פרק 2
"יהל" עניתי, "ומה שמך חמודה?" בדיוק כשפתחה את פיה נשמעה קריאה לעברינו, "אליאן?!" קולו היה מחוספס, "לאן נעלמת?! אל תעשי את זה יותר, טוב?"
"טוב, אני מצטערת" אמרה ורצה לכיוון הנדנדות האדומות שבקצה הגן.
נשכבתי על הדשא והבטתי בעננים, מחכה בציפייה לגשם שישטוף את שיערי הסגול והחלק, שינקה את גופי הרזה ופניי העדינות, ויקח איתו את הנמשים הזעירים אשר נמצאים על קצה אפי. הסולד, אותם אני כל כך שונאת. אך במקום הגשם השוטף מגיע אותו הקול המחוספס, "סליחה, אחותי יכולה להיות קרצייה לפעמים" אותו הקול היה שייך לנער יפה מראה, שיערו היה שחור וקצר צבע עיניו הירוקות בלט תחת אור מנורת הרחוב, גופו החטוב והגבוה הטיל עליי צל.
"דווקא נחמדה אחותך" אמרתי בחיוך קטן.
"אני עומרי ואת?" אמר בחיוך חושף שיניים והתיישב לידי.
תגובות (0)