סוד אפל?- פרק רביעי- מה קרה כאן לעזאזל?!

הרגע הקט והקצר הזה, שמשהו כל כך מפחיד אותך, שאתה בטוח שאתה עומד להיעלם מהעולם הזה לנצח, אתה נזכר, בדברים הכי קריטיים בחיים שלך- בימי ההולדת, בחוויות משפחתיות, בחגים ומסיבות.
אצל גרייס, הרוב לא קרה. בעודה היא עוצמת את עיניה וצורחת חלושות, היא נזכרת באותו הרגע הנורא- שאמה סיפרה לה על מעברה לאקדמיית מטריקס.
***
"גרייס, גרייס את שם?" נשמעה דפיקה בדלת חדרה של גרייס, ומיד היא הניחה את הסימנייה בעמוד שעצרה בו בקריאתה- ומיהרה לפתוח את הדלת.
אימה נכנסה סוערת ומתוחה והתיישבה על מיטתה.
"גרייס, יקירה," היא החלה לומר וסימנה לה לשבת על ידה.
"את…את עוברת לפנימייה," היא השלימה את עצמה, נמנעת ממבטה של ביתה.
"שמעתי נכון? לפנימייה?" גרייס גיחכה ונעמדה. "לפנימייה?" חזרה שוב.
"כ- כן.. לאקדמיית מטריקס…" אימה אמרה, כמעט לוחשת.
גרייס הייתה בטוחה שמה ששמעה מאימה הוא סתם דבר מגוחך ולא מציאותי… אולי היא נרדמה בעקבותיה קוראת ספר? וכל זה חלום? היא ראתה את אימה מהססת ומביטה אל הקרקע, נראתה מודאגת. גרייס הבינה שהיא לא חולמת.
"אימא, את יודעת ש- שקשה לי בפנימיות!" ניסתה גרייס לא להרים את קולה ולהעיר את אחותה לארה.
"גרייס… יהיה בסדר… זה לא כי אני רוצה לשלוח או-"
"אימא? אז מי עוד יכול להיות אחראי עלי? אבא? סבתא? שניהם כבר לא קיימים. את- את יודעת שקשה לי גם ככה אימא, למה את עושה לי את זה?" קטעה גרייס את אימה.
גרייס הרגישה את דמעותיה שהתפרצו, זולגות במרץ על לחייה.
”תצאי אימא, בבקשה," אמרה גרייס בטון רועד והתקדמה אל עבר הדלת ופתחה אותה. "עכשיו."
***
גרייס הייתה בטוחה שהזכוכית החדה תחתוך את עורה ותחדור פנימה, היא לא ציפתה למה שראתה.
שון, שעמד מאחוריה וידו מופנית קדימה. הוא הקפיא את הזכוכית. גרייס פתחה את עיניה ובהתה במבט מופתע בשון, שון לא הסתכל עליה. הוא יודע שיענישו אותו קשות על מה שקרה.
אסור היה לו לחשוף זאת, לאף אחד היה אסור. גרייס עדיין לא יודעת כלום על הפנימייה. 'למה עשיתי את זה?' המחשבה שוב ושוב הרהרה במוחו של שון.. 'אני מכיר אותה בסך הכול שעתיים- לא יותר לא פחות. אם היא הייתה נפגעת, זה היה באחריות גוון…היו קוראים לכשפי ריפוי, ומרפאים אותה, כאילו כלום לא קרה. למה הסתבכתי בצרות?'
הוא הביט בה במבט חטוף ובינתיים כשגוון קראה לכל התלמידים לצאת מחדר האוכל, הוא תפס בידה של טארה והם החלו ללכת, ללא גרייס.
"גרייס, גרייס!" צעקה גוון והתקדמה במהירות אל עבריה.
"מה זה היה? אימא שלי יודעת מז-"
"בואי איתי, גרייס, בואי איתי…" היא אמרה ומשכה בכף ידה, יוצאות מההמולה שהשתררה בחדר האוכל.