מתנאל & רוני ~ סיפורי ערסים ~ עונה שניה, פרק חמש עשרה

לבשתי ג'ינס משופשף וחולצה פשוטה אשר חשפה את כתפי. השפרצתי על עצמי בושם מתקתק אך עדין, יצאתי מהבית והתחלתי הולכת אל המסעדה.
אחריי כמה דקות הגעתי, רואה את מתנאל מחכה לי, נשען על הקיר ומעשן סיגריה.
"תפסיק עם זה כבר." מלמלתי ולקחתי את הסיגריה מידו, מכבה אותה במעפרה שהייתה לצידו.
"כבר מעכשיו להשתלט לי על החיים?" צחק וחיבק אותי אליו, הסמקתי.
"זה לא בריא. תפסיק לעשן כבר." מלמלתי ונכנסנו למסעדה.
התיישבנו והמלצרית ניגשה אלינו, שולחת מבטים פלרטטניים אל עבר מתנאל. אבל זה לא היה חדש לי. הייתי רגילה, מה שכנראה הפתיע את מתנאל, שראה שזה לא מזיז לי.
"אף פעם לא הייתי טוב בדייטים," נאנח מתנאל אחריי שהמלצרית הלכה עם ההזמנות.
"אף פעם לא אהבתי דייטים." חייכתי חצי חיוך, הוא הרים גבה,
"אז מה את עושה פה?" צחק, חייכתי בשובבות.
"משימה סודית. אני אצטרך לסבול אותך לזמן הקרוב." רכנתי לעברו, הוא נשק לשפתיי.
"ניסוי בעכברים, וכל זה?" חייך ונשק לשפתיי נשיקות קטנות.
"יותר בקטע של ניסוי בג'וקים." הקנטתי בחיוך רך ונשקתי לשפתיו עוד כמה נשיקות קטנות. איך הצלחתי לנשום בלי השפתיים האלה במשך חמש שנים?
"את משגעת אותי, רוני." הוא אמר, מסניף את ריחי אל ריאותיו.
"אתה עדיין עם אלן. זה קשה לי." לחשתי בעצב, הוא נאנח, התרחקתי ממנו.
"זה קשה." לחשתי והשפלתי את מבטי. הוא לא מבין כמה זה קשה… לדעת שהוא ישן עם מישהי אחרת, מנשק עם מישהי אחרת, שוכב עם מישהי אחרת…
"אני מבטיח, בקרוב." נאנח, מקרב אותי אליו שוב.
"למה בקרוב? תעשה את זה עכשיו." שמענו קול מעלינו. הרמתי את מבטי, רואה את אלן, עצבנית, עצובה, פגועה.
"זונה! זה מה שאת! זונה!" צרחה עליי בכעס, מתנאל קם ממקומו, אך הוא לא הספיק לעצור את אלן, שסטרה ללחי בעוצמה. הנחתי את ידי על הלחי שלי, על הסימן האדום והצורב. הדמעות הציפו את עיניי. מתנאל ניסה לרסן את אלן בצד, אך אני לא שמתי לב לשום דבר. איך היא יכולה לקרוא לי זונה? היא זאתי שהתחתנה עם גבר של מישהי אחרת, והכירה את המישהי הזאת, והן היו סוג של חברות! ועוד… ועוד אני ריחמתי עליה? פחדתי לפגוע בה!
ועוד אני זונה. פחח. היא לא מתביישת?!
נ.מ מתנאל ~
ניסיתי לרסן את אלן, אך זה היה בלתי אפשרי. היא התנהגה כמו משוגעת. היא צרחה, השתוללה, הרביצה, קיללה. הגנבתי מבט אל עבר רוני. ראיתי שהיא בוכה, שקועה במחשבות. לעזעזאל עם הדמעות. הן בסוף יהרגו אותי.
"איך יכולת?! יש לנו ילד… בן זונה!" צרחה. כל האנשים הביטו בנו, ואז הביטו ברוני, והבינו לבד. כאב לי על רוני, לא רציתי להשאיר אותה לבד.
"אנחנו כבר לא אוהבים אחד את השניה, אלן." נשכתי את שפתי התחתונה. זה היה נכון. לא הרגשתי אליה יותר כלום.
לאט לאט היא נרגעה, ואחריי כמה דקות היא פשוט ברחה מהמסעדה. התיישבתי לצד רוני, מחבק אותה אליי. היא עדיין הייתה בהלם. ידי עלתה אל לחיה האדומה, מלטפת אותה בעדינות.
היא הביטה בי בעיניים עצובות, ידה על צווארי. רעדתי מעט מהמגע שלה. הרגשתי אליה… רוני… רוני הישנה שלי. הייתח בטוח שהיא המלאכית שרוני שלחה לי, אולי אפילו רוני עצמה. רק… אחרת.
"תזכר כבר. תעשה אחד ועוד אחד." היא קברה את ראשה בצווארי ובכתה.
לעשות אחד ועוד אחד.
מה קורה כאן?