מתנאל & רוני ~ סיפורי ערסים ~ עונה שניה, פרק ארבע עשרה

ישבתי בביתי, צופה באיזה סרט משעמם שאפילו את השם שלו אני לא זוכרת. תחבתי כפית גלידה לפי. ועוד אחת. ועוד אחת. גם ככה אני לא אשמין, וגם אם כן, אז מה? זה לא שמתנאל באמת מחכה לי. הוא אוהב את אלן. למרות דהוא אומר שאני גורמת לו להרגיש דברים. הבעיה שהוא לא מפרט אלו דברים. ואם אני גורמת לו להרגיש בחילה? זה לא בדיוק טוב. זה אפילו דיי רע. אני חושבת. אני בעצם בטוחה.
הטלפון צלצל, עניתי.
\"הלו?\" אמרתי בקול מבואס, לא משנה מי זה יהיה, הוא הורס לי את רצף החשיבה.
\"היי רוני.\" שמעתי את קולו של מתנאל.
שרצף החשיבה ילך להזדיין.
\"הו! היי!\" אמרתי בהתלהבות יתרה. איזה פאדיחות אני עושה לעצמי…
\"את מופתעת או משהו?\" גחך.
\"לא… פשוט… עזוב.\" מלמלתי.
\"חשבתי אולי את רוצה להפגש היום.\" אמר ואני לא האמנתי.
\"אתה עם אלן.\" נאנחתי.
\"לא לעוד הרבה זמן.\" אמר בשקט.
יו פידי דו! והוו! יא! יאיי! או בייבי בייבי!
ועוד כל מיני קריאות שמחה למינהן.
\"אוקיי. איפה?\" שאלתי במהירות. אני לא הולכת לפספס הזדמנות לדייט עם האהוב שלי.
\"עוד שעה, בנאפיס.\" אמר.
אנחנו…אנחנו הולכים למסעדה?
אז זה דיי רישמי… אני חושבת.
\"נפגש שם.\" ניתקתי והלכתי להתארגן בהתרגשות, מאושרת.
לא ידעתי כמה שאני הולכת להתחרט על הדייט הזה.