החיים שאחרי בית היתומים-פרק 2

הנסיעה הייתה פשוט מדהימה! ג'ק וקרולין היו ממש נחמדים הם סיפרו לנו שהם התחתנו בעיר הולדתם קולרדו ולא הצליחו להביא ילדים.
בדרך למרות שהייתה קצת מבוכה בהתחלה ממש התחברנו אליהם,הרגשתי שאני מכירה אותם מאז שנולדתי. הם לקחו אותנו לראות דברים מדהימים. ראינו את הגרנד קניון ויצאנו לשיט בנהר קולרדו היה פשוט מדהים הרגשתי שממש התחברנו. אחרי זה הלכנו לאכול גלידה באיזו עיירה קטנה והיה ממש נחמד.
"עכשיו הולכים הביתה חמודות."כשהגענו לבית שלהם הייתי בשוק קודם כול היה להם שטח ענק. "באורך של שלושה מגרשי פוטבול נראה לי" כריסטי,אמרה. צחקתי והרמתי אותה על הידיים.שנכנסו ראיתי שסלון היה ענקי ולא רק שלבית היו שלוש קומות והייתה לו גם ברכה הוא גם היה מהמם . שראיתי את החדר שלי השתגעתי קודם כול הוא היה מדהים והסתבר שקרולין מעצבת פנים ממש ממש מצליחה. הרגשתי כמו נסיכה לא ידעתי מה לעשות עם עצמי מרוב אושר.
שירדנו בבוקר ג'ק אמר:" שהיום הוא רושם אותנו לבית ספר של העיירה "בלייק אדוארדס קולרדו" .זה בית ספר ממש טוב אני בטוח שתסתדרו שם" אמר ג'ק.
שהגעתי לבית ספר ושמתי את כריסטי בכיתה שלה לא ידעתי מה לעשות עם עצמי זה היה מקום ענק עם מלא כיתות ולא היה לי מושג לאיפה אני צריכה ללכת . אף אחד לא אתייחס אליי כול היום והיה נורא בכללי.השיעור הראשון היה מתמטיקה." אוי איך שאני שונאת מתמטיקה." אמרתי לעצמי.נכנסתי לכיתה ולא היה מקום לשבת ולא רק זה כולם הסתכלו אליי כאילו נפלתי מהירח לא הבנתי מה עם רוצים. באמת שלא הבנתי.לבסוף מישהו בטובו הוריד את התיק שלו מהכיסא זו הייתה איזה ילדה שנראתה חנפנית לגמרי. ותאמינו לי כמה שהיא נראתה חנפנית זה לא היה בכלל דומה למציאות."שלום אני בוני ואני אעזור לך כול היום אני יודעת הכול אבל הכול על הבית ספר" היא אמרה בזמן שלחצה את ידי שאלתי אותה בצחוק:"אם היא גם יושבת ראש הבטיחות במסדרונות?." איך ידעת." היא אמרה לי.
כול שאר השיעור התנהל טוב עד שהמורה שמההתחלה חשדתי שהיא קצת רעה אמרה לי" לבוא לפתור תרגיל על הלוח." וכמובן כמו כמעט כול מורה למתמטיקה היא התחילה לצעוק ולשפוט אותי.
לקראת שעת ארוחת הצהריים ראיתי שנשאר מקום פנוי רק ליד החנפנית.התיישבתי לידה והיה דווקא די נחמד מסתבר שהיא לא כול כך נוראה כמו שחשבתי היא אפילו לא משוגעת. מה שבדיעבד התברר כדי טעות.
הגעתי הביתה וראיתי שהוא ריק לגמרי בזמן שחיפשתי מישהו ראיתי שהדלת של החדר שקרולין הציגה כמרתף ואמרה שלנו אין מה לעשות שם הייתה פתוחה ופתאום הרגשתי ממש סקרנית הסתכלתי מסביבי שאף אחד לא בא למרות שידעתי שאני לבד ואיך שנכנסתי היא נסגרה אחרי ופתאום הרגשתי שאני מאבדת שווי משקל והרגשתי שאני נופלת!. שסוף סוף הפסקתי ליפול ראיתי חדר קטן בלי הרבה אור והרבה אבק אבל בכל זאת היה בו משהו מיוחד. אחרי כמה שניות שקלטתי שכנראה מהשוק שלא שמתי לכאבים בכול הגוף ראיתי שידה יפה ועליה ספר מיוחד ממש זוהר. אחרי כמה זמן הבנתי שבסך הכול נפלתי חמש מדרגות והרגשתי ממש סתומה.קמתי לעבר הספר המיוחד לקחתי אותו מהר ורצתי לחדר