סודה של טייסת פרק 6
קנזס היא ללא ספק הארץ החמה ביותר שגרייס בלו אי פעם ביקרה בה. באנגליה, היא הייתה לבושה עוד בג'קט עור וג'ינס ארוכים. עברו חמש דקות מאז שיצאו משדה התעופה והיא הספיקה לקנות מכנסיים קצרים וחולצה קצרה לה ולאחיה – שנראה כאילו הוא שוחה בתוך סיר מרק.
"אני עדיין לא מבין למה היינו חייבים לקחת את האוטבוס." רטן דייב כשהוא ואחותו ישבו דחוקים באוטבוס ללא מיזוג, כשבספסל שליפניהם ישבו שתי זקנות פטפטניות ובספסל שמאחוריהם ישבו ילד ואימו. הילד צרח משהו על סוכריות בצרפתית ואימו ניסתה להרגיע אותו. "כי האוטבוס הזה מוביל ישר לאצ'סון, ובמקום לבזבז כסף שאולי נצטרך אחר כך שילמנו בסך הכול עשרים דולר לנסיעה הזאת." הזכירה לו גרייס בנימתה המתנשאת שדייב שנא כול כך.
לפתע האוטבוס נעצר.
"הו יופי, פשוט נהדר." רטן דייב. ארבעה נשים נכנסו לאוטבוס. הן לבשו שחורים מכף רגל ועד ראש, ולא נראה שגל החום האמריקאי השפיע עליהם כלל. שינהם היו לבנות עד כדי סינוור, ועיניהם היו ירוקות זוהרות.
בפעם האחרונה שגרייס ודייב ראו אנשים עם עיניים זוהרות הם כמעט מתו. "מ..מפלצות." מילמלה גרייס. ארבעת הנשים עשו את דרכם אל עבר הספסל שם גרייס ודייב.
"ובכן," סיננה אחת מהן בקול צרוד. "חשבתם שתוכלו לרמות אותנו?" האחרות ציחקקו.
"מה אתם רוצים מאיתנו?" שאלה גרייס.
"אקסקוסה מואה!" צעקה האמא הצרפתייה. "סניור, למה אנחנו לא לנסוע?" היא שאלה במבטא צרפתי כבד. מפלצת אחת העיפה בה מבט חודר, לפתע האמא צרחה צרחת אימה, חטפה את בנה ויצאה מבאוטבוס בריצה. "צאו מפה!" שאגה מפלצת אחרת. "זה עניין ביננו לבין החצויים!" קולה נשמע כנהמת דוב. שאר הנוסעים והנהג קמו ויצאו בצרחות מהאוטבוס באותו האופן שהצרפתייה יצאה.
"אנחנו רוצים שתוותרו. לעולם לא תצליחו למצוא את המכונה. קייטי אוון וליילה היו טיפשים לחשוב שהמכונה אצלם."
"מה הקטע של המכונה הזאת?" צעק דייב פתאום. האישה שעמדה הכי קרוב אליהם חייכה אל גרייס לפתע, המעבר ממבט הזעם שלה לחיוך היה מאוד מפחיד. "יקירתי, חישבי בהגיון. בואי נעשה עיסקה, אתם תוותרו על מסע החיפושים שלכם, ואנחנו נעזוב אתכם לנצח." גרייס העיפה בנשים מבט משונה.
היא הפנתה את מבטה אל אחיה ושניהם הגיעו להסכמה מיד. "לא. לעולם לא." אמרה גרייס. "הרגתם את דוד שלנו. אין לנו הורים ולא משפחה. אין לנו מה להפסיד יותר… אנחנו חייבים לגלות את האמת." אמר דייב. "זוזו לנו מהדרך, מפלצות."
"גרררר…." נהמו הנשים לעברם. גרייס חשבה על אוון ליילה וקייטי. שלוש המפלצות הראשונות שנלחמו בהם. היא נזכרה איך אוון אמר לווילי : "אתה לא יכול להרוג אותנו, רק את הגופים המארחים!" והיא נזכרה איך ווילי השיב ואמר שרק אש יוונית תוכל לטהר את הגופים האנושיים מהטומאת המפלצות.
"אתם משלטים על גופים אנושיים!" צעקה לפתע גרייס. "וכשהגופים שלכם מתים, אתם פשוט עוברים לגוף אחר! אתם באמת מפלצות." אחת מהנשים גילגלה עיינים בבוז. "ברור שאנחנו עושים זאת, היית מאמינה לי שרק בשנה האחרונה היו לי שמונה שמות? קיילה, אריאנה, מיילי… ועכשיו – ג'ורג'ינה. איזה שמות מטופשים יש לבני התמותה."
"אתם רוצחים אנשים תמימים, זה לא בסדר!" אמר דייב. עיניו החומות חיפשו מפלט, נשק, משהו. יכול להיות שזה הסוף? לפתע הוא הבחין בארון קטן שכתוב עליו 'מקרי חירום'.
הוא נגע קלות בידה של אחותו והחווה בראשו אל עבר התא. היא הנהנה לעברו. תודה לאל שיש להם את היכולת שלהם לקרא זה את מחשבותיו של זה. גרייס זינקה על המפלצות בדיוק שדייב הסתער אל עבר הארון ופתח אותו. בתוך הארון היה מטף כיבוי אש. הפלצות שנפלו על הרצפה מיהרו להתרומם וניערו את גרייס מעליהם. גרייס הוטחה בכוח לכיוונו של אחיה. ג'ורג'ינה ושלושת המפלצות האחרות רצו לעברם. הוא לחץ בכוח על המטף, כפי שהוא תמיד ראה בסרטים וצפה בחומר הלבן והמשונה מוטח אל הפלצות ומעיף אותם בכוח לסוף האוטבוס.
"תברחי!" צעק דייב, אך לא היה צורך להגיד את זה. גרייס כבר תפסה בזרועו וגררה אותו אל תחנת הדלק הקרובה.
"זה היה הרבה יותר מדי קרוב…" נאנחה גרייס כשהם עלו על אוטבוס אחר. דייב קילל. "אני לא מאמין שעלינו על עוד אוטבוס. אצ'סון נמצאת רק חמש עשרה קילומטרים מפה, לא יכולנו להזמין מונית?"
"אני מעדיפה שנישאר במקום שבו אנשים יכולים לראות אותנו." אפילו דייב נאלץ להסכים עם אחותו. בעולם שבו מפלצות-שמשתלטות-על-גופים-של-אנשים-אחרים-וגורמות-לעיינים-שלהם-לזרוח-בירוק. עדיף לא להישאר לבד.
תגובות (1)
תמשיכי :)