מחתרת המלכה-פרק 1

המלכה ביאטריס ישבה בחדריה כששליחה נכנס לחדרה עם הבשורה, כמובן שאף אדם לא יכל לראות את המסרים המועברים אליה ובמיוחד לא המלך אז היא יצרה מעברים סודיים לכל רוחב הארמון ומחוצה לו, השליח עצמו נכנס דרך אחד מהם כשבידיו המכתב.
"מלכתי, מכתב מהארצות הסמוכות." אמר והושיט לידיה את המכתב המגולגל שעוטר בציורים שונים דמויי אריות ופרחים, היא פתחה אותו ומצאה את המילים שציפתה לבואן כבר זמן רב.
"אתה יכול ללכת עכשיו." היא סימנה בידה לשליח שהוא צריך ללכת. ברגע בו יצא מחדרה המלכה נפלה על מיטתה, היא ידעה מה עומד לבוא ובהחלט לא שמחה מהבשורה הזו, הגיע הזמן לכנס את נתיניה הנאמנים ביותר ולפעול מתחת לשלטון המלך יותר מאי פעם.
…
קומץ אנשים הוזמן בסודיות רבה אל מעברי המלכה באותו היום בשעה חצות. קומץ אנשים זה נפגש בחדר שהיה באמצע המעברים, בו שולחן עגול מכוסה במפת האזור כולו, ושטיחי קיר שתארו את חלקיה היפיפים ביותר של הממלכה.
לא הרבה אנשים ידעו זאת, אך חצי עובדי הארמון הועסקו על ידי המלכה מהרחובות, מבתי תפירה קטנים בעיר ואפילו מאוחזות ענק. המלכה העניקה הזדמנויות חדשות לכל האנשים במזלם לא האיר להם, התמורה היחידה שביקשה היא מידע, כל המידע שיוכלו להשיג. קומץ האנשים הזה הורכב כולו מאנשים שהמלכה מצאה, או אישרה את עבודתם במקום והם היו הקומץ הנאמן אך גם לא צייתן במיוחד שיכלה למצוא.
בין האנשים היה האביר דילן נארי שהמלכה ביאטריס אספה מן הרחוב בינקותו, גבירתה קלאודיה אנדיפלר, המשרתת האישית של בתה רייצל גרין, נער המטבח ג'ון, הגבירה מינה, משרתה האישית אנה סוואן, הנערה המסכנה שהמלך התעלל בה בכל מובן אפשרי מריג'ין, והתופרת ויה.
כשהתיישבו השמונה מסביב לשולחן אחדים הרגישו מעט לא בנוח בגלל נוכחותו של האביר.
האבירים נשבעו אמונים למלך ורובם היו תחת השפעה גדולה כל כך של המלך שלא העזו לחלום על להמר את פיו או ללכת למקום כלשהו בלי להודיע לו על מעשיהם. אך דילן לא היה אביר רגיל, המלכה לקחה אותו תחת חסותה לפני שנים רבות כשעוד קיבץ נדבות ברחוב ולימדה אותו יחד עם מומחים גדולים על האמנות של הלחימה, הוא היה הנציג של המלכה בחבורה של ברברים שהעזו לכנות את עצמם אבירים.
המלכה נכנסה לחדר וכולם נעמדו. המלכה הייתה אישה מרשימה, פניה היו כמו ציור של מלכותיות טהורה, עיניה החומות היו חמות וקרות בו זמנית, שערה השחור נאסף על ראשה בצורה בלתי מובנת שעליה נראתה כמעט כאילו הייתה לא רק המלכה של הממלכה על סף שבירה הזו, אלא מלכה בת אלמוות שהעולם כולו קורע ברך כשרואה אותה.
"שבו, יש לנו עניינים חשובים לדון בהם." אמרה בססגוניות כשהתיישבה בכיסאה הגדול מסביב לשולחן, שמלתה האדומה והנפוחה הקשתה על ישיבתה ובכל זאת המלכה עשתה זאת ביתר אלגנטיות.
"האם האצילים הסכימו להתמרד?" שאלה מריג'ין שהייתה הצעירה ביותר בין האנשים בחדר, בקולה הייתה מן תמימות למרות כל מה שעברה.
"לא, מצבנו חמור. הממלכות סביבנו שמו לב ל…מצב של המלך," החלה לומר, "זה יוצר איום מכל צדדיה של הממלכה, אנחנו לא נשרוד אפילו יום אחד במלחמה שכזו." סיימה את דבריה, בחדר שררה דממה עד שקלאודיה פצתה את פיה לשנייה.
"אז מה אנחנו עומדים לעשות?" לכל היושבים בחדר היה ברור שהם עומדים לעשות משהו, ועם כל התכניות הגאוניות של המלכה עד כה הם היו סקרנים לגבי התכנית הזו. בסקרנות היה גם מעט פחד, כולם היו מודעים שהמשימה הזו יכולה להיות משימתם האחרונה.