**הבלקן** פרק ראשון
מנסה להבין איפה אני, הסתובבתי מסביב לעצים, כאילו זה באמת מעניין לי, חיכיתי בעיקרון לבוקר, כי עכשיו אני יכול ללכת לאיבוד כל עוד אני לא רואה כלום.
אולי מבלי לשים לב, כל העניין של ה'סיבובים מסביב לעצים' לקח יותר מדי זמן והתרחקתי קצת, למזלי.. ראיתי מדורה דלוקה.
הבנתי שכנראה מישהו הדליק אותה, וכנראה אותו אחד יכבה אותה וכנראה הוא לא רחוק מדי.
התקרבתי קצת יותר, כמובן שבזהירות והסתכלתי קצת יותר מעבר למדורה..
כן! כן!
זה היה בית.. בית מעץ, ישן שנראה כי גגו עומד ליפול, אבל שכנראה גרים פה אנשים, והם אלה שהדליקו את המדורה ואולי הם יאכלו לעזור לי..
צדקתי, כפי שחשבתי לאחר מספר דקות שהרגליים שלי סבלו מלעמוד מאחורי עץ קשיח שגזעו מתקלף, דלת הבית נפתחה בחריקה איומה, וממנה יצאה אישה, האישה הייתה לבושה כמו איכרה ועל ראשה הייתה מטפחת, והיא לקחה קערה מפלסיק שבתוכה היו בגדים שאותם היא תלתה על חבל כביסה. לאחר מכן יצאה אדם מבוגר ממנה שכנראה היה בעלה. הוא נראה קשוח ודי מפחיד.. הוא זרק עוד מספר בולי עץ לאש.. והאש, גדלה, והלהבה שלה עלתה לשמיים והאירה לשנייה את כל היער.. אך היא חיממה אותה וגם קצת סינוורה אותי..
לפתע סובבתי את ראשי ושמתי לב כי להקת זאבים, שלא נראתה לי נורא נחמדה.. רצה לכיווני כשבעיניהם אין אישונים, והעיינים שלהם שחורות.. זה היה מחזה מפחיד.. בחרתי להסתתר במקום לרוץ כך שהאיכרה ובעלה לא יגלו אותי, כי אני לא יודע מהו אופיים ומה התוכניות שלהם לעשות לאורחים לא צפויים, אם בכלל מישהו מגיע לכאן..
מתחבא בתוך גזע פחדתי לנשום, הכלבים האלה יכולים להריח אותי בשנייה.
הנביחות שלהם והצעדים שלהם התקרבו והתקרבו ולפתע הלכו והתרחקו.. הבנתי שהם עזבו אותי.. אבל אם זאבים לא הריחו אותי, כנראה שבכלל הם לא היו צריכים אותי.. נרגעתי קצת והוצאתי את ראשי מתוך גזע העץ והבחנתי שהזאבים שוכבים על יד האש כאשר כל פעם בעליהם (האיכרה ובעלה) מאכילים אותם כנף-כנף.
הפעם האיכר קם והתקדם לעברי.. הפעם לא הייתי מבהול כל-כך כי ידעתי שאין לו חוש ריח טוב כמו לכלבים.. ובכל זאת.. הוא התקרב בדיוק לגזע בו התחבאתי.. ונעצר לידו באופן חשוד..
הוא הוציא את אקדחו וטען אותי.. ואז הבנתי שיש לו אקדח!!
הוא נכנס לתוך הגזע בעודו מנסה להפחיד אותי.. "צא!!"
בשניות הקליעים עפו מאקדחו, אך לא פגעו בי, הסתתרתי, וכל שנייה פחדתישבשנייה הזאת הכדור יפגע בי, לא היה לי את האומץ להסתכל איך הם יוצאים מאקדחו.. למזלי מצאתי לידי יונה מתה, עם כמה שזה גועלי הרמתי אותה, והנחתי אותה ליד הקליעים, אני לא יודע, אולי האיכר יאהב לשרוף אותה במדורתו.. למזלי הוא הסתפק בזה ויצא.
תגובות (2)
וואו סיפור חזק ומעניין. אני ממש אהבתי אותו, יש לך כתיבה מאוד טובה ומעניינת והסיפור ריתק אותי והייתי שמחה מאוד עם זה היה סיפור בהמשכים כי הוא היה יכול להיות מאוד מעניין. אהבתי מאוד. אשמח עם גם תקראי סיפורים שלי :)
תודה :))
בכיף אקרא סיפורים שלך ;)