עוד לא מצאתי שם אז בינתיים הפרק הראשון
מכירים את ההרגשה הנעימה הזאת, שאתם מתנתקים מהעולם לרגע, שיש לכם כמה רגעים לעצמכם, שאתם לא צריכים לדאוג לשום דבר. אותה הרגשה ממלאת אותי כל פעם מחדש, מעצימה אותי, נותנת לי את הכוח להמשיך, להמשיך להיות מי שאני, להמשיך להיות מה שאני.
כמו כל ערב, יצאתי החוצה לגן הסמוך לביתי כדי להרגע ולהרגיש את אותה הרגשה.
יצאתי מהבית כשאני לבושה בחולצת טאי דאי שהכנתי בעצמי ובמכנסי ג'ינס קצרים.
נשכבתי על הדשא הירוק והלח והקשבתי למוסיקה באוזניות שלקחתי קודם.
בעודי פוקחת את עיני ניגשת אליי ילדה נחמדה ויפת מראה,שיערה השטני והחלק הבליט את צבע עינייה האפורות.
"מה את עושה? " שאלה הילדה בחיוך שחשף שיניים לבנות וקטנות.
"אני נרגעת לצלילי המוסיקה" עניתי בחיוך.
"איך קוראים לך? " שאלה בעודה מתיישבת לידי.
תגובות (4)
תיאורים (במיוחד של הדמויות) אבל גם של האזור היה מוסיף הרבה: דוגמא: הלכתי צועדת מעבר הכביש לדשא שמול ביתי, נעצתי את האוזניות באוזניי והקשבתי לצלילים, סרקתי את המקום, לא היה בו כלום מלבד הרבה דשא מספר עצים וספסל, אבל הדבר הבולט ביותר היה השקט ששרר שם, ותיאור הדמויות: אותה לא תיארת בכלל, לדעת זה חסר.
היי:)
אני אלין, נעים להכיר הדרדס.
אז ככה, יש לך כתיבה טובה. אהבתי את הרגשות בהתחלה.
הערה קטנה: לא צריך רווח לפני הגרשיים השניות. נוסף לכך צריך סימני פיסוק בתוך הגרשיים. לדוגמא:
"מה את עושה?"
"אני נרגעת לצליליי המוזיקה."
[כמובן שיש תארים וכו בין לבין]
עם זאת, האריכי את הפרק פי 3 לפחות.
בהצלחה לך ואל תעלבי.
אשתדל לעקוב(;
בגלל שהחכמות שהגיבו לפני אמרו כל טעות אפשרית..
אני יאמר רק, סיפור יפה אהבתי שהשארת עירפול (לא אמרת מה הולך לקרות.)
עכשיו אני מסוקרנת, תמשיך :)
אופס,
תמשיכי X_X