניתק.נאנחתי וקמתי מהמיטה,מסדרת מעט את השיער.
ירדתי למטה,מתיישבת על הספה ליד לין.
"מה קורה?"שאלה לין כשהרגל שלי קופצת ללא הפסקה.
"בראד אמור להגיע"אמרתי
"ומה את עושה כאן?לכי להתלבש!"אמרה לין ואני גיחכתי
"למה מי הוא שאני אתלבש במיוחד בשבילו"אמרתי והיא גלגלה את עינייה
"לפעמים אני לא מבינה איך את הבת שלי"אמרה ואני ציחקקתי
"שיקפוץ לי,פתאום מוכן לבוא אליי,אני לא אתפלא אם הוא יבוא איתה"אמרתי
"מהיר חבר שלך"אמרה לין לאחר מספר דקות כשנשמעת דפיקה בדלת.
"מצחיק"סיננתי קמה מהספה,מתבוננת דרך העינית ורואה שהוא לבד,ללא מוניקה.
"הוא בא לבד"לחשתי ללין
"תפתחי לו כבר"לחשה ואני הנהנתי,מסדרת את השיער בפעם האחרונה ופותחת את הדלת.
"היי"אמר בראד מחייך
"היי"אמרתי מנסה לשמור על קרירות,מראה שאני כועסת עליו.
"שלום לין"אמר בראד
"שלום"אמרה מחייכת.
"בוא תכנס"אמרתי והוא נכנס לביתי,בעודי סוגרת אחריו את הדלת.
"רוצה לשתות משהו?"שאלתי באדישות
"לא,תודה"אמר
"שנעלה?"שאלתי
"כן"אמר מחייך,בעודי עולה במדרגות והוא אחריי.
"אז מה קורה?"שאל כשנכנסנו לחדרי
"נפלא"סיננתי
"הכל בסדר?"שאל סוגר את הדלת
"ברור,למה שלא יהיה.זה לא שהחבר הכי טוב שלי שמכיר אותי כבר יותר משנתיים וחצי שכח אותי בשביל מישהי שהוא איתה בקושי חצי שנה"אמרתי בציניות
הוא נאנח והתיישב על המיטה,בעודי נשענת על הקיר עם ידיים משולבות.
"שגב אני"החל לומר
"אין צורך,מבינה אותך,מה אתה צריך אותי כשיש לך אותה"אמרתי מחייכת
"זה לא ככה."אמר
"אז תסביר לי איך זה,כי אני כבר לא מבינה לאן נעלם החבר הכי טוב שלי."אמרתי
"מה?הכרת בחורה וזהו?"שאלתי
"ועזוב את זה,שלא תחשוב שאכפת לי,תהנו!אבל יש גבול לכל דבר.אני ממש לא מוכנה לזה שגם כשאנחנו רוצים סתם לבלות או לדבר,היא נדחפת."הוספתי
"שגב..אני מצטער."אמר בכנות
"היא מאוד קנאית"הודה
"אני רוצה לצאת איתך לבד כל הזמן,חסר לי להיות איתך,לדבר איתך,לצחוק איתך..אבל היא לא מוכנה שנצא לבד,היא מאוד רכושנית"אמר
"אז זה צריך להיות על חשבוני?"שאלתי
"לא,ברור שלא"אמר נאנח
"אני באמת מצטער שגב,אני אנסה לדבר איתה שוב"הוסיף
אני נאנחתי והשפלתי את מבטי,בעוד שהוא קם מהמיטה ומתקרב אליי באיטיות.
"התגעגעתי אלייך"אמר מרים את ראשי עם ידו,בעודי בוהה בעיניו.
הוא אחז בידי,ליבי החל לדפוק במהרה.
הוא מתקרב אליי,מושך אותי לחיבוק חזק וארוך.
אני נושמת עמוק,בעודו מנשק אותי בלחי ומחזק את החיבוק.
"אני לא רוצה לאבד אותך שגב.בואי לא נריב,אני מבטיח לך שאני אדבר עם מוניקה"אמר
אני הנהנתי והוא ליטף את שיערי,משאיר אחריו צמרמורת שעוטפת את גופי.
"התגעגתי."הודתי,בעודו מתנתק מעט מהחיבוק ומחייך אליי.