חיי הוליווד- פרק 3

פרק 3

"ק-קייל," אמרתי בגמגום עם גבות מורמות מהפתעה ואי הבנה. "מה אתה-" עצרתי לרגע כדי להסתכל על פיטר, שנראה ששאל את אותו הדבר בדיוק כמוני. "מה אתה עושה כאן?" אמרתי לבסוף.
"אני צריך לדבר איתך." הוא אמר וקם. פיטר שלח לו מבט מזהיר וקייל מיד מיהר להגיב. "על העבודה."
"אוקיי." אמרתי והסתכלתי על פיטר, מנסה לרמוז לו עם העיניים שיעזוב את החדר אבל נראה שלא הבין, או שיותר נכון העמיד פנים שלא. "פיטר," אמרתי בשקט. הוא גלגל עיניים ולקח צעד אחורה, מסתובב ללכת. רגע לפני שהתיישבתי, פיטר הסתובב אלינו. "אני נשבע לך שאם אתה מתכנן משהו-" פיטר סינן את המילים והתחיל להתקדם לכיוונו של קייל.
"פיטר!" אמרתי, מחזיקה בו שילך אחורה, אבל העיניים שלו עדיין ננעצו בקייל. אם מבטים רק יכלו להרוג.
"רק שנייה." הסתובבתי כדי להגיד לקייל וחייכתי במבוכה.
"מה נסגר איתך?!" צעקתי על פיטר כשהגענו למטבח. "אתה עושה לי בושות! רק היום הצטלמתי איתו!"
"כן? שכחת לציין שבעירום!" הוא יודע. זה היה ברור שיידע בשלב כלשהו, אבל לא חשבתי שזה יהיה כל כך מהר.
הסתכלתי על הרצפה, לא ידעתי לרגע מה להגיד. "אתה לא חושב שקרה משהו, נכון?" צחקתי במבוכה. הוא עמד והסתכל עליי בלי לומר כלום. "נו באמת פיטר, זה מגוחך שאתה חושב ככה! אני לא מכירה אותו בכלל, זאת בסך הכל עבודה!" אמרתי. לא יכול להיות שהוא חושב ככה. "זה רק היום הראשון שלי ואני כבר זוכה לקנאה ממך על כלום. יופי."
"אוקיי, בסדר. צודקת. זאת עבודה." הוא אמר, ואנחת רווחה השתחררה ממני. "עכשיו לכי, תפתרי את הענייני עבודה שלך." היה לי קשה לדעת אם הוא באמת סלח לי עד שחייך אליי.
"תודה." אמרתי ונישקתי אותו על השפתיים בעדינות לפני שהלכתי.

הגעתי לסלון, רואה את קייל שבינתיים שיחק עם כוס הקפה הריקה שהנחתי שנתן לו פיטר לפני שהגעתי. "לדבר על העבודה? תעשה לי טובה" אמרתי כשהתיישבתי לידו, והוא צחק, אבל לא הרים את ראשו מהכוס.
"נו, אז מה רצית?" שאלתי. הייתי סקרנית. אני הרי בקושי מכירה אותו, מה כבר יכול היה לבקש?
"האמת היא ש," הוא שחרר נשימה עמוקה וגלגל את הכוס בידו. "רציתי להזמין אותך להיום בערב אבל אני נשבע שלא ידעתי ש-"
"אלוהים קייל, רצית להזמין אותי? אנחנו בקושי מכירים!" הנפתי את הידיים באוויר.
הוא הרים את ראשו אליי, נראה מופתע. "אליסיה, זה לא דייט." הוא צחק והרגשתי עד כמה הלחיים שלי נהיו אדמות ברגע אחד.
"אה." הסתכלתי על הרצפה, מובכת לגמרי. "כזאת מטומטמת." מלמלתי לעצמי בלחש.
"מה?" הוא צחק ושאל.
"כלום." מיהרתי להגיד.
"אם את אומרת." הוא אמר והניח את הכוס על השולחן. "בקיצור יש היום מסיבת יום הולדת לכריסטי בערב, חשבתי שתרצי לבוא אולי."
"כריסטי?"
"כריסטי ג'ונס, השחקנית." הוא חיכה שאבין.
"אה! וואו, אני אשמח!" אמרתי בהתלהבות. יצא לי להיות באירוע דומה של מפורסמים בעבר, אבל הפעם זה היה משהו אחר.
"תוכלי להביא חבר שלך אם תרצי. פול?"
"פיטר." תיקנתי. "ואני חושבת ש," אמרתי רגע כדי להתלבט. "אני חושבת שאבוא לבד." החלטתי והסתכלתי מאחורי לכיוון המטבח למשמע הצעדים. קייל נראה מופתע לרגע מהתשובה שלי, והאמת שגם אני בדיוק כמוהו.
"מעולה." הוא אמר וחייך.
"אוקיי אז תמסור לי את התמונות מחר." אמרתי בקול.
"מה?" הוא שאל מבולבל, וסימנתי לו עם העיניים כדי שישים לב לפיטר שבדיוק נכנס לחדר. "אה! כן! התמונות! את בטח לא רוצה לראות את זאת שיצאת שם כמו טרול!" הוא אמר בקול וצחק צחוק שהיה קשה לא להבחין שהיה מזויף.
"מה אתה עושה?" לחשתי לו באי הבנה.
"את רוצה שזה יראה אמין, או לא?" הוא שאל בדרך מוזרה אבל לא יכולתי שלא לצחוק.
"אתה אולי דוגמן טוב, אבל אתה שחקן פשוט גרוע." אמרתי וצחקתי.
"תאמיני לי, אני טוב בשניהם."
שנינו קמנו, וליוויתי אותו לדלת. "תודה." אמרתי לו כשפתחתי את הדלת.
"ברור. אני אבוא לקחת אותך."
"אה, כן." חייכתי. "ותגיד, יש לך אולי מספר של סוכן לתת לי?" שאלתי ונזכרתי בסיימון.
"בטח, ואני אשלח לך אותו בטלפון." רציתי לשאול איך יש לו את המספר שלי, אבל תשומת הלב שלי התמקדה במכונית זרה שחורה שעצרה ליד הבית. קייל ניסה לעקוב אחרי מבטי והבחין במכונית. "צלמים. תתרגלי." הוא אמר וטפח לי על הכתף לפני שהסתובב למכונית שלו. "בתשע." הוא צעק בלי להסתובב.
"ביי! ותודה!" צעקתי לו לפני שסגרתי את הדלת.

–

"כמה סוכר?" נינה צעקה מהמבטח.
"חצי." עניתי לה חזרה בעודי נשענת על הספה הרכה.
"הנה," היא באה לסלון עם שתי הכוסות והניחה אותן על שולחן הזכוכית, מתיישבת על הכורסא הסמוכה. "אז, ספרי לי הכל מהרגע שהוא הגיע."
"חשבתי שסיפרתי לך כבר בטלפון!"
"לא אליסיה, לא סיפרת לי בטלפון, מלמלת לי בטלפון."
"מלמלתי? אני הייתי לחוצה!"
"שמתי לב! 'אוי לא עשיתי טעות מה לעשות? אני כזאת רעה!'" היא חיקתה אותי.
"לא נכון! אני לא נשמעת ככה!" צחקתי.
"טוב צודקת, אולי קצת הגזמתי."
"קצת? את בטוחה?" שאלתי עם גבות מורמות. "בכל מקרה, הוא הזמין אותי להיום בערב."
"הזמין? את מתכוונת לדייט?!" ראיתי את ההתלהבות בעיניה.
"זהו, שגם אני חשבתי ככה ונבהלתי, אבל מסתבר שזה סתם ללכת למסיבה. אבל, נחשי של מי היא?" שאלתי אותה, יודעת שהיא תשתגע כשתשמע.
"מי?!"
"כריסטי ג'ונס!"
"את לא רצינית! היא אחת השחקניות האהובות עליי!" העיניים שלה התרחבו.
"אני יודעת."
"נו אז הכל טוב לא? למה התבכיינת לי מקודם?"
"אני לא התבכיינתי!" צעקתי ונתתי לה מכה על הברך. "וכן, הכל טוב חוץ מזה שהוא אמר שפיטר גם יכול לבוא, אבל סירבתי." היה לי קשה לשמוע את זה בא ממני. לא רציתי לדבר על זה יותר, אבל ידעתי שלדבר זאת הדרך הטובה ביותר לפרוק מהלב. לקחתי את הכוס ולגמתי כדי לבדוק אם הקפה יתקרר קצת.
"אוקיי, אבל מה הבעיה? קייל בעצמו אמר שזה לא דייט או משהו, לא?"
"אני יודעת, אבל זה הרגיש ככה. במיוחד אחרי זה שהוא אמר שהוא יבוא לקחת אותי. אני חושבת שהוא כן התכוון לזה שזה עד שראה את פיטר." אמרתי, והאמת היא שלא חשבתי על זה לפני.
"נשמע הגיוני. ולמה לא רצית שפיטר יבוא?" נינה שאלה את השאלה שהכי חששתי לענות.
"אני באמת לא יודעת." אמרתי ולקחתי עוד לגימה מהקפה. "אולי בגלל שלפני שהשיחה שלי עם קייל התחילה פיטר ממש חטף עליו התקף והזהיר אותו שלא יעשה לי משהו. זה היה ממש כאילו משהו נכנס בו. זה די הפתיע אותי. אבל אני לא יודעת, זה לא מרגיש הדבר היחיד שגרם לי לסרב. היה עוד משהו ואני מבולבלת מידי כדי להבחין. אבל אני פשוט מרגישה את זה." אמרתי לה את האמת.
"אולי זה סתם היה חשק להיות לבד?"
"אולי, אבל אני די בטוחה שלא. זה מרגיש כאילו זה משהו יותר מזה." אמרתי, מנסה לחשוב, אבל צלצול קטע לי את המחשבה. הרמתי את הטלפון, על הצג רשומה הודעה מאת מספר לא מזוהה. 'קוראים לה סוזן לי ואני די בטוח ששמעת עליה פעם. את תאהבי אותה. ואל תשכחי, היום בתשע.' קראתי את ההודעה, אליה היה מצורף מספר. קייל. נזכרתי בזה ששאלתי אותו בנוגע לסוכן. מיד שמרתי את המספר ששלח את ההודעה ואת המספר המצורף. "טוב, אני חושבת שלא נשאר לי הרבה זמן להתארגן עד תשע אז אני מניחה שאלך עכשיו. תודה נינה, זה באמת עזר לי לדבר."
"ברור" היא אמרה בחיוך, מלווה אותי אל הדלת.
"ביי."

–

"פיטר, אני יוצאת!" צעקתי לו רגע לפני שיצאתי.
"אני כאן, לאן?" הוא שאל. הסתובבתי כדי לראות אותו.
"אה, חשבתי שאתה למעלה. וזה סתם, איזה השקה." השקר נפלט מפי מבלי שחשבתי עליו אפילו.
"תהני." הוא אמר, נותן לי נשיקה ומיד לאחר מכן סגרתי את הדלת אחריי.
מכונית גדולה שחורה חיכתה בחוץ, וראיתי את קייל יוצא מהמושב האחורי. הוא לא היה לבוש מיוחד מידי. ג'ינס, חולצה לבנה ומעיל. שמחתי שלא התלבשתי בלבוש מוגזם ושפשוט לקחתי את השמלה האדומה שאהבתי וזוג עקבים.
"אמרת שתבוא לאסוף אותי, לא חשבתי שזה יהיה עם נהג." צחקתי.
"האמת היא שחשבתי לצלצל לבית ולקרוא לך." הוא אמר.
"כן, אבל מה הייתי אומרת לפיטר? שאנחנו שוב מדברים על עבודה?" התבדחתי.
"תכנסי." הוא פתח לי את הדלת האחורית ונכנס אחריי. האוטו התחיל לנסוע, והמחשבות שלי יחד איתו. חשבתי על פיטר, שהיום מאז השנתיים בהן אנחנו מכירים זאת הפעם הראשונה ששיקרתי לו. ואז פתאום הבנתי. הסיבה שלא רציתי שיבוא היא האמת הקשה ביותר שיכולתי לחשוב עליה- אף אחד לא מכיר את פיטר. והדבר המוזר והמצער ביותר הוא שלא הרגשתי יותר חרטות. לא הרגשתי אשמה. כאילו הדבר שעשיתי היה בסדר לגמרי.
"אז, לאן נוסעים?" שאלתי.
"להוליווד." קייל אמר וחייך אליי, ואני חייכתי אליו חזרה.