התאהבתי בערס ? – לוטן ואלמוג, פרק 52

פרק 52 –

– מנקודת המבט של לוטן –
– ״אחלה״ הוא אמר ונישק אותי.
כל כך התגעגעתי לנשיקה שלו שזה לא אמיתי….. ואז קלטתי. למרות כל הגעגועים, עדין לא סלחתי לו.
אבל כל כך רציתי את הנשיקה הזו שלא יכולתי לסרב לה בכלל.
אחרי כמה שניות של 'אושר', התנתקתי ממנו.
״והנשיקה אומרת ?״ שאלתי.
– ״באמת לוטן ?״ הוא חייך חיוך צדדי.
״שיא הרצינות״
– ״לא מבין אותך נשבע לך״
״מה יש להבין ?״
– ״את רואה שאני מצטער על מה שקרה, אבל את עדין ראש בקיר״
״מה אתה חושב שקל לסלוח על דבר כזה ?״ התעצבנתי עליו.
– ״מה קשור ?״
״מה קשור ? אתה יודע איזה השפלה זה שמישהו מתערב עלייך ? ועוד על כסף ? אין לי רגשות ? אני לא בן – אדם ?״ צעקתי.
הייתי עצבנית על כל מילה שהוא מוציא מהפה שלו. הוא לא מבין בכלל את מה שעברתי! אזכרה הם התערבו עליי! הרגשתי כאילו אני סוג של חפץ! אין לי רגשות ? אני לא בן אדם בפני עצמו ?
הוא שתק, לא היה לו מה להגיד. בצדק. במקומו לא הייתי מתחילה צג השיחה הזו בכלל.
מרוב העצבים שהיו לי כבר עלו לי דמעות. עוד פעם נשברתי.
אוף למה נולדתי כזו רגישה אלוהים ?
הוא המשיך לשתוק ולהסתכל עלי. נכנסתי לשירותים, לקחתי עוד טישו ויצאתי.
״אפשר לעבור ?״ שאלתי אותו כי הוא חסם את הדרך.
– ״חכי שניה נו״ תפס לי את היד.
לא הסתובבתי אליו, לא יכולתי כבר לראות אותו.
עם כל האהבה שישי לי אליו, הוא פשוט איכזב אותי.. עזבו עכשיו את מה שהוא עשה. רק זה שהוא לא מבין את המשמעות של זה כבר היה אכזבה אחת גדולה.
והדבר הכי מעצבן בכל הסיפור שאני יוצאת היחידה שנפגעת! אני, רק אני יושבת כל יום ובוכה. ולמה ? כי יצא שהתאהבתי בו.
ואם כל הכאב הזה דורש את ההתאהבות הזו, זה פשוט לא שווה את זה…
– ״סתובבי אלי״ הוא אמר ונגע לי ביד השניה.
״דבר, אני שומעת אותך״ אמרתי והמשכתי להסתכל על איזו מנורה.
העיקר לא עליו.
שמעתי צעדים ואז הוא היה מולי, הזזתי את המבט שלי ממנו. מה הוא לא מבין במשפט שאמרתי לו ?
– ״נו מה את רצינית ?״
לא עניתי.
הוא רוצה להתעצבן ? שלא יעשה את זה עלי.
– ״שמעי, אני מבין כמה שיצאתי זבל וחרא וטמבל״
״ומטומטם ומגעיל ונצלן״ המשכתי אותו.
– ״את יכולה להגיד עלי הכל אבל לנצל אותך לא ניצלתי״ הוא עצר אותי.
״בכלל לא״ הזזתי את הראש והסתכלתי לו בעיניים, שלא ישקר לי שוב.
הוא הרים את היד שלו ונגע לי בלחי, קיבלתי צמרמורת.
– ״סתמי תפה כבר אני אוהב אותך!״ הוא צעק.
הסתכלתי לו בעיניים, ראיתי שהוא לא משקר.
ואז נועה ירדה מלמעלה, טוב שנזכרה באמת…
אלמוג ישר עזב אותי.
– ״מוכנה ?״ היא שאלה.
הנהנתי לחיוב.
– ״לאן אתן הולכות ?״ אלמוג התערב.
– ״לפארק״ היא ענתה לו.
– ״ומי אישר לך ?״ הוא שאל אותה.
– ״שכחת שאתה בא איתנו ?״ היא ניסתה להציל את עצמה.
איך ידעתי שהוא יהיה איתנו, אוףףףףף.
״מה הבעיה שנצא לבד ?״ שאלתי את שניהם, למרות שאני יודעת שאין סיכוי שזה יקרה.
– ״סתמי סתמי עדיף לכולנו״ אלמוג אמר ועלה להחליף בגדים.
שונאת שאומרים לי לשתוק אוחחחחח.
– ״פרטי, נמקי והסבירי!״ נועה אמרה והושיבה אותי בכוח על הספה.
לא הבנתי על מה היא דיברה.
״מה ?״
– ״מה צעקתם כל שניה, שמעו אתכם עד אילת״
חייכתי. כמה רכלנית היא יכולה להיות הסתוומהה.
״כלום נו, זה היה סתם״ שיחקתי בקצה של החולצה.
– ״תזהרי אני אוציא את זה ממך בכוח״
״ניראה אותך אמיצהה״
היא התחילה לדגדג אותי בכל הגוף, לא נשמתי מרוב שצחקתי.
– ״להמשיך או שנכנעת ?״ היא עצרה.
״נכנעת! נכנעת!״ צעקתי.
– ״יאלה הסברים״
״כלום נו הוא רק אמר שהוא אוהב אותי ושהוא מצטער״
– ״וזה ניראה לך כמו כלום ?״ היא צעקה.
״מה את רוצה ? שבגלל שהוא אמר שהוא מצטער אבי ארוץ אליו כאילו כלום לא קרה ?״
– ״לא, אבל תראי את ההתקדמות, לפחות הוא מבין מה הוא עשה, ואיך זה השפיע עלייך״
״נו ומה זה עוזר לי ?״
– ״שעכשיו את יכולה לחזור עליו, ולדעת שזה לא יקרה שוב״
״איך ?״
– ״הוא יודע שהוא איבד אותך פעם אחת, הוא לא ירצה לגרום לזה שוב תאמיני לי״ היא אמרה.
יש משהו במה שהיא אומרת..
״אז מה לעשות עכשיו ?״ שאלתי אותה.
– ״מה שהלב שלך אומר לך, ולא המוח״ היא אמרה.
אלמוג בדיוק ירד למטה.
הוא היה חתיך מהרגיל, שלא בהיתי בו. רק זה חסר לי עכשיו.
– ״מוכנות ?״ הוא שאל אותנו.
– ״כן״ נועה ענתה לו.
נועה יצאה מהבית, אני אחריה ואלמוג אחרון.
התחלתי ללכת אחרי נועה, ואז הרגשתי שילוב של היד שלי ושלו.
הוא הסתכל עלי כדי לקבל הסכמה.
ואני ? חייכתי אליו…